ללא עריכה (טוב, אולי קצת)

TheMarker Cafeליאור רועיינשופה לשעברללא עריכה (טוב, אולי קצת)

ינשופה לשעבר

מחשבות שחשבתי בלילה והחזיקו מעמד עד הבוקר..
הפוסטים הטובים הם לא בהכרח האחרונים, תרגישו חופשי לדפדף ולהגיב גם אחורה..

ללא עריכה (טוב, אולי קצת)

‎16

37 תגובות יום חמישי, 7/2/08, 02:04

בזמן האחרון אני משתמשת המון במונח פסאודו. הוא נדבק לי יפה על כל דבר.

המשפחה שלי היא פסאודו משפחה. האחיות שלי הן פסאודו אחיות.

הרבה אנשים שאני מכירה חיים פסאודו חיים.

במקרר שלי יושבת פסאודו גבינה.

הכי חמורים בעיני הם הפסאודו חיוכים.

ראיתי היום צילום של אבא שלי הצעיר. חתיך הורס. חבל שהוא ואמא שלי כ"כ לא מתאימים.

שאלתי אותו פעם מה עבר לו בראש כשהם הכירו. לא היתה לו תשובה.

אתמול חבר השמיע לי את השיר שרמוטה פוריטנית (שלומי שבן). הקשבתי למילים הקשב היטב. לפעמים שיר נופל עליך בדיוק ברגע הנכון. אפילו אם הוא לא מדויק. שורה פה, שורה שם, חודרות את השריון מחטטות באיזה פצע. גם ב"על הגשר הישן" של צרויה להב מצאתי כמה כאלה.

יש לי עוד כמה מחשבות הלילה. בינתיים הן לא מצליחות להתמשפט.

פעם מזמן מורה אחת נהדרת שהיתה לי אמרה לי שאני לא חיה על אי בודד. זה רע שעשרים שנה אח"כ עדיין קשה לי עם הרעיון? עם הזיוף? עם הרדידות?

הלילה מתחיל להגמר לי. ככה זה אחרי 30. יונתן גפן כתב על זה לפחות שני שירים: "עד איזה גיל?" ו"בירה חמה ונשים קרות". אלא מה? הלילות שלי היו לי מפלט נעים ומשחרר, מלאי אפשרויות, מרגשים, אחרים. הלילה כבר לא באמת כזה, אבל המוח מסרב להשתכנע.

אחרים. תמיד הפחיד אותי להיות כמו אחרים. אני מגלה שאמא שלי צודקת כשהיא אומרת שאת כולנו גזרו באותם המספריים (משפט ארגנטינאי כזה) . אני רוצה את אותם הדברים, אבל אני רוצה אותם אחרת. עושה הגיון? אני אצטרך להמשיך לחשוב על זה מסתבר..

נוגות היא מאוד רומנטית. היא רק לא כ"כ נעימה. לו הייתי משוררת אולי זה היה משתלם. הלוואי והייתי מסוגלת לאכול לוקשים פופוליסטיים לשיפור החיים, אלא שחביבה עליי הטלת הספק. יקרה לי מדי הפוזה העצמאית והבלתי תלויה.

כוסאומו! שיגמר כבר החורף!

דרג את התוכן: