צטט: דויד25פךח 2014-07-29 11:36:36

...אמר לי חבר....כנגד חייל יהודי משלנו,גם עם שלם לא יכול לעמוד,....כשהשכל חורץ והרגש צורח שפוי ורודף שלום הופך לרוצח....ימי התמימות עברו להם...עם ישראל משתדל ככל יכולתו שלא לרדת מה"פסים" לעני האנושות באשר היא,,,והאמיני לי ברגע  שההחלטה תתקבל יהיו הרבה שיצטערו על פגיעות אלו ולא משנה מה האידאולוגיה שלהם תהיה באותה שעה....>> דויד, אני לא בדיעה שלך, כי אני זוכרת כל הזמן שכמה טרוריסטים נבזיים, טיפשים ורווי שינאה לא יצליחו לכבות את התקווה והאמונה שלי ושל יתר החולמים לשנות את העולם ולהפוך אותו למקום בטוח שנעים לחיות בו בשלום זה לצד זה. וברור לי שאני לא לבד בזה, כי אני משוכנעת שגם בצד השני ישנם עוד אנשים שרוצים בכך בדיוק כמוני. זו שעת מלחמה וידוע שמלחמות רק מלבות את השנאה ומרחיקות את חזון השלום, אבל החוכמה היא להתעלות מעל הרגש הבזוי הזה ולהפוך את האיבה והטינה לרגשות חיוביים של פיוס, חמלה ואהבת חינם הדדית.

צטט: קול קוראת 2014-07-28 18:26:46

צטט: דויד25פךח 2014-07-28 17:24:07

היום שליפני...פעם היינו עושים מלחמה בשישה ימים בלבד היום זה לוקח יותר זמן וגם התוצאות לא מרהיבות כ"כ...אולי זה בגלל ההוא עם הארטיקים... >> כמו שכתבת דויד, זה כבר מזמן לא "מבצע". שום "צוק איתן" ושום נעליים - מדובר במלחמה לכל דבר שאנו מצויים בה ויש לדייק.

מלחמה שיש בה קורבנות מתים ויש בה משפחות שכולות.

אב שכול טרי ששכל את בנו עמית יאורי ז"ל ביומיים האחרונים והוא חבר שלי (שלנו) לקפה דה מרקר - שחר יאורי היקר. כאשר כתב לאחרונה בבלוג שלו פוסט על הנושא - לא העלה בדעתו כי בתוך ימים יהפוך הטקסט שחיבר למצבת הזיכרון האחרונה שמעתה תוקדש לזיכרו של ילדו המת, בן 20 במותו , סוג של הספד מצמרר ועדות חיה מהתופת האישית והמסוייטת שעלולה לקרות לכל הורה לחייל , אשר במקרה הפרטי של שחר שלנו היא התגשמה והסתיימה באסון הנורא מכל : http://cafe.themarker.com/post/3123572/

:((

נכון שיש כמה ארגוני טרור קיצוניים אכזריים, מרצחים וחסרי רחמים פסיכיים בצד השני, אבל הם המיעוט הזדוני והרקוב, אז אנא ממך, דויד, אל תאשים עם שלם (או את מוכר הארטיקים הערבי לצורך העניין)  כי יש גם את השפויים ורודפי השלום. אל תשכח אותם בבקשה.

...אמר לי חבר....כנגד חייל יהודי משלנו,גם עם שלם לא יכול לעמוד,....כשהשכל חורץ והרגש צורח שפוי ורודף שלום הופך לרוצח....ימי התמימות עברו להם...עם ישראל משתדל ככל יכולתו שלא לרדת מה"פסים" לעני האנושות באשר היא,,,והאמיני לי ברגע  שההחלטה תתקבל יהיו הרבה שיצטערו על פגיעות אלו ולא משנה מה האידאולוגיה שלהם תהיה באותה שעה....

צטט: דויד25פךח 2014-07-28 17:24:07

היום שליפני...פעם היינו עושים מלחמה בשישה ימים בלבד היום זה לוקח יותר זמן וגם התוצאות לא מרהיבות כ"כ...אולי זה בגלל ההוא עם הארטיקים... >> כמו שכתבת דויד, זה כבר מזמן לא "מבצע". שום "צוק איתן" ושום נעליים - מדובר במלחמה לכל דבר שאנו מצויים בה ויש לדייק.

