בשמש הרותחת ישן קשישי, על ספסל כחוש ומזוקן. קשישי ישן וראשו, מטלטל מדי פעם, כמו שישנים באוטובוס.
אם חלם בלא-חלום על שמש רותחת וגופות צווחים, שריפת זבח וימים טרופים, תאוות הצער של זדים שורפים, לא יתעורר לשמש אחרת, על ספסל כחוש ומזוקן. רחוב ממשי, עטוי קרום של מוות, מעליו חגה, עננה כבדה של הצלויים. |