דומני שאנחנו כולנו מימין ומשמאל תוהים שוב ושוב, איזה פתרון יש לעזאזל לבעיית רצועת עזה ואיך ניפטר אי פעם מהקוץ הזה הנעוץ בצידנו. וזה הזמן להזכיר לדור שלא ידע את מנחם (בגין) עד כמה העמידה על העקרונות של מנהיג דגול זה, המיטה עלינו בסופו של תהליך את החמאס... תזכורת: ב-2/6/67 ישב הצבא המצרי על גבול הרצועה, מול נחל עוז. שישה ימים לאחר מכן, היתה תעלת סואץ לגבולנו הדרומי ורק לאחר מלחמה נוספת עקובה מדם, מלחמת יום הכיפורים, הגענו להסכם השלום עם סאדאת. הסכם שבמסגרתו פינתה ישראל את כל סיני "עד גרגר החול האחרון" כפי שהתעקשו המצרים בוויכוח על טאבה. אלא שהמצרים כלל לא תבעו בחזרה את הרצועה, עליה השתלטו ב-48' ולנוכחותם בה הסכימה ישראל דה פאקטו, בהסכמי שביתת הנשק ברודוס. אלא שמנחם בגין עורך הדין בהשכלתו, הצמוד נפשית לפרוטוקול, טען כי הסכם שביתת הנשק אינו רלבנטי עוד כאשר נחתם הסכם שלום ומה שקובע הינו הגבול הבינלאומי, העובר ברפיח ואינו כולל את הרצועה. המצרים לא התווכחו, אולי אף שמחו לוותר (...) נתנו לבגין את השליטה ברצועה ונתנו לו לדבר על "אוטונומיה לפלשתינים" תוך חמש שנים (!). דמו בנפשכם את רצועת עזה שתושביה חנוקים ומכווצים תחת שלטון המצרים, כפי שהיתה בשעתו. אוסף של כפרים עלובים ושלוש עיירות. ולא הישות הזו שהפכה לסרטן מאיים. דמו בנפשכם שעל גבולנו היו יושבים חיילי צבא מצרי סדיר ולא טרוריסטים... דמו בנפשכם שמנחם בגין היה פחות עורך דין ויותר אסטרטג עם חזון אמיתי והבנה יותר מעמיקה בתהליכים היסטוריים. האח, כמה כיף לחלום... |