מלחמה שיש בה קורבנות מתים ויש בה משפחות שכולות.

אב שכול טרי ששכל את בנו עמית יאורי ז"ל ביומיים האחרונים והוא חבר שלי (שלנו) לקפה דה מרקר - שחר יאורי היקר. כאשר כתב לאחרונה בבלוג שלו פוסט על הנושא - לא העלה בדעתו כי בתוך ימים יהפוך הטקסט שחיבר למצבת הזיכרון האחרונה שמעתה תוקדש לזיכרו של ילדו המת, בן 20 במותו , סוג של הספד מצמרר ועדות חיה מהתופת האישית והמסוייטת שעלולה לקרות לכל הורה לחייל , אשר במקרה הפרטי של שחר שלנו היא התגשמה והסתיימה באסון הנורא מכל : http://cafe.themarker.com/post/3123572/

:((

נכון שיש כמה ארגוני טרור קיצוניים אכזריים, מרצחים וחסרי רחמים פסיכיים בצד השני, אבל הם המיעוט הזדוני והרקוב, אז אנא ממך, דויד, אל תאשים עם שלם (או את מוכר הארטיקים הערבי לצורך העניין)  כי יש גם את השפויים ורודפי השלום. אל תשכח אותם בבקשה.

צטט: א ח א ב 2014-07-26 07:39:46

אתמול בערוץ הטבע ראיתי סרט על נמרים ונמרה. ההזדווגות שלהם מפיקה ניצוצות של זעם. אלימה מכאיבה עוצמתית ורושפת. נזכרתי בתמונה ובפוסט שלך אז חזרתי.

: ) נחמד מצידך לחזור לעדכן, תודה אחאבי הבחירה בתמונה של הנמרים המתפנקים לא היתה מקרית. כמובן מה שהם מסמלים, החייתיות שלהם, (זו חיה שמיוחסת לה מיניות חייתית במיוחד, הרבה פעמים אומרים על בני אדם שהם "נמרים במיטה" , אישה נמרה או גבר נמר וכן הלאה) ובכלל מיניות האדם אינה שונה בהרבה ממיניות של בעלי חיים אחרים, אנחנו חיות לכל דבר רק משוכללות ומתוחכמות יותר אבל בשורה התחתונה היצריות היא חייתית והיא טבועה בנו, זה טבעי ואנושי, קמאי. לא יצא לי לצפות בהזדווגות של נמרים, אבל הנה אתה רואה שלצד מה שתיארת - עובדה שיש להם צדדים רבים כי הם גם אוהבים להשתעשע ולהתפנק ולהיות רכים ולהתכרבל. בתמונה שובת הלב שבחרתי הם מאד "אנושיים", הם זקוקים לפינוק, למגע, לרוך,וחום והם פיזיים, לבביים, playful :)

צטט: alxm 2014-07-25 06:49:26

יש גם דברים כאלו .... ארטיק , ארטיק - שוקולד , מנטה , מסטיק

כן, אתה יודע, אפרופו התייחסותך לעניין הארטיק - בהתחלה  עלה בדעתי להשתמש בכפל המשמעות של כלי זין (= כלי מלחמה, מבחינת הפירוש המילולי המקורי של הביטוי) ובדימויים של תרתי משמע כמו פריקת הנשק/ירי טילים של החמאס בו זמנית למעשה האהבה של האוהבים הצעירים, אבל בסוף ירדתי מזה. הכדורים הקטנים שמכניסים לכלי הירי כמו הקליעים או יתר סוגי התחמושת שמכניסים לתוך הקנה בקליבר, וגם הטילים עצמם - יש להם צורה של פין גברי. מעניין אם זה מקרי..

בסוף כאמור נשארתי רק עם הארטיק שוקו בננה וזהו. לא צריך להגזים בדימויים, כי זה נראה מתאמץ מדי..

+++

בינתיים מניין ההרוגים עולה מיום ליום, בשני הצדדים. קורבנות החיילים שלנו בני ה- 18 או סביב הגיל הזה פחות או יותר - זה ילדים ממש.

"בצידי הדרך מוטלים מתינו."

:((

ומה יישאר מכל הילדים הנופלים ?

