תעלומה שכזאת : מדוע ישנם הולכי רגל הצועדים בתחומי שבילי האופניים ?
האם הם מודעים לעובדת הסימון המוגדר בתור מסלול ספציפי לאופניים בלבד על המדרכות/כבישים/שדרות/פארקים ?
כי אם לא, הרי שבדיוק בשביל זה אני כאן : יש ציור כזה – הצבוע בלבן בדרך כלל - של אופניים, וזה מה שמסמל שמדובר במעבר לרוכבים בלבד. חדשות מרעישות, בוודאי לחלק מהקוראים פה, אחרת החידה מטרידה עוד יותר.
שואלת אני את עצמי ואתכם למה (רק) בישראל אנשים הולכים בתוך/באמצע מסלולים שנועדו ותוכננו במיוחד לרוכבי האופניים ?
מה גם שזה מאד מפריע להם לדווש ברצף ובהנאה , שלא לדבר על הבטיחות שנפגמת כי הם נאלצים לבלום או לעקוף את הצועדים שפלשו למרחב שלהם, ואז הם סוטים מהגבולות המוגדרים ועלולים לסכן את הולכי הרגל שמקיפים אותם מכל הכיוונים, כי הם עלולים לאבד שליטה. כשאין סדר - זה מה שקורה ברוב המקרים.
רק אותי זה מטריף או שאתם באותו עמוד איתי ? מעצבן אותי, ואני מדברת בתוך אחת שלא רוכבת כלל על אופניים, ואם אני מגיבה ככה, קל וחומר שבטוחני כי גם הרוכבים חסרי סבלנות וסובלנות לפלישה הזו. מתארת לעצמי שאילו הייתי רוכבת - בכלל הייתי משתגעת מזה ומתקוממת עוד יותר כנגד התופעה.
זה כל כך לא לעניין !
זה לא סתם שהחליטו לצייר שבילים על הכביש או על המדרכה או בשדרות רוטשילד. יש להם מטרה ספציפית.
אם המסלול מחולק - אין לכם לגיטימציה לצעוד בתחום שגם ככה הוא שביל מצומצם, זה לא הוגן. לכם יש הרבה יותר מרחב תנועה בתור הולכי הרגל לצידם, אז אל תיקחו להם את פיסת ההקצאה הזעירה שניתנה להם.
אני עדה שהדבר שכיח מאד, אחרת לא הייתי טורחת להצביע על העניין ולהתייחס אליו בבלוג שלי. מדובר בתופעה ישראלית רחבת היקף גורפת, והאמינו לי שבמדינות אחרות שקיימים בהם מסלולים המיועדים לרוכבי האופניים - כל אחד מהצדדים יודע את מקומו, שומר על הסדר ולא מעלה בדעתו להשתלט ולהתרחב לכל עבר.
לא זכור לי שראיתי את זה בחו"ל, באמת שרק בארץ : זו תופעה חברתית שייחודית לתרבות שלנו, אולי מדובר בקהות חושים או חוסר נימוס אלמנטרי או חוסר בתשומת לב מינימלית להתחשב בסביבה ובזולת. צריך בסה"כ רק להסתכל רגע ולהבחין בסימונים שלמטה, אז מה הבעיה שלכם לעשות את זה , תורידו את המבט שלכם לשבריר שנייה , - תגלו טיפת רגישות סביבתית.
ייתכן שחלק מהפולשים הישראלים מודעים למעשיהם, וחרף זאת בוחרים לנהוג בגסות הרוח הזו מפני שלא איכפת להם,
אולי זו פשוט אדישות וחוסר התחשבות משוועת בזולת,
או שהם באמת עיוורים שמרוכזים רק בעצמם ולא שמים בשיט על סביבתם. אפס מודעות סביבתית.
מניחה שכל אחת מהאפשרויות הללו נכונה. יש בריות שהן שילוב של הכל, גם וגם, אבל ראבק, אם אתם מאלה שפעלו בתום לב כי עד עכשיו לא שמתם לב - אנא התחילו בכך מעתה והלאה. כעת משקראתם - אינכם יכולים לטעון שלא ידעתם.
ואם אתם מהסוג השני – זה שלא שם ז** , אז די עם זה כבר, מספיק.
תתחילו לצעוד בתחום שמיועד לכך, הוא רחב די והותר, אל תחצו את הגבולות וחידלו לפלוש למרחבים הצרים של מסלולי רוכבי האופניים.
נמאס לי כבר להתבונן מהצד ולהבליג בתרעומת, אני נטרפת מזה.
אילו היה מדובר בכביש או במסלול שחוצה אותו רכבת הרי לא היה עולה בדעתכם לצעוד במרכזו, ובתכלס אין ממש הבדל מהותי בין השניים, זה אותו דבר.
התייחסו באותה רצינות ובאותו כובד ראש – משום שגם פה עלולה להיות סכנת פגיעה הדדית ביחסי הגומלין הללו בין רוכב האופניים להולך הרגל.
אם ישנן סיבות אחרות שפספסתי לדעתכם להתנהגות גסת הרוח הזו מצידם של הולכי הרגל – אשמח לשיתוף מצידכם בכל הנוגע לפתרון חידת התופעה הנלוזה הזו.
לדעתי כיסיתי את עיקרי המניעים – איזה עוד אפשרויות נוספות יכולות להיות לאטימות החברתית/סביבתית הזו..
מה שהכי כואב לי פה זה שאנשים מסוגלים להיות לפעמים כל כך אוטיסטים : אני קוראת לזה סוג של אוטיזם חברתי.
קצת התחשבות בסביבה, תפקחו את העיניים, תסתכלו סביב, תמננו את הריכוז העצמי המופרז שלכם.
אתם לא לבד, זה לא השטח של אמא שלכם (וגם לא של אבא), - השביל הזה מיועד לרוכבי האופניים בלבד.
הפסיקו להאט אותם ולעמוד להם באמצע הדרך. צאו להם מהמסלול כבר, בחייכם.
|
לירוןקורל
בתגובה על שירותים ציבוריים
goodyear2016
בתגובה על ספיישל מעקבים : המדריך לנרדפת
goodyear2016
בתגובה על תראו משהו מדליק :)
תגובות (30)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
איזה צנוע אתה, פוב
}{
ולמה הסרת את התמונה של הפרופיל ?
חבל, היא היתה מאד יפה, תחזיר אותה בהזדמנות :)
- - - וגם :
דליה , תודה לך על הפידבק האוהד והחיזוק החיובי. אסוסיאציה מיוחדת היתה לך עם הקליפ של הריקוד :)
סילבר, קראתי את תשובתך, תודה :)
פוסט מושקע למטרה חשובה. תודה שהעלית.
:)) למנגל עליהם ? את זה עוד לא שמעתי.. חה, פרץ, עשה לי טובה, רק אל תיתן להם רעיונות :)
בעיני מושב האופניים זה אחד הדברים הכי לא נוחים לישיבה ביקום. פשוט כיסא עינויים, זה כואב ! זה מזיע, זה חונק, זה מוחץ, זה קוטל זרע (בחיי שכן, על פי מחקרים - רכיבה על אופניים פוגעת בספירת הזרע ובאיכותו). אבא שלי (שהוא רוכב ותיק, שנים על גבי שנים) אומר שמתרגלים ואז פחות מרגישים ככל שהזמן עובר. לא מסוגלת להבין איך אפשר להתרגל לזה, ועוד מבחירה חופשית ? ?
>> נכון, אבל ההבדל הוא שזו התנהגות שניתנת בקלות יחסית לשינוי - מדובר בעניין של לשנות את הגישה ולפתח מודעות. ביחס לכל יתר הדברים שמנית פה, אחאב, את העניין הזה הכי פשוט להפנים בעיני , כי הוא אינו מצריך איזה ויתור מיוחד על נוחות או על חוסר שליטה עצמית או התמכרות או ריגוש או שינוי אישיותי או חינוך מיוחד באופי.. הכללים כאן מאד פשוטים וברורים וכולם מסוגלים לעמוד בהם.
