. . . אותו גבול שמפריד בין עיתונאי שמבקר בקביעות את כל ממשלות ישראל, ללא הבדל מחנה פוליטי, ביחס למדיניות כלפי אויבי המדינה מיום הקמתה (בעיניו אויבי ישראל תמיד צודקים וישראל תמיד טועה), לבין תועמלן בשירות האויב בעת מלחמה - כמו WILLIAM JOYCE - הוא "הלורד האו-האו" מימי מלחמת העולם השנייה ששידר מברלין הנאצית אל הבריטים לוחמי החופש. זה המאמר שמגדירו, בעיני, כבוגד בעת מלחמה.

הבגידה, שוב - בעיני בלבד, היא בכך שהוא העז להכפיש את טייסי הקרב המוסריים ביותר בהיסטוריה, שלוחמים בטרוריסטים - פושעים נגד האנושות - שמסתתרים מאחורי ילדים בני פחות מחמש כדי לירות טילים על אוכלוסייה אזרחית, על מנת להרוג.

אנחנו חיים כיום בתקופה שונה לגמרי מאשר תקופת מלחמת העולם השנייה ומובן מאליו, שהמדינה לא תבוא חשבון עם עיתונאי בעל דעות שגובלות באובססיה מטורפת נגד עמו.

אני בז לדעותיו של גדעון לוי שבאו לידי ביטוי במאמרו "הרעים לטיס".