חללים של ימי זיכרון אחת לשנה שבתומם זיקוקי דינור בשמיים לחניכת עצמאות מדינת ישראל.

לא טוב למות בעד ארצנו :

+ מוסיפה כאן אודיו רלוונטי מתמיד. זה שיר ישן שכתב מאיר גולדברג לפני 14 שנים, בשנת 2000. השיר נכתב על העתיד, שבע שנים קדימה, כלומר על מה שצפוי לנו ב - 2007, והנה כיום אנחנו נמצאים על ציר זמן של בדיוק שבע שנים אחרי התחזית האפלה שלו כנביא זעם, כאשר שום דבר לא באמת השתנה, רק נהיה גרוע יותר :(

הלחן (עופר מאירי ודנה ברגר) והעיבוד הדרמטי (עופר ודנה מאירי) של הבומים מתאים בול לאוירת רוחות המלחמה שאופפת אותנו ברקע :

צטט: שטוטית 2014-07-21 12:03:41

כשהתותחים רועמים יצר ההישרדות והחיוּת מתעורר ביתר שאת. יופי פוסט }{

תודה, שטוטינה }{

אבל את יודעת, חייבת להודות שביומיים האחרונים אני מרגישה איזו נפילת מתח מצטברת ומתמשכת כזו שמכבידה ביתר שאת ככל שהזמן נוקף, כאילו עם כל יום שעובר במבצע "צוק איתן" - נעשה יותר ויותר שחור וחסר תוחלת, חסר תכלית.

כואב המחיר באובדן המיותר של מות הילדים - שלושה עשר חיילינו אשר שילמו בחייהם הקצרים שנקטפו בטרם עת  ועוד עשרות הפצועים בעימות החזיתי עם מחבלי החמאס מאז כניסתם לעזה.

המלחמה הזו מנטרלת את החיוּת שעליה כתבתי, היא משתלטת ומערערת וזורעת קיפאון ותקיעות. כאילו מרחף מלמעלה ענן כזה שמכניס אותי למוֹד של " HOLD " . אני פשוט לא מבינה בשביל צריך את כל הבלאגן הזה ולמה בני אדם לא מסוגלים לפתור סיכסוכים בדרכים יעילות, בוגרות ונעימות יותר ? ? למה האטימות הטיפשות העיוורת הזו ? יש רגעים כשאני צופה בחדשות אירועי היום כולל בפרשנויות ובמלל הרב של תוכניות האקטואליה ומזדהה עם הציפייה, האימה והתום שמשדרים השניים המתוקים הללו בתמונה :

צטט: זכות התשוקה 2014-07-20 16:49:59

סקס במקום מלחמות, נשמע טוב כמו אצל קופי בונובו.

צטט: בזרימה 2014-07-19 06:21:56

את צודקת, באמת לא הסתובבתי מספיק. התעסקתי בעריכת הספר,>> שיהיה בהצלחה עם הספר החדש שלך ! :)  התחלתי להשקיע בציור, הבנתי שאני רוצה לחזור לארץ וכך עברתי שנה עמוסה בהחלטות נפלאות.

