צלצול הטלפון נשמע במשרד, מהצד השני קול הודיע....."קיבלנו מידע על מיקום פוטנציאלי ,פרטי הנ.צ. יועבר אליך בפקס".

התרוממתי מכסאי, נעמדתי על יד החלון, הבטתי החוצה. השמיים היו צבועים בכחול אף לא ענן, השמש זרחה, אחה"צ קייצי רגיל.

למטה ברחוב, התנועה כמידי יום. רוכלים בעגלות רתומות לסוסים, לצידם מכוניות  מקרטעות מעלות עשן באחוריהם, מזדחלות באיטיות בכביש לא כביש.

ידייך מחבקות את מותניי ברכות,נשיקותייך מכסות את עורפי, את נצמדת אליי

מחבקת אותי, את כולי, מרגיש את הלמות ליבך על גבי...ריחך הנעים חודר לאפי

אני שיכור, איך חדרת לליבי...

נקישה בדלת חדרי, החזירה אותי באחת למציאות.

כן, הכנס...קראתי.

אוגאטו, נכנס מסר לי את הפקס ומיד נעלם.

אוגאטו, הוא סוג של מזכיר/ה כאן, שחום עור מקורזל שיער,רזה.

אוגאטו הוא גם הנהג שלי.

עיינתי בפקס, הנחתיו בצד...החלטתי שאת העבודה הרבה אתחיל מחר.

השמיים החלו להחליף צבעים,השמש עוד מעט תשקע ותצבע את  השמיים באדום וכתום.

ארגנתי את הניירת שעל שולחני, הגפתי את התריס ויצאתי את המשרד.

מה נעים הוא גופך, עורך כשל תינוק, חלק ונעים להפליא.

נצמד אלייך, חוכך גופי בגופך,נושק את כולך בנשיקות לא נשיקות, כאלה קטנות מרפרפות.

שוקע בצוארך לוחש באוזנך מילות אהבה.

ידיי מטיילות על גופך יורדות אל בין חמוקייך...ואת מטלטלת רוטטת...ואני, אני נמוג בתוכך.

הבוקר הפציע, קרן אור ראשונה הסתננה לה בין התריסים.

הושטתי ידי לעברך, לאסוף אותך לתוכי....את אינך......

פקחתי עיניים ללא רצון, המשכתי לבהות בחלל...הכל היה חלום.

נתתי לעצמי עוד 2-3 דקות בין הסדינים,קמתי הלכתי למטבח לשפות מים לקפה הבוקר.

אוגאטו הגיע כמידי בוקר לאסוף אותי למשרד.

היום ידעתי , מחכה לי עבודה רבה, הכרוכה גם בבירוקרטיה שכל כך שנואה עלי.

פרשתי את המפות, זהיתי את נ.צ. 1443, נמצא אי שם בתוככי יערות הגשם שבצפון

המדינה. פני השטח קשים הם. יערות,נהרות,גאיות וודאיות. כמובן שדרכים מוסדרות

אין לשם, שזה אומר שנצטרך לקבל אישורים מהרשויות לנסות לפתוח נתיב גישה למקום.

ידעתי שלבצוע המשימה אמנה את ג'ף יד ימיני שרק חזר מחופשה ארוכה של כחודשיים  ימים ואליו אצמיד עוד מספר בחורים.

ג'ף הוא בחור כלבבי, צאצא בריטי שהגיע לכאן ממדינת האפרטהייד לשעבר, התחתן עם  מקומית ובנה כאן את ביתו.

הטלפון מצלצל...קול נשי להפליא, מנומנם משהו, עונה בצד השני.

חמודה...היום בחצות, שעון מקומי, יוצא "יונימוג" לכיוונו של ג'ף, הנתיב הראשוני לא צלח,  עתה ינסה את האופציה השניה, מצפון. מקוה שמחר במהלך היום יחבור ה"יונימוג" לג'ף וביום שלמחרת יתחילו לנוע לקראת הנ.צ.....אתן להם יום-יומיים לראות שהכל זורם ללא תקלות ואז אעלה על טיסה.......אלייך.

ירד לו הליל, נשכבתי  על המיטה, מחשבותי נדדו הרחק מכאן.

רצתי אלייך ישר לתוך זרועותייך, הידבקת לי נשיקה שאמרה לי הכל.

הנחת את ראשך בתוך צוארי ולא הפסקת למלמל את שמי.

אספתי אותך אלי, בחיבוק ענק, לא מאמין שסוף סוף את בין זרועותיי.

מוזיקה בקעה ממכונית שחנתה בסמוך, אנו כמו היינו לבד שם ברציף, נעים משייטים בין כוכבים.

הטלפון נדם, לא קיבלתי כל אות וסימן מג'ף והאחרים מזה מספר ימים.

החלטתי לצאת בעצמי לאזור והתחיל בחיפושים אחריהם.

התיישבה לה עם כוס קפה של בוקר, קוראת את המייל שהגיע מאהובה :

"יקירתי, כל כך מצטער וגם מתנצל, איכזבתי אותך, אך הקשר עם ג'ף ואנשיו נותק.  אנחנו כאן עסוקים בטירוף למצוא אותם. מקוה שתהיינה חדשות בקרוב.

כאשר אחזור אצור קשר...חיבוק ונשיקות..."

אוגאטו זיווד את הרכב בציוד חילוץ ותאורה ובציוד שטח שכלל אוהלי סיירים, סקש"ים

מזון ומים למספר ימים, כמובן שגם תיק עזרה ראשונה ובתוכו נוגדי הכשת ארסיים גם.

