אגם בבית
בימים אלה, שהדרום בלהבות ואפילו אנחנו כאן בטבורה של הארץ מתחילים לחפש מחסה בממדים מקלטים ומדרגות, קוראי היקרים חווינו חוויות חריגות ואם תרשו לי לשתף אתכם הרי שאצלנו בלגן חוגג . אחד הצינורות מהאמבטיה החליט שנמאס לו והוא עייף נורא והמים האלה שעוברים דרכו, כבר מעצבנים אותו ולא עמד לו כוחו, אז הוא התפוצץ. טוב אם כבר מפוצצים כל כך הרבה אי שם בשמים, אז למה שצינור אחד מסכן ישתוק? אז הוא החליט , לא בעצם אלה המים שקדחו לו חור. אבל מה זה חשוב, כשעברתי בחדר הכניסה, שם הוא חדר האכל והשולחן הגדול, אני רואה שהתהווה במקום אגם, זה טוב מים, חשבתי, אולי היות והכינרת במינוס, אז זה יהיה טוב שיהיה עוד מאגר מים ואז צעקתי: "עמוס יש אגם". (עמוס הוא כמובן אביר נעורי ואישי הנאמן.) ועמוס אמר "בסדר". אני עברתי ונכנסתי לפי התכנית שהיתה לי מקודם, להכנס לחדר כדי להתלבש, כי היה לי תור לניקול. ניקול היא הפדיקיוריסטית שלי מזה כשלושים שנה ואנחנו מאד נאמנות אחת לשניה, אבל עניין האגם לא נתן לי מנח וחזרתי להתבונן בפלא שהתהווה לי באמצע הבית שלי, איך יכול להיות, הרי זה דמיוני, הרי לא יכול להיות אגם בתוך הבית, הוא לא היה שם עד כה איך הוא צץ לו ככה סתם, פתאום? אבל באמת ראיתי שצדקתי, נכון יש לי אגם בבית. אפילו הוא מתפשט וזוחל אל עבר החדרים. "עמוס, בוא מהר יש פה אגם". אבל הרי אני יודעת שעמוס לא יכול להגיע מהר, רק עד שהוא יקח את ההליכון ויתרומם מהכורסא,
אולי האגם יעלם מעצמו. לא האגם לא נעלם, להיפך אני רואה שהוא מתגבר ומתעצם ובדיוק היה טלפון שצלצל, לקחתי את הפומית וזו היתה נאווה, (נאווה זו בתי היקרה היפה
והחכמה) איזה יופי, "נאווה יש לנו כאן אגם". היא היתה בטוחה שאמא שלה התבלבלה לגמרי ומי יודע איזו צרה באה עלינו והיא חיבת להתקשר לרופאה. "אמא
איזה אגם"? "כן בחדר כניסה, שולחן האכל טובל במים." "מאיפה המים?" "באמת מאיפה, אני לא יודעת, אולי אחפש". והתחלתי לעבור ממקום למקום, אבל לא ראיתי ברז פתוח, או
מקור אחר למים מבעבעים. "אמא אני אתקשר לטל (טל הוא הנכד הבכור, עלם חמודות, חייל, שגר אתנו), שיבוא אליכם מהר." זה באמת רעיון טוב ואז כשהיתי בזוית
מסוימת וראיתי את קיר האמבטיה, שגובל בחדר הכניסה, ראיתי נחשים דקים של מים עליזים, מתרוצצים ויורדים כלפי הרצפה. " הוי נאווה, נאווה גיליתי מהיכן באים
המים!" צעקתי כמו ארכימדס, גם הוא הרי יצא מהמים מהאמבט, אז גם אני, טוב זה היה בערך. בינתיים הגיע עמוס ונבהל באמת. "שליקה מה נעשה יש כאן
שיטפון". טוב הגברים יותר פרוזאיים, אצלו בדמיון אין אגם כינרת שני בתוך הבית. ואז בתרועת נצחון הראיתי לו את מקור הזרימה הבלתי פוסקת. "מה נעשה
עכשיו" הוא קונן ואז גם אני נתקפתי בבהלה והיות וזמן הארוחה שפסחתי עבר, התחלתי לרעוד כמו עלה נדף בסתיו. עמוס ראה איך הטלפון מתרגש בידי הרועדת ושלח
אותי לאכל משהו, שלא יהיה יותר גרוע, אבל מה עושים עם המים. נאווה אמרה בטלפון לאבא שלה, שנחכה לטל, הנכד החביב שלנו, שהוא יבוא וימצא פתרון ושנשב בשקט בינתיים.