זו מתנה גדולה לגור בחו"ל, במיוחד החלק הזה שאת כיהודיה ישראלית מגלה שיש ערבים שחושבים שאנחנו לא מפלצות ומאחר והם לא נמצאים תחת שלטון איסלאמי, מסוגלים לדבר על זה. אני במיוחד מבינה את העניין של סצנות שנדמות כאילו יצאו מסרט, רק ששלך... נשמעות הרבה יותר טוב משלי :-) >> לכולנו יש בחיים לפחות כמה סצינות בלתי נשכחות ומכוננות שכמו לקוחות מסרט קולנוע חד פעמי :)
עכשיו, כשאנחנו עסוקים בכל הסידורים שקשורים במעבר חזרה לישראל, המלחמה הזו מערערת אותי. אני חיה במקום שאיילות הולכות לפעמים לצד שולחן העבודה שלי, >> הו, איילה זו חיה כה ענוגה ! כמה פסטורלי התיאור האגדי שלך על האיילות המטיילות :)  ומפחיד להחזיר ילדים מהשלווה הזו ישר לטילים. ומצד שני, אין עוד מקום כזה בעולם ואני יודעת שהיא מלאה באהבה ישראל שלנו. >>  מצאת לך חתיכת טיימינג לשוב ארצה.. קודם כל ברוך שובך, מקווה שהנחיתה תהיה רכה ונעימה ומאחלת לך/לכם שתתאקלמו מהר כתושבים חוזרים. אין לי מושג כמה זמן שהיתם בארה"ב, אבל זה אף פעם לא קל להתרגל מחדש למקום שעזבנו וחזרנו אליו, גם אם זו השיבה הביתה. לא ששאלת לדעתי, ואני לא מייעצת לך חלילה דבר, רק אבטא פה מהרהורי ליבי האסוציאטיבים של זרם התודעה שלי שאני במקומך הייתי מחכה עד יעבור זעם, נניח לאוקטובר/נובמבר :  איך כתבה זמרת המחאות הפוליטית סי היימן ? - " מלחמות כבר לא קורות בחורף, אפילו לנו קצת קר בשביל לשנוא ". מה גם שנבצר מבינתי מדוע שמישהו יבחר במודע לחזור אל הסאונה הזו של הלחות והזיעה והחום הכבד המחניק של הקיץ הישראלי האלים, בעוד ניתנה לו האופציה להימלט ממנה ולדחות את בואו למזג אויר נוח ושפוי יותר, כשהרוח הקרירה מתחילה לנשוב פה. נו שויין, מה אני "נופלת" עליך על הבוקר עם הנרגנות שלי  ?   

מיסרי ד"ש ונשיקות לשכנותייך האיילות, וברוכה השבה לאדמת הארץ הבוערת שלנו, זו שאין לנו אחרת מלבדה.

Welcome  Home :)

+++

מזמן לא הנחתי פה איזה שיר פופ סקסי פמיניסטי, אז הנה :

צטט: קול קוראת 2014-07-18 19:45:27

צטט: בזרימה 2014-07-18 17:00:26

במגורי בארה"ב זכיתי לפגוש ולהתחבר לאירנים, ללבנונים, ארמנים, סורים. זו ברכה להכיר את הרב הדומם שאוהב בדיוק כמוך את החיים. ומאחר ותמיד אמרו לי, אתם בסדר, אנחנו מעריכים אתכם, אתם עושים בסדר ואפילו לבנונים שאמרו לי, עזרתם לנו כשהייתם בלבנון, בזכותכם פלסטינים לא רצחו אותנו. אז באמת שיש קיצונים מרצחים בינם והיום כבר לצערי יש גם מספר של מטורפים אצלנו, אבל זה שערבים אומרים לי שאנחנו עם טוב, עשה לי טוב. עשה לי טוב מאד בלב.

>> כמה טוב לראותך כאן, יקירה. מזמן לא ביקרת במעוני :) לגמרי. גם לי יש ניסיון אישי מעולה עם מהגרים ממדינות ערב בחו"ל. זה מעניין, כי דווקא בחוצלארץ המפגש עם רבים מהם מאד חיובי ואפילו קרוב, אני יכולה להעיד (ושוב - רק על בסיס ניסיון אישי) שהם חשים קירבה תרבותית מסויימת כלפינו בגלל שבסופו של דבר זו אחוות המזרח התיכון שקושרת פה את כולנו במיקום גיאוגרפי צמוד והממשקים הם רבים. יש לנו הרבה יותר משותף עימם מאשר עם לאומים אחרים, ולא מדברת רק על סממנים שיטחיים כמו השפה השמית או המראה החיצוני, אלא גם האישיות החמימה והאופי המעורב והאיכפתי והדם החם.

לפני שבע שנים כאשר הייתי בת 30, טיילתי בברצלונה ופגשתי גבר מרוקאי - מוסלמי ממרוקו, יליד קזבלנקה שהיגר לספרד ולמד בברצלונה בתור סטודנט לתואר שני במדע המדינה, ממשל , פוליטיקה ו יחסים בינלאומיים. בחור מבריק. ראיתי אותו במעבר החצייה ממול, בהתחלה התבוננתי בו מרחוק כשעמדנו ברמזור ואז כשהתחלנו לצעוד זה לעבר זה תוך כדי חציית הכביש יכולתי להישבע שהוא ישראלי כי המראה החיצוני שלו היה בול כמו של אלף ישראלים אחרים שיש בארץ, וגם הלבוש והשער  וכל הטוטאלוק שלו - הכל היה ישראלי מובהק אז פניתי אליו בעברית  : הוא לא הוריד ממני את העיניים עוד בשלב של הרמזור האדום אז חשבתי שאולי הוא מכיר אותי ואני פשוט לא מזהה.. בזכות קשר העין האינטנסיבי הזה הרגשתי מאד בנוח לעצור באמצע הכביש תוך כדי שאנחנו כבר ממש מצטלבים ולשאול אותו בעברית כאמור אם הוא ישראלי.. הופתעתי מאד כאשר הוא ענה לי בספרדית.. (הוא חי שם כבר כמה שנים טובות, אז הספרדית שלו היתה רהוטה וקולחת). מאחר שהספרדית שלי בסיסית, עברתי לאנגלית, אבל האנגלית שלו לא היתה משהו אז עברנו לצרפתית.. אגב, במרוקוו מלמדים צרפתית מגיל צעיר בבתי הספר - לימודי חובה כבר מגיל צעיר ברמה מאד גבוהה, הם עושים בגרות בשפה הזו כשפה שנייה כמו שאותנו בארץ מלמדים אנגלית מבית ספר יסודי אז שם הם עושים אותו דבר עם הצרפתית, כי הם נגד השפה האנגלית ובכוונה נמנעים מללמד אנגלית שם. זה לגמרי עניין פוליטי מבחינתם לא להקנות לתושבים ידיעה באנגלית. בקיצור, הצרפתית שלו היתה שוטפת ללא רבב, הרבה יותר משלי פי כמה וכמה. וזהו, ככה, מהרמזור, הכרנו ומיד היה בינינו חיבור כמו של מכרים ותיקים, כמו שנוצר לפעמים בין ישראלים שנפגשים בחו"ל.. כשסיפרתי לו שאני ישראלית הוא מאד הופתע וכששמעתי שהוא ממרוקו גם אני מאד הופתעתי אבל אחרי שהלם התרבות הראשוני עבר - ממש התיידדנו בקלות ובטבעיות. הוא נראה מצויין והוא חריף והוא מאד אירופאי בגינונים שלו (מאד ! ). היו לו חיים לא קלים שם והוא שאפתן אז הוא הצליח לצאת מהגורל שלו בזכות רכישת השכלה גבוהה ומלגת לימודים שקיבל בספרד כולל מגורים במעונות. הוא גדל במשפחה ענייה ומרובת ילדים והוא בא מהתחתית, מכלום. הוא סיפר לי המון על החיים שלו במרוקו ועל המשפחה ודיברנו גם על פוליטיקה מן הסתם. עשרה ימים בילינו המון יחד, יצאנו לבלות, טיילנו ביום וגם בלילה בעיר ודיברנו צרפתית - השפה שחיברה בינינו ושבזכותה יכולנו לתקשר זה עם זה כראוי :)

גם כשגרתי בפריז היה לי מפגש גורלי עם סטודנטית לבנונית מוסלמית מקסימה - חויה בלתי נשכחת ולא תיאמן כאילו לקוחה מסרט דמיוני אבל היא אמיתית לחלוטין, אין יותר אמת לאמיתה ממנה. ( מכירה את זה שאת שומעת סיפור שאת בטוחה שהוא מצוץ מהאצבע מרוב שנדמה לך שהוא שקרי כי אין סיכוי בעולם שהפרטים יכולים להיות אמיתיים ושזה קרה במציאות כי מרוב שהוא אמיתי זה כבר לא נשמע אמין ומחשיד שמדובר שקר גמור ? אז זהו, שהמציאות עולה על כל דימיון, מסתבר לי כל פעם מחדש כמה הקלישאה הזו נכונה ) אבל זה סיפור ארוך ששווה להקדיש לו פוסט נפרד עצמאי בהזדמנות, (האמת שהתחלתי עכשיו לגולל אותו, אבל ראיתי שזה לא ילך כי לקח לי שעה ארוכה ולא סיימתי עדיין חצי מהתיאור כי גלשתי לפרטים הקטנים והתגובה יצאה לי ממש ארוכה כאורך הגלות, אז מחקתי אותה (או ליתר דיוק - גזרתי והדבקתי אותה כטיוטה למשהו עתידי להתעסק בו.. ).

את צודקת, באמת לא הסתובבתי מספיק. התעסקתי בעריכת הספר, התחלתי להשקיע בציור, הבנתי שאני רוצה לחזור לארץ וכך עברתי שנה עמוסה בהחלטות נפלאות.
זו מתנה גדולה לגור בחו"ל, במיוחד החלק הזה שאת כיהודיה ישראלית מגלה שיש ערבים שחושבים שאנחנו לא מפלצות ומאחר והם לא נמצאים תחת שלטון איסלאמי, מסוגלים לדבר על זה. אני במיוחד מבינה את העניין של סצנות שנדמות כאילו יצאו מסרט, רק ששלך... נשמעות הרבה יותר טוב משלי :-)
עכשיו, כשאנחנו עסוקים בכל הסידורים שקשורים במעבר חזרה לישראל, המלחמה הזו מערערת אותי. אני חיה במקום שאיילות הולכות לפעמים לצד שולחן העבודה שלי, ומפחיד להחזיר ילדים מהשלווה הזו ישר לטילים. ומצד שני, אין עוד מקום כזה בעולם ואני יודעת שהיא מלאה באהבה ישראל שלנו.

צטט: בזרימה 2014-07-18 17:00:26

במגורי בארה"ב זכיתי לפגוש ולהתחבר לאירנים, ללבנונים, ארמנים, סורים. זו ברכה להכיר את הרב הדומם שאוהב בדיוק כמוך את החיים. ומאחר ותמיד אמרו לי, אתם בסדר, אנחנו מעריכים אתכם, אתם עושים בסדר ואפילו לבנונים שאמרו לי, עזרתם לנו כשהייתם בלבנון, בזכותכם פלסטינים לא רצחו אותנו. אז באמת שיש קיצונים מרצחים בינם והיום כבר לצערי יש גם מספר של מטורפים אצלנו, אבל זה שערבים אומרים לי שאנחנו עם טוב, עשה לי טוב. עשה לי טוב מאד בלב.

>> כמה טוב לראותך כאן, יקירה. מזמן לא ביקרת במעוני :) לגמרי. גם לי יש ניסיון אישי מעולה עם מהגרים ממדינות ערב בחו"ל. זה מעניין, כי דווקא בחוצלארץ המפגש עם רבים מהם מאד חיובי ואפילו קרוב, אני יכולה להעיד (ושוב - רק על בסיס ניסיון אישי) שהם חשים קירבה תרבותית מסויימת כלפינו בגלל שבסופו של דבר זו אחוות המזרח התיכון שקושרת פה את כולנו במיקום גיאוגרפי צמוד והממשקים הם רבים. יש לנו הרבה יותר משותף עימם מאשר עם לאומים אחרים, ולא מדברת רק על סממנים שיטחיים כמו השפה השמית או המראה החיצוני, אלא גם האישיות החמימה והאופי המעורב והאיכפתי והדם החם.

לפני שבע שנים כאשר הייתי בת 30, טיילתי בברצלונה ופגשתי גבר מרוקאי - מוסלמי ממרוקו, יליד קזבלנקה שהיגר לספרד ולמד בברצלונה בתור סטודנט לתואר שני במדע המדינה, ממשל , פוליטיקה ויחסים בינלאומיים. בחור מבריק. ראיתי אותו במעבר החצייה ממול, בהתחלה התבוננתי בו מרחוק כשעמדנו ברמזור ואז כשהתחלנו לצעוד זה לעבר זה תוך כדי חציית הכביש יכולתי להישבע שהוא ישראלי כי המראה החיצוני שלו היה בול כמו של אלף ישראלים אחרים שיש בארץ, וגם הלבוש והשער  וכל הטוטאלוק שלו - הכל היה ישראלי מובהק אז פניתי אליו בעברית  : הוא לא הוריד ממני את העיניים עוד בשלב של הרמזור האדום אז חשבתי שאולי הוא מכיר אותי ואני פשוט לא מזהה.. בזכות קשר העין האינטנסיבי הזה הרגשתי מאד בנוח לעצור באמצע הכביש תוך כדי שאנחנו כבר ממש מצטלבים ולשאול אותו בעברית כאמור אם הוא ישראלי.. הופתעתי מאד כאשר הוא ענה לי בספרדית.. (הוא חי שם כבר כמה שנים טובות, אז הספרדית שלו היתה רהוטה וקולחת). מאחר שהספרדית שלי בסיסית, עברתי לאנגלית, אבל האנגלית שלו לא היתה משהו אז עברנו לצרפתית.. אגב, במרוקוו מלמדים צרפתית מגיל צעיר בבתי הספר - לימודי חובה כבר מגיל צעיר ברמה מאד גבוהה, הם עושים בגרות בשפה הזו כשפה שנייה כמו שאותנו בארץ מלמדים אנגלית מבית ספר יסודי אז שם הם עושים אותו דבר עם הצרפתית, כי הם נגד השפה האנגלית ובכוונה נמנעים מללמד אנגלית שם. זה לגמרי עניין פוליטי מבחינתם לא להקנות לתושבים ידיעה באנגלית. בקיצור, הצרפתית שלו היתה שוטפת ללא רבב, הרבה יותר משלי פי כמה וכמה. וזהו, ככה, מהרמזור, הכרנו ומיד היה בינינו חיבור כמו של מכרים ותיקים, כמו שנוצר לפעמים בין ישראלים שנפגשים בחו"ל.. כשסיפרתי לו שאני ישראלית הוא מאד הופתע וכששמעתי שהוא ממרוקו גם אני מאד הופתעתי אבל אחרי שהלם התרבות הראשוני עבר - ממש התיידדנו בקלות ובטבעיות. הוא נראה מצויין והוא חריף והוא מאד אירופאי בגינונים שלו (מאד ! ). היו לו חיים לא קלים שם והוא שאפתן אז הוא הצליח לצאת מהגורל שלו בזכות רכישת השכלה גבוהה ומלגת לימודים שקיבל בספרד כולל מגורים במעונות. הוא גדל במשפחה ענייה ומרובת ילדים והוא בא מהתחתית, מכלום. הוא סיפר לי המון על החיים שלו במרוקו ועל המשפחה ודיברנו גם על פוליטיקה מן הסתם. עשרה ימים בילינו המון יחד, יצאנו לבלות, טיילנו ביום וגם בלילה בעיר ודיברנו צרפתית - השפה שחיברה בינינו ושבזכותה יכולנו לתקשר זה עם זה כראוי :)

גם כשגרתי בפריז היה לי מפגש גורלי עם סטודנטית לבנונית מוסלמית מקסימה - חויה בלתי נשכחת ולא תיאמן כאילו לקוחה מסרט דמיוני אבל היא אמיתית לחלוטין, אין יותר אמת לאמיתה ממנה. ( מכירה את זה שאת שומעת סיפור שאת בטוחה שהוא מצוץ מהאצבע מרוב שנדמה לך שהוא שקרי כי אין סיכוי בעולם שהפרטים יכולים להיות אמיתיים ושזה קרה במציאות כי מרוב שהוא אמיתי זה כבר לא נשמע אמין ומחשיד שמדובר שקר גמור ? אז זהו, שהמציאות עולה על כל דימיון, מסתבר לי כל פעם מחדש כמה הקלישאה הזו נכונה ) אבל זה סיפור ארוך ששווה להקדיש לו פוסט נפרד עצמאי בהזדמנות, (האמת שהתחלתי עכשיו לגולל אותו, אבל ראיתי שזה לא ילך כי לקח לי שעה ארוכה ולא סיימתי עדיין חצי מהתיאור כי גלשתי לפרטים הקטנים והתגובה יצאה לי ממש ארוכה כאורך הגלות, אז מחקתי אותה (או ליתר דיוק - גזרתי והדבקתי אותה כטיוטה למשהו עתידי להתעסק בו.. ).

צטט: arikr7 2014-07-18 16:45:16

צטט: קול קוראת 2014-07-17 21:12:03

צטט: arikr7 2014-07-17 19:22:00

צטט: קול קוראת 2014-07-17 18:20:11

צטט: arikr7 2014-07-17 18:14:04

17.17.14 ללא ספק תאריך בדיוני והזוי... :)

ללא ספק..חה, לא שמתי לב :)) תודה, אריק, מיד יתוקן :)

*ואגב, הטקסט הזה נכתב ממש עם עלות השחר של הבוקר הזה, טרי טרי, בלי יותר מדי התעסקות בליטוש או הגהה.