יצאנו עם אור ראשון של בוקר, כאשר בכוונתנו להתחקות אחר עקבותיהם של ג'ף ואנשיו החל מהנקודה בה אבד לנו הקשר עמם.

ידעתי שהחיפושים יהיו קשים ומורכבים, ערבתי בחיפושים את הרשויות המקומיות.

כעבור 3 ימים הגענו לנקודה האחרונה בה היה לי קשר עם ג'ף וחבורתו.

התמקמנו בשטח, כשאחד האוהלים משמש "מפקדה".

החום היה קשה מנשוא כ- 40 מעלות צלזיוס ורמת הלחות של כ-80% .

השמש שקעה מאחורי העצים הרמים, חושך מוחלט השתלט במעבי היער.

יתושים ומיני כנף טורדניים זמזמו בשמחה לקראת אובייקטי המציצה החדשים שנפלו לחיקם.

קולות נפילה של פירות וקריאות קופים נשמעו מכל עבר, מעלינו  בקולות מתכתיים  התעופפו להם עטלפים.

החולצה הרטובה מזיעה דבקה לגופי, נחילי זיעה זלגו מראשי על פניי ולאורך עורפי וגבי.

משחתי את גופי במשחה כנגד יתושים, נכנסתי לאוהל המכוסה בכילה...

וברחתי מכאן אלייך...למציאות אחרת, נעימה ואוהבת.

ואנו שם מול האוקיינוס הגדול

בצל  עצי הקוקוס הגדולים הנושקים לים

מקדשים את הביחד בקדושת הלבד

בגביעי קפרניה מזוגגים בסוכר.

נוגעים זה בזו וזו בזה

במן יראה שכזו

כמו חלום הוא

כמו נמוג.......

נרדמתי.....

התעוררתי ונרדמתי לסירוגין לשינה טרופה, רגע הייתי אתה ורגע הייתי כאן...בתוך האוהל עם הכילה ועם זמזומים של יתושים מסביב.

יצאתי מהאוהל, חיממתי על גזיה מים לקפה לאוגאטו ולי.

השחר טרם הפציע, אך יום ארוך ומתיש לפנינו...כולי תקוה לאתר במהרה את ג'ף והחבורה בריאים ושלמים.

קיפלנו בזריזות את המאהל שהקמנו ערב לפני.

קרן ראשונה של אור טרם הבקיעה, אך אוגאטו ואני כבר היינו רכובים על ה"האמר".

עקבות צמיגים נראו בברור על האדמה הטחובה...הרגשתי קמצוץ של שמחה מזדחל לליבי.

המשכנו בעקבות הסימנים, לאחר כ-3 שעות נסיעה איטית וקשה נעלמו הסימנים ממש על שפת הנהר....הבנו שכנראה כאן הם חצו לגדה השניה.

גשם משווני החל לרדת, החום היה מעיק והאויר היה מהביל.

כעבור שעתיים, היינו בעברו השני של הנהר.

המשכנו בנסיעה איטית תוך תקוה לזהות את עקבות הרכבים.

לפתע נמלטה קריאת שמחה מאוגאטו...הוא הבחין בקוליסים של רכבים.

המשכנו לעקוב בנסיעה איטית אחר הקוליסים בתקוה שנחבור אליהם.

השמש שקעה, הערב ירד, עצרנו לחניית לילה.

התחלנו במלאכת העמדת המחנה כשלפתע שמעתי בקרבתי רעש, מן זמזום משונה מוכר לא מוכר...נעמדתי ללא תנועה, נאלמתי.

אוגאטו, שהיה במרחק מה ממני, אך קרוב לרכב, הבחין אף הוא בנחש, 2 מטר אורכו בצבעים של שחור וצהוב, מהסוג הארסי.

אוגאטו, ניגש לתא המטען, בשקט מופתי, כמו מרחף 10 ס"מ באויר, הוציא גרזן והורידו על ראשו של הנחש.

אנחת רוחה נמלטה מפי וגם מפיו של אוגאטו...בפרץ פתאומי, חבקנו זה את זה.

עכשיו היינו רק האחד לשני.

פתחנו קופסאות שימורים, בצענו מהפיתה המקומית...השבענו את רעבוננו.

פרשנו כל אחד לאוהלו.

הנחש חזר למחשבותי...אך הובילני למקום אחר....עם אותה תפאורה רק הרבה יותר מזמינה. את ואני מחליפים את אדם וחוה ובמקום התפוח, ראיתי בעיניי תותים בקצפת ובקצפת מרחתי אותך ובתותים עיטרתי אותך, כך ליקקתי, התענגתי ועינגתי אותך...

ובתוכך....נרדמתי.

קרני השמש החמות של צהרי היום חדרו בינות לעצים הגבוהים, התמזגו עם הגשם הטרופי. את הקשת בשמיים לא יכולנו לראות, העצים הסתירו את השמיים.

ריח של אש הגיע לאפי.....יש אנשים כך אמרה לי תודעתי.

נסענו בעקבות הריח, כמו גששים היינו, עוד ק"מ ועוד אחד ועוד ועוד.....

שמענו קולות שהלכו והתגברו.......הגענו לפתחו של מרבץ....

גם ג'ף וחבורתו הגיעו לשם.

הגעתי ליהלום  -  נ.צ. 1443

הגעתי אלייך אהובה.

.