תחזיקו בי, לפני שאשתגע ממחשבות הזויות! נתחיל ברשימה של עובדות: 1. ישראל בנתה את ה"חמאס" כ"תרופה" ואלטרנטיבה לאש"ף ולחזית הדמוקרטית. 2. כשישראל הבינה מהו חמאס וגירשה את 415 מנהיגיו ב-91' ללבנון, היא רק חיזקה את הארגון ואפשרה למנהיגיו "להשתלם" באוניברסיטה של חיזבאללה. 3. הפאשלה עם חאלד משעל ב-97' בעמאן (החיסול שנכשל) גרמה לכך שאחמד יאסין חזר לעזה וחאלד משעל נהיה גיבור לאומי. 4. כשאריק שרון התנתק מעזה חד-צדדית לשתף פעולה עם "פתח" בנושא – הוא רק חיזק את "חמאס". 5. הסכמתנו לבחירות ההזויות שיזמו האמריקנים, ב-2006 – אפשרה ל"חמאס" לקבל גם "תעודת כשרות" דמוקרטית... 6. חיסולו של "המהנדס" יחיא עיאש הביא לגל פיגוע התאבדות ב-96'. 7. ביבי נתניהו ניצח בבחירות ההן בגלל פיגועי ההתאבדות והבטחתו "לטפל בטרור". 8.אותו ביבי נתניהו רוקן מתוכן את "הסכמי אוסלו" וגרם לפלשתינים המאוכזבים לנהור לעבר ה"חמאס", מתוסכלים מ"פתח" הפשרן כביכול ובכך אבד הסיכוי לדיכוי "חמאס" ע"י ה"פתח". 9. כששחרר ביבי את גלעד שליט, תמורת 1.025 מחבלים רוצחים, חיזק עד מאוד בכך את "חמאס" לעומת אבו-מאזן וגרם לתהליך שסופו "הסכם הפיוס" ביניהם, הסכם אותו מיד חיפש איך לטרפד. עד כאן העובדות שעל מרביתן אני בטוח שנסכים. ועתה למסקנות המתבקשות: 1. ככל ש"חמאס" יוכה יותר בעזה, אך כל עוד לא יחוסל שלטונו – הרי שבחזית הפנים-ערבית, כוחו רק יתעצם כמי שהעז לבדו להילחם בנו, שילם מחיר כבד על כך ועדיין הצליח להורידנו שפופים למקלטים... 2. הנובע מכך, שככל ש"חמאס" יוכה, אך לא יחוסל – אין סיכוי למו"מ לשלום, גם עם אבו מאזן ואחרים. אך אם יחוסל – הרי שיש סיכוי ריאלי למו"מ אמיתי, בתיווך אמריקני ומצרי. ועתה נמשיך לצעד המתבקש, מחשבתית: למי יש אינטרס בקיום מו"מ מדיני ולמי יש אינטרס הפוך? או אם ננסח זאת אחרת... את מי לא ירצה אצלנו העם בשלטון, אם רובו ישתכנע בסיטואציה בה אין חמאס, כי פני הפלשתינים להסדר? ככה זה כששותים יותר מדי קפה ויש אזעקות, ההיגיון מפסיק לעבוד והקונספירציות חוגגות...
|