טל הגיע ולא האמין למראה עיניו, הוא הרי תכנן לנסוע לאיטליה, לא לונציה, והנה בבית יש לו כבר ונציה. בינתים אני
לקחתי מגב והתחלתי להטות את המים שילכו בכיוון הנכון, כי הם המים בעצמם לא ידעו את הנתיב. הרגשתי כמו איזה גונדוליר שמשיט את הסירה שלו באחת מתעלות ונציה ולפני
שפצחתי בסרנדה איטלקית נוגעת ללב, הגיע טל בריצה, "סבתא מה זה, מה את עושה?" גם הוא חשב שעשיתי הסבה מקצועית, אבל עמוס העמיד אותו מיד על טעותו
והראה לו מבלי לזוז ממקומו על מקור הבעבוע. טל החליט שיש להתקשר לביטוח ושאל את עמוס , "סבא יש בטוח?" כן בטח שיש אז אין בעיה, אבל עמוס הציע
שבינתיים אולי נלחץ על כפתור המצוקה, כי להם יש פתרונות מהירים וזה גם ללא השתתפות עצמית. הם לחצו בכוחות משותפים על הכפתור, כי צריכה להיות מיומנות מסוימת בעניין,
הרי הכפתור איננו כזה לחיץ בידי כל אחד. ולטל כבר יש את המיומנות הזו. כאשר ענו לנו משם, אני עניתי לקול שבקע מהקופסא והיתי כנראה מבוהלת מאד והקול הגברי הנעים
התחיל לומר לי שארגע. "איך ארגע כשמהבית שהיה לי עד כה קבלתי ונציה?"
בכל זאת הוא אמר שאשב ואקבל כוס מים ואספר מה קרה. טל לקח את הטלפון והסביר לו שמים בוקעים מהקיר, ואף אחד לא הכה בסלע אצלנו, כמו משה ובכל זאת הם פשוט משתלשלים
ונראים כמו זנבות נחשים עליזים. בינתיים עמוס למרות המצב, הצליח להגיע אל חדר השרותים הקטן ושם יש ברז כללי מה שקוראים בעברית צחה 'שיבר'. הוא סגר אותו ולמרבה הפלא
הנחשים נבלמו ולא התרוצצו על הקיר. אני המשכתי לנתב את מי האגם החדש לכיוון האמבטיה. האיש עם הקול הנעים אמר שהוא שולח לנו אינסטלאטור, אבל דבר ראשון יש לנתק
את הברז הראשי, כלומר ה'שיבר'. ובאמת תוך חצי שעה מגיע איש צעיר ונחמד ומודיע שהוא הוא האינסטלאטור. שמחנו לקראתו כמו לקראת המשיח והוא הפשיל שרוולים ותחילה החל
מקרב את פניו אל הקיר כאלו מתלחש אתו. עמוס אמר לטל שיפתח את ה'שיבר', כדי לתת למים לזרום. ואז הבחור הנחמד החליט ששמע מאין מקור הבעבוע והחל לקדוח בקיר. קדח
קדח עד שהגיע אל הצינור וראה שהוא אחוז חלודה וגילה לנו את העניין, והמשיך לקדוח לכיוון מאוזן. פתאום התפרץ לו זרם
כמו המזרקה של דיזינגוף שבפינה. אני חשבתי שהתבלבלו היוצרות ורציתי להסביר לו לזרזיף השוקק, שזו לא הכתובת, המזרקה היא אי שם, ישר לכיוון דרום, הוא ימצא אותה
כבר, כי הרי הרימו אותה לגובה והיא עכשיו כמו גשר, אבל זה לא היה זרזיף זה היה זרם נטוי כמו קשת של מים עליזים, שהגיעו עד לקיר שממול והאינסטלאטור החכם ציווה מיד
"לסגור את ה'שיבר'!" טל התנדב לעבור בתוך האגם ולסגור את המקור.
השתרר לרגע שקט ואז האינסטלאטור הסביר, עד כאן עשיתי את העבודה הראשונית ומעבר לזה, כי אתם באמת נחמדים, מכאן יש צורך לעבוד, כלומר להחליף צינור וזה עולה
1.500 ₪ ואם זה ממשיך, כלומר הצינור שעובר גם לקיר שמעבר, כלומר בחדר השני, שאז יש לשלם עוד פעם את הסכום הנ"ל. וזה במקרה שיש בטוח מיוחד ששכחתי את שמו, אם אין
זה יעלה יותר. ועמוס כעס מאד ולא רצה להמשיך עם האינסטלאטור הזה ואמר שיש לנו ביטוח והוא הלך להביא את הטפסים. האינסטלאטור החביב יצא, כשקבל את 25 ₪ כפי שאמרו מהכפתור ההוא, כי הוא נתן לנו טפול ראשוני. ועמוס וטל התחילו
להתדפק על מספר הטלפון של הביטוח. משם הפקידה הסבירה שיש לשלם 500 ₪ עבור "השתתפות עצמית" וזאת רק למקרה והצינור הוא בחדר המסוים הזה, במקרה של
המשך לחדר השני, שוב משלמים עוד 500 ₪ . ואם יש צורך בסתימת 'רוֹבָּה' כלומר מן חומר מגן על החריצים והסדקים בקרמיקה, יש להוסיף עוד 150 ₪. עמוס רתח, אבל אין
ברירה, שיבואו לתקן והם הבטיחו שיבוא האינסטלאטור ויש לחכות בין השעות 3 ל-7 בערב.
חיכינו וחיכינו וחיכינו.... הוא לא בא. בינתיים טל חזר לצבא שלו, והיות והשיבר סגור, אין מים בבית . נכנסנו למשטר חיסכון במים וכן לאגירת מים. מצאנו שיטה איך
לפתוח את השיבר, כשאני מחזיקה גיגית מול השפריץ של המזרקה העליזה (הבעיה היתה שהשפריץ לא הסתפק בלהתיז מים בקשת, אלא שהיו לו כל מני שפריצים קטנטנים, מן רסס של
מים שהלכו ללא כיוון מסוים, היו מבולבלים כפי הנראה מהחופש הפתאומי הזה, והיו נתזים עלי, על פני, על בגדי וכך כולי נוטפת מים מחזיקה בעוז את הגיגית מול השפריץ
נמרכזי) ועמוס ממהר ומדלג בין האמבטיה, ששם הוא ממלא שני דליים, לבין המטבח, ששם הוא ממלא שלושה סירים וארבע קומקומים, כמובן שהורדנו מהבוידם את כל הקומקומים, לא
הורדנו את ה"גיוגיום," כלומר את אותו כלי נפלא שיש לנו והוא עוד מהחתונה של אמא שלי והוא מנחושת, אלא שכבר
השחיר ואינני יודעת איפה אפשר לצחצח אותו. טוב הסתפקנו במועט. וכך הגיע הערב והאינסטלאטור לא בא. עמוס התקשר לביטוח והפקידה הבטיחה שהוא אוטוטו מגיע. ב-8.30 הגיע איש אחד לבוש בגופיה שלא הספיקה לכסות לו את הבטן וראש קרח ושאל איפה הנזילה. הראיתי לו
ואז היה טלפון מזיו (זיו הוא הבן היקר והחכם שלנו) והאיש עם הגופיה שלא מכסה לו, לא בא עם ארגז כלים כנהוג בין אנשי המקצוע הז, האינסטלאטורים. בינתיים אני הרמתי
את הטלפון והאיש עמד רגע, התבונן בצינור החשוף ונראה כמו צינור שמתביש מחשיפה זו, האיש הסתובב פנה אחורנית, פתח את הדלת ויצא והלך. חשבתי שהלך להביא ארגז כלים, כי
הרי בידיים בלבד קשה מאד לתקן צינור מדליף. אבל הוא לא בא. בינתיים עמוס יצא מהשרותים ושאל "מה עם האינסטלאטור", הסברתי לו שאולי הלך להביא את הכלים. וחיכינו
וחיכינו וחיכינו עד בוש ועמוס התקשר שוב לביטוח ומשם הפקידה הסבירה שהאינסטלאטור ראה שמשהו פתח את הקיר וגילה את הצינור. אז מה, יש אולי זכות ראשונים לפתיחת הבתולין
הזו? או זכויות יוצרים? לא. אבל היא בלבלה.
ועמוס דרש שיבוא משהו אחר, אבל הפקידה הסבירה שעכשיו לילה ורק מחר בצהרים היא מבטיחה שהמנהל יתקשר אלינו. יופי ועד אז אין מים, ומה אני צריכה שהמנהל ידבר אתי, אני זקוקה לאינסטלטור. לקחתי את הטלפון וצעקתי כפי שאינני יודעת מאיפה קבלתי כוח לזה וידעתי שהכל לשאו אז סגרתי ואמרתי לעמוס: "אולי נתקשר לחיים, הבחור שיודע לתקן לנו את כל
הדברים." התקשרנו והינו בטוחים שנפרד בעצב, לפחות מאלפיים ₪ אם לא יותר. הבחור חיים ענה לנו כהרגלו, שהוא
נעים הליכות ואמר שברצון רב הוא יבוא מחר בבקר, אלא שמחר הוא כבר הבטיח לאיזה משהוא אחר תיקון, לכן כשיסיים את התיקון שם יבוא לתקן אצלנו. לא היתה ברירה ואכן
למחרת בבקר הוא הגיע, ראה והבטיח, "אני בא אחר הצהרים". שאלתי בחרדה "בכמה יעלה הנזק? " "ארבע מאות ₪ וגם אסתום את הסדקים ברובה". עמדנו
נדהמים עמוס ואני. למה התעסקנו עם ביטוחים? למה אנחנו הפריירים ומזרימים כל הזמן כסף לביטוחים ובעת צרה הם מתעללים בנו? הוי למה, למה. חיים הבחור שלנו הגיע לפנות ערב, כבר היה חושך, אנחנו כבר מורגלים בשיטה הישנה של אגירת מים וחיסכון. הוא תיקן הכל, וגם ספר לעמוס כל מני ספורים וגם תיקן
ושאל מה עוד מקולקל בבית.... בינתיים מהביטוח לא ויתרו והתקשרו מספר פעמים ולא יכלו להבין איך ויתרנו
על הזכות לשלם להם כל כך הרבה תמורת אפס. למחרת כבר הגיע יום ששי ואני התחלתי לנקות אחר כל התוהו בוהו. אחר כך בערב התחילו הבעיות. כן, הגוף התחיל להגיב בשיטתו, מזל שהגיע לבית גורי, (גורי הוא הבן השני היקר
והחכם) והוא טפל בי.
ככה זה כשצינור מחליט להיות מזרקה. |
