19-6-2014

שביל ישראל - ממצפה לנחל עמוד

משך - שש שעות

מרחק 17 קילומטר

חפץ – חוליו סזאר

שיר – זרעים של מסטיק

דרגת קושי – קרובה להמסה

הימים ימי מונדיאל. חג בינלאומי המאחד מיליארדי אנשים לחוויה משותפת. אמש נצחה הולנד את אוסטרליה במשחק נהדר שלוש שתיים, צ'ילה העיפה מהטורניר את ספרד אלופת העולם וקרואטיה השפילה את קמרון ברביעייה.

תוך כדי החג שמח הזה, התייצבנו בשש בבוקר במושבה הקטנטנה, מצפה הסמוכה לטבריה עילית. מצפה נוסדה ב- 1908 כמושבה בתמיכת הברון הירש. כשמה, צופה המושבה אל נופי הכנרת המרהיבים, לגליל התחתון ולרמת הגולן. המושבה השתמרה כיישוב קטן ואינטימי ובו מספר מבני בזלת מימיה הראשונים וממתקופת החלוצים. ירדנו צפונה בדרך עפר שהובילה אותנו לכביש ולערוץ נחל רקת. חצינו את הכביש ואת הערוץ והמשכנו בשביל העולה במתינות אל הר ארבל.

הקפנו את מושב כפר חיטים ממזרח. ניסיון ההתיישבות הראשון במקום התבצע ב-1913. עקב עימותים עם הערבים השכנים ננטש ויושב המקום מספר פעמים, עד שב 1936 יושב במסגרת "חומה ומגדל". חצינו חורשה קטנה בה רעו שני סייחים שרצו ליטופים ותשומת לב. הסייחים בקשו יפה שנצלם אותם והתלוו אלינו להמשך הדרך, עד לקצה המרעה המגודר. פרות דשנות ליחכו את העשב היבש והתבוננו בסקרנות בתהלוכת השביליסטים והסייחים, שהתנהלה לאיטה במעלה ההר.

נפרדנו מהסייחים ועלינו בשביל צפונה על קו המצוק. מדרונות תלולים וסלעיים השתפלו מזרחה אל הכנרת. עכשיו ליווה אותנו עדר צבאים שדילגו וקפצו סביבנו. ספרנו לפחות עשרה פרטים. מסלעות בזלת טבעיות כיסו את השטח. בין הסלעים היו שרועים שפני סלע מעלי גרה, שהביטו בנו באדישות. תנים זהובים הבחינו בנו והתחבאו מאחורי סלע גדול. שני עופות דורסים ענקיים המריאו מתחתית המצוק ונסקו גבוה לשמיים על גבי  האוויר החם העולה מהכנרת. התפעלנו ממגוון חיות הבר שפגשנו על הבוקר. ספארי ארבל, בשביל ישראל. המשכנו לעלות על קו הרכס  כשבצד ימין המדרונות התלולים ומצד שמאל גדר מתקן טיהור שופכין. מאחורי המתקן השתרעה בקעת ארבל הפורייה.

הגענו לפסגת הר ארבל המתנשאת לגובה של 181 מטרים מעל פני הים. הבטנו למטה אל הכנרת מגובה של 390 מטרים. ההר מפורסם ונצפה מרחבי הגליל התחתון ומסביבות הכנרת. מצוקיו התלולים בולטים מאד וגודעים את פסגת ההר מצד צפון. שביל ישראל ירד צפונה והתפתל למטה דרך המצוק התלול. אנחנו סטינו והמשכנו אל הפסגה, לגן לאומי ארבל.

בצל אלה לא גדולה, עצרנו לארוחת בוקר. זכינו לקפה רתוח, ירקות חתוכים, זיתים, חטיפי אנרגיה ותצפית מרהיבה ממרפסת הנוף, שבראש המצוק הענקי. החיים יפים.

מעבר לוואדי, הזדקרו  מצוקי הר ניתאי. במצוק הארבל חצובות מערות ששמשו במשך אלפי שנים מסתור למורדים ולאנשים המסתתרים מהחוק. יוסף בן מתתיהו מתאר בספרו, כיצד הרומאים שלשלו מראש המצוק לוחמים בכלובים ענקיים אל פתחי המערות הנסתרות. את הורדת הכלובים לפתחים הנסתרים, כיוונו תצפיות שמוקמו ממול, על הר ניתאי. קינחנו את האוכל בלגימת משקה טוב והמשכנו מערבה על רכס הארבל.

ממול התנשאה פסגת קרני חיטין. בארבעה ביולי 1187  נערך קרב קרני חיטין שבו הביס צאלח א דין את הצלבנים. כוחותיו הקלים והניידים הכו בצלבנים הכבדים והמשוריינים שסבלו מהחום וממחסור במים. טור של אלפי צלבנים, שהיה בדרכו מציפורי לטבריה הושמד. בכך הסתיימו יותר ממאה שנות ממלכת ירושלים ומסע הצלב הראשון.

לא רחוק מקרני חיטין ראינו את אתר נבי שועייב. כאן על פי אמונת הדרוזים קבור שועייב הוא יתרו, נביא הדרוזים, חותן משה. מידי שנה, בסוף אפריל עולים אליו לרגל אלפים.

נפרדנו מהרכס ומהתצפית על בקעת ארבל וירדנו בנקיק צר ובו מדרגות סולמות ויתדות. ליד אחד הסולמות הגבוהים ראינו סלעים זרועי מסטיקים שהותירו המטיילים הממתינים לעלות בסולם.

