פעם, מזמן, בטיול של לפני הצבא לארה"ב, יצא לי להעביר יום בפארק שעשועים אמריקאי.
במחשבה לאחור, לא ברור לי איך פחדן כמוני מוצא את עצמו בסיטואציה כזו... דווקא אני, שבחיים לא אעשה באנג'י, גם אם תשלמו לי מליון דולר, שרכבת הרים נראה לי מתקן אינקוויזיציה ושרק להסתכל על פירסינג גורם לי להרגיש כאב כאילו חוררו אותי, דווקא אני אעביר יום על מתקנים מהגיהנום?
אז מסתבר שכן, ואם אני זוכר נכון - אפילו נהנתי.
מה שהיה אירוני בכל הסיטואציה זה שמכל המתקנים התזזתיים, שטסים במהירות לכל הכיוונים כאילו מישהו הזריק להם סטרואידים, המתקן היחיד שעשה לי בחילה אפילו לא היה ממש מתקן. מדובר היה במעין אולם קולנוע קטן, אליו אתה נכנס ובתוכו מוקרנים על המסך שמולך כל מני מסלולים. האפקט הוא שלמרות שאתה עומד במקום (אפילו לא יושב, אין כסאות) - אתה לגמרי מרגיש כאילו שאתה חלק מה-ride. בין אם מדובר בסימולטור של מכונית מירוץ או בכזה של גלגל ענק - התחושה היא לא של צופה, אלא של משתתף. אתה בפנים. הבחילה שהרגשתי ביציאה מהמתקן הזה היתה בהתאם. זאת למרות שבמשך מספר הדקות שהייתי בפנים - לא עשיתי כלום חוץ מלהסתכל, ולא זזתי סנטימטר.
נזכרתי בחוויה המפוקפקת הזאת שלשום, כשראיתי בקולנוע את הסרט "קלוברפילד".
למי שעוד לא שמע - מדובר בסרט חדש ומדובר (ההייפ האינטרנטי לגביו נבנה בקפדנות במשך שנה שלמה) מבית מדרשו של ג'יי.ג'יי אברהמס, יוצר "אבודים" (סידרה ממנה התייאשתי אחרי שלושה פרקים). הסרט הוא סוג של פלגיאט אחד ארוך ומגוון, שמקבל "השראה" החל מפרוייקט המכשפה מבלייר" ועד ל"עלילות בן-לאדן במגדלי התאומים" (זה עוד לא סרט, אבל חכו). כל 84 הדקות של הסרט (זה נשמע קצר, אבל בהתחשב בנסיבות זה בעצם ארוך) מצולמות כביכול במצלמת וידיאו ביתית. בכדי שזה יעבור כאותנטי, עליה לזוז כמו אדם שסובל ממחלת ים ולרעוד כמו חולה פרקינסון. התזזיתיות הזו היא אפקטיבית מאוד, לפחות כשמדובר במיחושים. עוד לפני אמצע הסרט כבר הרגשתי כמו דמות ה"לפני" בפרסומת לאקמול. כשהגיעה ההפסקה (קונספט שאני מתעב, אבל הפעם בירכתי אותו ממש) - שמחתי שתהיה לי הפוגה של כמה דקות מהמראות הקשים (לא ויזואלית, אלא טכנית) שגורמים לי להודות על כך שלא אכלתי בדיוק לפני שנכנסתי לקולנוע.
רק כשחזרתי הביתה ושתיתי כמה שלוקים של מים, התחילה לעבור הרגשת הבחילה.
מה שלא עבר זו המחשבה למה לשלם למשהו שגורם לך בחילה. מילא אם "קלוברפילד" היה סרט ממש טוב, כזה ששווה לספוג עבורו את הקונספט המעצבן והכה לא נעים לעין (ל"בלייר" זה דווקא הצליח יפה). אבל האמת היא שזה סתם סרט.
מעניין הוא לא - האקספוזיציה הארוכה שלו משעממת, ולא מצליחה באמת לחבר רגשית לדמויות.
