הלילה חלמתי חלום

שאין  מופלא ממנו.

פסעתי בשביל, לצד אמי,

והיה אתנו גבר שלא הכרתי.

הוא עמד שלושה צעדים לפנינו

ודומה שהוביל אותנו.

כך צעד לפנינו, ומדי פעם

הפנה ראשו לאחור וחייך אלינו.

פעמים אחדות ביקש לדבר,

אך לא העז.

זה שעשע אותנו.

אבל הוא לא כעס.

"אבי...

האם יש משמעות לחלומות?

פעם חשבתי שלא,

האל ביום אני מאמין שכן.

האין זה מוזר כיצד משמעותם

של דברים מסוימים

נעלמים מידיעתינו זמן רב

ואז, יום אחד, הכל מתבהר?

כן."

"חנני ה' כי אומלל אני.

רפאני ה' כי נבהלו עצמיי.

ונפשי נבהלה מאוד.

שובה ה', חלצה נפשי.

הושיעני, למען חסדך.

באנחתי אשחה בכל לילה מיטתי.

"רוח נכון חדש בקרבי.

ובצל כנפיך ארנן.

הצילני מפועלי אוון.

כי הנה ארבו לנפשי.

ישובו לערב

ויסובבו עיר.

יהמו ככלב.

ויעלני מבור שאון,

מטיט היוון.

ואני אשיר עוזך

וארנן לבוקר חסדך.

עוזי, אליך אזמרה.

כי היית משגב לי,

אלוהי חסדי."

"הנזיר."