"זרעים של מסטיק" פיזמנו שיר ילדים מתקליט (פעם היה דבר כזה) ישן מימי ילדותנו. בחרנו בשיר לייצג את קטע השביל הנוכחי.

פקח רשות הגנים ירד אחרינו וביקש למען הנימוס, שבפעם הבאה נעבור דרך שער הגן הלאומי ונשלם דמי כניסה. חייכנו אליו והבטחנו לחזור. בינינו, התעורר דיון מדוע בכלל צריך לגבות כסף על ביקורים בגנים לאומיים ובאתרי טבע כה יפים. הרי הטבע שייך לכולם. מצד שני מישהו צריך לשלם על הניקיון ולשמור על המקום מהשחתה ולהתקין אותו לביקורי מטיילים. כנראה שאין תשובה חד משמעית. לטעמי, אתר נהדר כמו מצוק הארבל, שאין בו מים ואיננו אטרקטיבי למנגליית עם ישראל צריך להיות פתוח לכל. כך או אחרת ביקור בגן לאומי ארבל מומלץ מאד לטיול בכל גיל והרכב, בעיקר בחורף ובאביב.

ירדנו מהמצוק והתחברנו בחזרה לשביל ישראל. כעבור כמה דקות הגענו לערוץ נחל ארבל ובשמו הערבי - וואדי אל חמאם, נחל היונים. אל שביל ישראל התחבר שביל הבשורה, המגיע מנצרת לכפר נחום. לשביל הבשורה סימון מיוחד.

כאן למטה חם ולח, הרבה יותר מאשר במרומי הארבל. פסענו לאורך ערוץ הנחל הסבוך בצמחיית קנה ובשיחים קוצניים. לפתע יצא מתוך הסבך תייר מלוכסן עיניים. האיש מעד ונראה מיובש ואבוד בדרכו. השקינו אותו מים וליווינו אותו לפאתי הכפר הסמוך "ואדי אל חמאם". חצינו את הכביש והמשכנו ללכת ליד הערוץ, שבו מים זורמים, פרות רועות, מכלאות עיזים תרנגולות והרבה לכלוך ופסולת. בתי הכפר עוטרו בדגלי המדינות המשתתפות במונדיאל כנהוג אצל תושבי  המזרח התיכון הלא יהודים. כל בית והנבחרת שלו.

המשכנו בערוץ עד לחציית כביש 807 העולה ממגדל. נכנסנו לבקעת גינוסר הנטועה בשפע של עצי פרי עמוסים לעייפה. צעדנו בין שורות של עצי בננות, ליצ'י, מנגו, זיתים, תמרים, הדרים, אנונה ועוד פרי שלא זיהינו.

במזנון הדרכים שבכניסה למגדל התכבדנו בשלגונים ונרגענו מהחום הכבד. לידינו ישב אדם מזוקן ומבוגר בבגדי עבודה כחולים וישנים. האיש הזהיר אותנו מנחשים ארסיים שאנו עשויים לפגוש בדרך. הוא יודע איך לתפוס נחש בידיים אבל לנו לא כדאי.

המושבה מגדל הוקמה ב1910 כ"אחוזת מוסקבה" אך חיש מהר שנתה שמה למגדל. כאן הקימו א.ד. גורדון ויוסף טרומפלדור קומונה, הגו תכניות וחלמו על עולם סוציאלי, שיתופי וצודק.  

המקום מזוהה עם "מגדלא" יישוב יהודי שהתקיים בתקופת בית שני. לפני כמעט אלפיים שנים פגש פה, יהודי מוזר בשם ישוע את מרים המגדלית. מרים שנודעה בכישוריה הנשיים, אירחה אותו בביתה, והתלוותה אליו בדרכו, עד למותו.

דרך עפר נוחה הביאה אותנו כעבור מספר דקות לעין נון. המעיין שופע מים ובו בריכה רחבה, אקליפטוס בעל גזע ענקי, ספסלים ושולחנות קמפינג. פינת חמד מקסימה ומפתיעה, לטבול בה את הראש באמצע הדרך, להצטנן, לשתות קפה ולנשנש כריך.

המקום נגיש לרכב ולכן מטיילים רבים פוקדים אותו. הלכלוך הרב וריח הפרשות אדם, שאפף את המקום הזכירו לנו את הדיון מהבוקר. כנראה שבמקום כזה, רצוי לקחת כמה שקלים בכניסה ובתמורה, לשמור עליו נקי ומסודר. לא נותרה לנו ברירה אלא לעצור לעוד הפסקה ולהאזין למעגל מתופפים של ילדי בית ספר שניגנו את יציאתם לחופשה.

המשכנו צפונה בשביל בפאתי בקעת גינוסר השופעת מטעים. חצינו את ערוץ נחל צלמון ולאחר שלושה קילומטרים פנינו לתוך ערוץ נחל עמוד. מצוקים סלעיים ובהם מערות חצובות התנשאו בצדי הערוץ. בדיוק כשהחום הפך לבלתי נסבל, הגענו לנקודת הסיום בכביש המוביל לקיבוץ חוקוק.

משם נסענו למזרח הכנרת לצורך טבילה מענגת ולינת לילה קסומה וטעימה על החוף. בבוקר מצאנו לידנו, צעצוע קטן בדמותו של חוליו סזאר שוער נבחרת ברזיל במונדיאל. בחרנו בו לייצג את קטע השביל הנוכחי.

כך הסתיימה עוד עונת טיולים בשביל ישראל. עד כה הלכנו 700 קילומטרים. נותרו עוד קצת יותר מ300, רובם בדרום הרחוק.

יש לנו ארץ נהדרת, מדהימה, ומיוחדת. טוב להתהלך בה.