* ואיך מתיישבים על המושב הזה לעזזל ? ..
>> חה, את שואלת ברצינות ? :))
תראי, אני לא דוגמטית. ברור שבמקרים מסויימים אפשר להפעיל שיקול דעת ופרגמטיות לגופו של עניין.. לדוגמה, אם זה בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות הלילה המאוחרת כשאין תנועה ערה של רוכבי אופניים ופעם באיזו שעה עובר אחד, אז מילא, נגיד שזה מתקבל. אבל שוב, זה גם תלוי באיזה מצב תודעתי מצוי הולך הרגל.. אם הוא עם אוזניות של הטלפון החכם מאזין למוזיקה או מסמס/קורא תוכן באינטרנט/צילומי סלפי תוך כדי הליכה - אז לא מומלץ, בוודאי תסכימי איתי שזה מאד שכיח לראות עוברים ושבים שכל מעייניהם נתונים למכשיר הסלולרי שלהם אפילו כשהם חוצים כביש ברמזור. לטעמי, הגמישות פה היא בערבון מוגבל.
לי באופן אישי לא קורה שאני צועדת ואין רוכבים בכלל. תמיד ישנם לפחות כמה שחולפים על פניי. יכול להיות שזה מאחר שמדובר בצירים מרכזיים (כיכרות, שדרות, פארקים) שהתנועה בהם ערה יחסית. מניחה שישנם איזורים עירוניים או כפריים שהם שקטים יותר, שהם מן הסתם פחות פופולריים בהשוואה לפארקים ירוקים רחבי ידיים כמו פארק הירקון.
אני סבור כי התופעה אותה תיארת נובעת מהשחצנות והיהירות המאפיינות את העם היושב בציון.
יש לכך עוד לא מעט ביטויים -
עישון במקומות שאסור.
לכלוך וזיהום.
קולניות . דחפנות , מרפקנות.
אלימות מילולית ופיזית
נהיגה פרועה ולא מתחשבת
ועוד ועוד...
>> גם הולך :) יאללה בוא, מתאים לי
טוב, אז דמקה :)-
תגובה ל - מסתכל סביב :
דודוש, תודה על תגובה עשירה, חכמה ומפורטת, מסכימה איתך מאד.
לא סתם בחרת לך בכינוי "מסתכל סביב" :)
עם הרוב בכל אופן, למעט כמה סייגים שאחדד פה :
שבילי אופניים אינם מסומנים רק בכיכר רבין או בשדרות רחבות ידיים תל אביב והמרכז. זה משהו שניתן לראות יותר ויותר בערים נוספות, גם פריפריאליות, וזה ילך ויורחב, בשאיפה למה שציינת כמו הפרדה מפלסית ברורה יותר.
עד שזה יקרה, הגיע הזמן להפסיק להתעלם מהם. מדובר בנתיב תעבורה לכל דבר, והוא נועד לרכב דו גלגלי בלבד. ההולכים על שתיים אמורים להדיר רגליהם משם. נקודה. אין שום הצדקה לכך, מלבד חצייתם (בזהירות, תוך התבוננות לצדדים בטרם המעבר) לצד השני.
אחרת מה שקורה זה תוהו ובוהו, כי בצר להם, הרוכבים נאלצים לפלוש למרחב של הולכי הרגל, כדי לעקוף או להמשיך בנסיעה רציפה, והם עושים "סלאלומים" כאלה של שמיניות, וזה מסוכן לשני הצדדים.
אם כל אחד ידע את מקומו - ייטב לכולם.
זו פשוט חוסר רגישות ממדרגה ראשונה, זה לב העניין פה.
