סוף היום הגיע. בעצם, מתי הוא סוף היום? כשסיימנו את כל מה שרצינו לעשות? כשהגוף מתחיל להיות עייף? כשהעיניים מתחילות להיות עייפות? כשהשמש שוקעת? כשיש חושך בחוץ? ב22:00 בלילה? 12 בלילה? 1? 23:00? 21:00? 20:00? כשהגוף ממש מותש? כשאי אפשר יותר להחזיק את עצמנו ערים? החשמל הומצא לפני זמן קצר מאוד יחסית לשנות האבולוציה של האדם. עד לא מזמן, כאשר השמש שקעה ונהיה חושך, היה חושך. לא היו מסכים, לא טלויזיות, לא מקומות בילוי, נו טוב, אולי היתה תאורה על ידי אש אבל גם אש נמצאה בתקופה מאוחרת יחסית להתפתחות האדם ובכל מקרה לא השתמשו בה כמו שמשתמשים היום באור ובחשמל. גוף האדם רגיל לנוח ולסיים את יומו באזור שעת רדת החשכה. מה שאומר, שלרוב, בני האדם בחברה המערבית, מחזיקים את הגוף בכח על ידי כל מיני אמצעים חומריים ואמונות חברתיות, עוד כמה שעות אשר מאמצות את הגוף מעבר למה שהוא מתוכנן. אם אנו רוצים להנות מבריאות אמיתית, עלינו להקשיב לגוף. הגוף מאותת לנו דרך כל האיברים על צרכיו. כאשר הגוף נהיה עייף בשעות הערב, ושעות הערב המאוחרות, זה פחות או יותר מסתנכרן עם רדת החשיכה, העיניים נהיות עייפות, יש ירידה באנרגיה, מתחילים להרגיש עייפות. אם אנו רוצים להנות מבריאות אמיתית, מאנרגיה גבוהה במהלך שעות הערות, מעירנות וצלילות דעת, ממצב רוח וחיוניות, עלינו להקשיב לאיתותי העייפות ולא למוסכמות החברה. אני מסכים כי יש אנשים שמבחינה הורמונלית (הורמון המלטונין), מתאים להם להשאר ערים עוד זמן מה אחרי רדת החשיכה, אך הרבה אנשים, שמקבלים איתותים מהגוף של עייפות, מומלץ להם ללכת לישון מוקדם יחסית למה שמקובל. שינה טובה ואיכותית, כאשר הולכים לישון כשמתחילים לחוש בעייפות וקמים ביקיצה טבעית, תתגמל באופן ברור בהרגשה טובה. הייתי מעלה 2 בעיות או מחסומים איתם יש להתמודד כאשר אנו מסכימים שטוב ללכת לישון בשעה מוקדמת, כשהגוף עייף.
ובעצם הייתי רוצה להדגיש את מחסום מספר 2 במאמר זה. מוסכמות חברתיות בעולם שבו אני חי, זה מוזר ללכת לישון מוקדם בשעה 19:00, 20:00, ואף 21:00. באופן קבוע. כולל בימי שישי. מקובל להשאר ערים אחרי זה. לעשות דברים, לצאת, לרקוד. יש מקומות עבודה בהם שעות העבודה נמשכות בערבים המאוחרים וגם בלילות. לכן, כשאנו מנסים להשיג בריאות, להקשיב לעייפות הגוף וללכת לישון מוקדם, עלינו להתגבר על המוסכמות החברתיות, לשים את עצמנו ואת הבריאות שלנו בראש סדר העדיפויות, לאהוב את עצמנו ולדאוג לגופינו ובריאותנו על ידי הליכה לישון מוקדם.
יכולת שחרור עצמי אם היינו מדמים יום כתקופת חיים, אז הקימה בבוקר היתה הלידה, וההליכה לישון – המוות. באיזה שהוא מקום, סוף היום הוא סוף של משהו. משהו נגמר. וכאמור, לא כל הסיפורים נגמרים עם סוף טוב. לא כל הימים מספקים. כמובן שניתן להגיע למצב שבו כל הימים מספקים על ידי גישה חיובית לחיים ולכל מה שקורה. כשבן אדם שלם עם עצמו, אוהב את עצמו ומסופק מעצמו, לא חסר לו דבר והוא יהיה שלם גם עם סיומו של יום. אך, נראה לי שרוב האנשים, בדרך למצב כזה יותר מאשר במצב כזה. לכן, כשמגיע סוף היום, כשהגוף שלנו מאותת לנו שהאנרגיה שלו נגמרה, שהוא זקוק לעצום עיניים, לשכב, להרגע ולטעון מצברים מחדש עבור יום שלם מחר, עלינו לעשות איזשהו ויתור. על מנת להשיג שינה איכותית שתתגמל אותנו ביום המחר, עלינו לעשות ויתור על היום הזה. לשחרר אותו, לוותר על ערות היום. לוותר על אפשרויות שאפשר להשיג היום. להסתפק במה שהיה, להודות על מה שהיה ולהפסיק לחפש עוד גירויים ועוד סיפוקים מחוץ לנו. עלינו להתחבר לשלווה הפנימית שבתוכנו, עלינו להתחבר לתדר של שחרור ולשחרר את היום הזה. להתנתק מהמדיה, להיות לא זמינים לאחרים למעט לעצמנו ולמסור את עצמנו לשינה. היה יום טוב או היה יום רע, הספקנו להנות או לא הספקנו להנות, כאשר הגוף מאותת עייפות, אם אנו רוצים להשיג בריאות, לרזות, לבנות שרירים, להחלים ממחלות, לאפשר לגוף ניקוי פסולת ורעלים, עלינו לשחרר את היום וללכת לישון. אורח חיים לא בריא, יהיה לקלוט את אותות הגוף בדבר עייפות סוף היום ולא לוותר לעייפות. להתנגד לה. להתנגד לגוף. ערות מעבר לנקודה זו תעלה את הורמון הרעב ותפחית את הורמון השובע. קרוב לודאי שנכניס לעצמנו עוד קלוריות, נאכל ארוחה לילית שתשב לנו בקיבה למשך כל הלילה ותרקב, תפגע באיכות השינה וכך גם ביום שלמחרת. האופציה הטובה היא להקשיב לעייפות ולוותר לה, ללכת לישון כשהקיבה ריקה. הגוף מנקה את הרעלים והפסולת בלילה, בונה את עצמו, מפנה את מה שמיותר ועודף כמו שומן. אורח חיים לא בריא יהיה לא להקשיב לעייפות, ובכל זאת, להחזיק את עצמנו מול מסכים, לצרוך חומרים מעוררים למשל כאלה שמכילים קפאין ולשבש עוד יותר את מנגנון העייפות –עירנות. אורח חיים בריא יהיה המנעות מוחלטת מחומרים מעוררים. הגוף יהיה אנרגטי במשך שעות הערות ויאותת לנו כשהוא זקוק למנוחה ושינה.
לסיכום, על מנת להשיג בריאות, עלינו להקשיב לעייפות בכלל ולעייפות סוף היום בפרט. למרות מוסכמות החברה, העייפות לרוב מגיעה בשעה מוקדמת יחסית, ואם נרצה להנות מהרגשה טובה, עלינו לוותר לעייפות זו ולשחרר את היום.
|