העובדה שעמים, שבטים, קהילות נלחמות זה בזה, גילה כגיל האנושות. מסתבר שאוכלוסיות מקהילות שונות בוחרות להזדהות עם סולמות ערכים שונים ונרטיב היסטורי שונה. ובכלל – האדם הוא כנראה יצור שבטי ולא קוסמופוליטי, ונטייתו לחיים בקהילות בעלות צביון כזה ולא אחר, היא נטייה שעבורה הוא מוכן ללכת הכי רחוק שאפשר – להקריב את חייו ולהיות מוכן לקחת חיים של אחרים.

אבל זה כאמור, חדשות ישנות למדי. החידוש שאנחנו מביאים להיסטוריה האנושית, היא שבעוד שקהילה לוחמת בנו, מצב שבד"כ מזכה קהילה כזו בתואר "אויבים", אנחנו מתספקים אותם במזון, דלק חשמל ועוד. מעניין!

 ואכן, בעוד החמאס יורה על ישראל מאות רקטות ומגיע לכיסוי של הרוב הגדול של אוכלוסיית המדינה (החל מהלילה גם אנחנו בחיפה על המפה – תודה לאל! שרק לא יתפסו אותנו כמשתמטים ולא נושאים בנטל המלחמה המתמשכת זה יותר ממאה שנה), ישראל ממשיכה לתספק את האוכלוסייה ברצועת עזה. מים, מזון, דלק, חשמל ועוד – כל אלו מעביר ישראל לאוכלוסיית הרצועה דרך המעברים. תספוקת שמן הסתם בחלקה מגיעה ממש לידי חוליות הרצח החמאסיות היורות עלינו, וכשלא ממש אליהם, אל האוכלוסייה הפלסטינית הרחבה, שתומכת בחמאס אפילו במהלך הלחימה, כשעזה נחרבת (שוב ושוב) לנגד עיניהם.

 

 

 אבל למה ישראל עושה מעשה מוזר כזה? איזה אינטרס לאומי קודם לזכות ההתגוננות של ישראל, שבד"כ אינה מלווה בתספוק האויב? ובכלל – למה ישראל מנהלת מלחמה סטרילית ולא פוגעת בתשתיות של הישות שממנה יורים כל תושבי ישראל, ומסכנים אותם למוות? למה ישראל לא מפציצה גשרים (טוב אין...) מסילות רכבת (אה, גם זה אין), ותחנות כוח – זה לשמחתנו יש! אמנם חלק ניכר מהחשמל מסופק ע"י ישראל, אבל חלק מיוצר מקומית בעזה.

בכלל החשמל הזה הוא משעשה במיוחד. החמאס יורה לעבר אשקלון ואשדוד, ומכוון בין השאר לתחנות הכוח של חברת החשמל על חוף הים. ואז אם חלילה יפגעו התחנות (מה שיהיה הישג עצום לחמאס ויסמן כניצחון את מאבקם למרות ההרוגים הרבים) ירד כושר ייצור החשמל בישראל, עד כדי סיכון האפשרות של ישראל לספק חשמל לרצועה. אבל עד אז ישראל תמשיך לספק חשמל לרצועה, בדיוק מאותה סיבה (שמייד נפרט) שהיא מספקת עכשיו. כלומר נמצאנו שלחמאס מותר לירות על תחנות החשמל של ישראל, לפגוע בהם ולהשמידן, וישראל תמשיך לספק לעזה חשמל, אבל מנגד ישראל אינה יכולה לתקוף את תחנות החשמל העזתיות שבחסותן מתנהלת המערכה נגד ישראל. מוזר לא?