מקורי הוא לא - הסרט הזה שואב מכל-כך הרבה מקורות אחרים, שהוא כמעט יכול להיות פרק ב-Family Guy. הקונספט, שהוא הכי "המכשפה מבלייר". המפלצת, שהיא הכי גודזילה / הטורף, הקטע עם פסל החירות, שכנראה כדי לחסוך אי נעימות מראש הוגדר כסוג של מחווה ל"כוכב הקופים", ההתרסקות של האמפייר סטייט בילדינג, שהיא הכי ה-11/9.
מרשים ויזואלית הוא לא - בגלל הצילום הכאילו-חובבני, כאמור, שמכתיב גם הסתכלות די צרה. מלבד הפלת פסל החירות והאמפייר סטייט, אין כאן צילומי שופוני מרשימים, כמו שהיית מצפה מסרט אסונות הוליוודי טיפוסי. אפילו את המפלצת רואים מאוד בחטף. זו החלטה שאפשר להבין את סיבתה (מה שאתה לא רואה יותר מפחיד אותך ממה שכן. ושוב תודה לפרוייקט המכשפה מבלייר, שסיפק לג'יי ג'יי אברהמס תובנות). אבל מכיוון שהסרט לא ממש סגור אם הוא נועד להיות סרט אימה פסיכולוגי או סרט ששייך יותר לז'אנר המפלצות/Slasher (ז'אנר שכן נסמך מאוד על הצגת הדמון) - ההחלטה הזו יכולה להקביל להחלטתו של במאי סרט פורנו לצלם אקט נועז בשלמותו, אבל להימנע מלהביא את ה-money shot בסוף, בתקווה שהעידון הזה יגרום לסרט שלו להיחשב כ"אירוטיקה אמנותית" ולא כפורנוגרפיה לשמה.
וגם מרגש הוא לא - שכן הדמויות של המנסים לשרוד, מן חבורת יאפים ניו-יורקים צעירים ומלוקקים, לא מעוררת שום סימפטיה. נהפוך הוא - די מהר ייחלתי שהגודזילה הזו כבר תתפוס אותם סוף סוף ותגאל אותם מיסוריהם (ומייסורי שלי). *** אזהרת ספוילר *** אזהרת ספוילר *** אזהרת... נו, אתם באמת מתכננים ללכת לזה?? *** בת' אקומנדו, מבקרת קולנוע "מקומוניסטית" באיזה אתר אינטרנט בסאן-דייגו, כתבה משפט עליו הייתי יכול לחתום בעצמי: For Cloverfield, this creative team spends way too much time setting up characters that we don't really care about, and far too little time with the creature and its destruction. Personally, I liked the creature far more than the humans.
והמשפט הזה שלה, מתחבר לדבר שאחרי כל זה, הצליח להציל ,ולו בקצת, את הסרט המעייף הזה: הטוויסט. לא, לא טוויסט סטייל הסרטים המעצבנים של השמיילן ההוא, אלא טוויסט במובן ה-"שיואו, לא הייתי מצפה מסרט הוליוודי להסתיים ככה".
בסוף הם מתים!!    
כן כן, בניגוד למצופה, החבורה לא מגיעה למנוחה ולנחלה, אלא דווקא למלתעות המפלצת (שם היא כבר תנוח מספיק). הגודזילה גומרת אותם אחד אחד, ובכך מבטלת כל אפשרות של סרט המשך (המממ... או לפחות כל אפשרות של סרט המשך עם הדמויות הספציפיות האלו. גם הבלייר-וויץ' נגמר בצורה די טוטאלית, וזה לא ממש הפריע לעשות לו המשכון).
ולכן, מכיוון שלפחות ניתן לי מבוקשי זה, ולעיסתם של חבורת המעצבנים הצליחה להוות סוג של קטרזיס, פלוס עונש על כאב ראש ובחילה, יצאתי מהאולם די מבסוט.
פאק, באמת שילמתי בשביל לקבל בחילה וכאב ראש?
אמרתי. אמרתי להם שעדיף שנראה את הסרט החדש של האחים כהן... |