הנה, כאן, בשורות האלה, אמרת את הכל
לא זכור לי שראיתי את זה בחו"ל, באמת שרק בארץ :
זו תופעה חברתית שייחודית לתרבות שלנו,
אולי מדובר בקהות חושים
או חוסר נימוס אלמנטרי
או חוסר בתשומת לב מינימלית
להתחשב בסביבה ובזולת.
א. אנחנו מדינה שכונה שהסדר השורר בה הוא אי סדר
ב. יש בחלק מהמקומות מדרכות צרות כך שאין מנוס מללכת על שביל האופניים
ג. ומה שאמרתי לבחורה האחרונה שהעירה לי על כך (ואני עוד משתדל להקפיד בעניין) - אם אלו הצרות שלך בחיים בואי נשב לקפה :)
שבילי האופניים הם חדשים יחסית בנוף העירוני.
אין בין שביל האופניים ושביל הולכי הרגל הפרדה מפלסית.
אנשים תופסים את המדרכה כמקשה אחת כי ההפרדה היא מאולצת. אז קיים סימון על הרצפה. עוד סימון על המדרכה.
לו שביל האופניים היה מוגבה/מונמך ומופרד פיזית מהמדרכה, לא היו הולכים עליו.
כביש נכון, כמו באירופה, יהיה מחולק: מדרכה, מסלול אופנים, נתיב נסיעה למכוניות, פסי רכבת. לכל אוכלוסייה יש את הנתיב שלה והבלעדיות בו.
בישראל, או ליתר דיוק במספר מוגבל של צירים בתל-אביב, החליטו להפקיע חלק המדרכה, שהיתה שייכת שנים רבות בלעדית להולכי הרגל, לטובת האופניים.
עכשיו צריך לחנך אנשים להתנהג אחרת. זה תהליך לא קל. אף אחד לא אוהב לשנות הרגלים.
אנשים יורדים מהמדרכה לכביש עם הפלאפון ביד בלי להסתכל בכלל. מאלה אפשר לצפות שתהיה להם הבנה מרחבית לסביבתם? מאז שהפלאפונים השתלטו על חיינו התנתק הקשר בין ההולכים במרחב הציבורי.
כולם שקועים בשיחות ובקשקושים ובמוזיקה ומתהלכים כאילו הם על הירח. לבד.
כשאנשים מנותקים, אין להם מושג מה קורה מסביב. יורדים לכביש בלי להסתכל. הולכים בזיגזג ומניפים ידיים כאילו שבן השיח בתוך המכשיר מגיב לתקשורת הויזואלית ולהצגת התיאטרון שקורית ברחוב.
מעל לכל מרחפת עננת חוסר התרבות. ואפשר לתמצת אותה לשלוש מילים. אני, אני ואני.
אני רוצה ללכת איפה שבא לי. אני רוצה לעשות מה שבא לי ואני לא שם זין על אף אחד.
חוסר מודעות שמתחיל בלידה מגיע לשיאו בגיל 25-30.
מגיל 30 בערך, בני האדם בישראל מתחילים להבין שהם לא חיים על הירח. לבד. שיש עוד מישהו מסביב. זה קורה באופן טבעי כחלק מההתבגרות בחברה מתורבתת.
יש לא מעט שהתהליך הזה מדלג עליהם (מישהו אמר ערסים?).
בגלל זה בני הנוער מרעישים ברחובות כי הם כלל לא יודעים שהם לא לבד. אין להם את היכולת השכלית לקלוט את זה.
בגלל זה בני נוער מעורבים בתאונות דרכים. אין להם את היכולת להבין את המרחב שמסביב ואת הסיכון שבפעולות נהיגת הרכב.
עד גיל 25 ואף יותר אנשים חרשים ועיוורים לסביבתם. תל-אביב משופעת בצעירים שלא קולטים באופן קוהרנטי את העולם בו הם חיים. הליכה על שביל האופניים היא רק פן אחד של הנכות הזו. גזענות, וולגריות, יחס לנשים יו ניים איט הם המשך ישיר לחוסר היכולת להבין את המרחב.
רובם מתבגרים מתישהו. חלקם לעולם לא.
דודו