אז למה באמת אנו מתספקים את אויבינו, אפילו בשעת מלחמה? התשובה ידועה לכל, אבל לא מופנמת או מנותחת (וגם אחרי רשימה זו לא ישתנה המצב...   L  ). ישראל מוחזקת בעיני העולם, כישות כובשת של רצועת עזה, וככזו היא אחראית לאספקת צרכי האוכלוסייה. אם לרגע ישראל "עושה שריר", ומחליטה לא להעביר כוסברא או ספגטי גודל 8, אנו מואשמים ביצירת אסון הומניטרי ברצועה, וכל אומות העולם מצקצקות בגרונן על "משבר הומניטרי". בשנת 2008 טענה מזכירת המדינה רייס כנגד ישראל ביצירת משבר הומניטרי "ארה"ב קוראת לישראל להימנע ממשבר הומניטרי. מצוקת החשמל באה לידי ביטוי גם בעבודת הפרלמנט הפלסטיני, שחבריו קיימו את הישיבה לאור נרות והשתמשו במגפונים על סוללות כדי שחבריהם ישמעו אותם". וכן "איש לא רוצה שעזתים חפים מפשע יסבלו, לכן הבהרנו לישראל שחשוב לא לאפשר למשבר הומניטרי להיווצר שם".

ואכן, ישראל שוללת מהעזתים זכויות "טבעיות" כגון הזכות להשתמש בים שלחופי עזה ע"י סגר ימי, שוללת את זכות השימוש במרחב האווירי, ואפילו בורחת את התפריט שעולה על שולחן העזאתי ע"י סלקציה של מעבר סחורות לעזה. בהיעדר אפשרויות לפיתוח חיים שאפילו מתקרבים למשהו נורמלי, בהיעדר אפשרות לבחור בחיים העזתים / החמאס  בוחרים במוות.

ישראל שוב נוהגת "כחוזה המדינה" של העם הפלסטינאי, ומקיימת משטר כזה עד שהרשות (בהובלת אש"פ) יתגברו על החמאס, ויחזירו את שליטתם בעזה. כאילו שבזמן שמוחמד דחלאן שלט בעזה כל הבעיות היו פתורות, והסכם שלום היה ממש לפני חתימה.

לא מיני ולא מקצתי! גישת הסחבת הזו של ישראל, "עד שהפלסטינים יהיו פינים", היא לא יותר מאשר חוסר נכונות להתמודד עם הכרעות קשות של קיום ישות פלסטינית לצידנו, שלא לדבר על פלגים לא זניחים באוכלוסייה הישראלית שעדיין מייחלת לחזרה להתיישבות ברצועת עזה.

אם ישראל באמת רצתה לקדם את הסכסוך עם עזה, ישראל הייתה מקדמת הסדר שבו ניתן לעזאתים לקיים משק עצמאי, ללא תלות בישראל כספק החמצן שלה (לא צריך הסכם שלום – מספיק הסדר). הסדר של אפשרות שימוש בנמל מים, מתוך הסכמה לבידוק בטחוני ע"י גורמים בינלאומיים ומצרים, שיבטיחו מניעת הברחת אמל"ח לעזה. הסדר שכולל בניין תחנות כוח בעזה ע"י העזאתים (ואולי גם המצרים), שיספקו את כל צרכי הרצועה וישחררו את ישראל בעיני הקהילה הבינלאומית מאחריות לקיום חייהם של העזאתים. הסדר שנותן, ולו תקווה לפיתוח ניצנים של כלכלה נורמלית, של יכולת לסחור עם ארצות שכנות, ולראות שביב של תקווה לחיים נורמליים, "חיים של כבוד".

כשאפשרות לקיים משק אזרחי תינתן לעזתים, ישראל תוכל להשתחרר מהעול של אספקתם, ומאחריות לגורלם, ובכלל מהמעמד המפוקפק של כובש, אחרי שישראל עשתה מהלך כל-כך דרמטי וכואב כמו פינוי אזרחיה בכוח מעזה. אז תשתנה המשוואה, וכשהעזתים יחשבו בפעם הבאה לירות רקטות על ישראל, הם ידעו שמקורות האספקה שלהם חשופים לתגובתו של צה"ל, שהחשמל שלאורו הם חיים מוטל בספק, רק אז יוכלו לעשות שיקול סביר כלשהו של רווח והפסד.

עד אז זה פשוט לא קיים, כי נתניהו נותן לחמאס תעודת ביטוח ללא הגבלה וללא תשלום פרמיה.

חיפה, 12.7.2014