 

אני תוהה כמה מהרהורי ליבך הלא מלוטשים נכנסו אליו מיד עם עלות השחר.

וואו, אריק, אני ממש שמחה שאתה תוהה ומתעניין בסוגיה הזו, שאלה מצויינת  ! אני אוהבת ששואלים אותי על הכתיבה, אני יכולה לדבר על זה שעות, על התהליך של מאחורי הקלעים, זה מרתק בעיני !

אז ככה : הכתיבה כמו שאתה יודע בתור אחד שגם חוטא בה, היא עניין של הרבה תת מודע ומסתורין, שמערבת תהליכי חשיבה מורכבים ומסובכים של קוגניציה. בהתחלה יוצא שטף של זרם התודעה הספונטני לא מתוכנן, ולכן באופן טבעי בטיוטה הראשונית כתבתי על גבר ואישה שמתאהבים, ידעתי מיד שאני רוצה להשתמש בכותרת של הספר "אהבה בימי כולרה" בתור השראה, וככה הפכתי אותה אקטואלית למבצע של צוק איתן, מה שנתן לי את הרעיון באופן טבעי לשם איתן צוק. במקור - איתן היה בכלל גרוש עם ילדים, ונור היתה בחורה רווקה :)) אבל מהר מאד הבנתי שזה לא מסתדר לי עם הבריחה מהארץ, כי גבר יציב בנפשו לא ינטוש מאחוריו את ילדיו הביולוגים, ולקחת אותם זה הרי לא אפשרי כי שום אמא/גרושה (נורמלית) לא תסכים, אז הבנתי שאני חייבת או לשנות את הסוף או לשנות את סוג האוהבים. ופה כבר הבנתי שאני רוצה להוסיף איזה מסר מחאתי ופוליטי לתוך הסיפור הבדיוני, משהו לא סטנדרטי, שיהיה גם מיוחד וגם נון קונפורמיסטי, חתרני וקורא תיגר. סיפור אהבה הוא בסופו של דבר סיפור אהבה, לא משנה מינם או לאומם של הנאהבים, ורציתי רומנטיקה מרדנית חסרת גבולות, כמה שיותר פיקשן סוריאליסטי והזוי - יותר טוב. כך שיניתי את נור לגבר ואת איתן הפכתי לרווק צעיר :) זו היתה כבר הטיוטה השנייה, אבל עדיין רק השלד. ידעתי שאני לא רוצה בשום אופן לוותר על הסוף (הבריחה הגדולה המשותפת מפה), ועכשיו נשאר לי רק להתעכב על הפרטים. לי מאד חשוב המשמעות של השמות, והבחירות שלי הן לא מקריות לעולם, גם לא בבחירה של השירים שאנימצרפת (הקליפים), אני שמה דגש על הטקסט שלהם שיהיה קשור ויוסיף מימד משלים או תומך במסר, אז כבר בחרתי בשלב מאד מוקדם את השיר של דיקלה, כי ידעתי שאני אעלה את הטקסט הזה מוקדם בבוקר, ורציתי התייחסות ישירה למצב הביטחוני שלנו בארץ, כך שהמלים שהיא שרה יהיו קשורות לנושא.

התמונה של הזיקוקי דינור התאימה לי לאוירה, את התיאור שלהם בחרתי מתוך רחשי ליבי : איתן הוא סוג של הגבר הטיפוסי שאני נמשכת אליו באופי - אישיות יציבה ואיתנה, שקול, עם שתי רגליים על הקרקע, אחד כזה שניתן לסמוך עליו, כמו סלע. ומצד שני בפנטזיה שלי הוא בעל "ספונטניות רגשית" כלומר הוא מתאהב מהר, בדיוק כמוני :) (*זה בערך הפרופיל הרגשי שלי, אז באידיאל הדמות שלו גם כזו) , וחשוב לי גם שיהרוג למעני את הג'וקים בדירה שלי לכן הפכתי אותו למדביר מקצועי :)) אני אוהבת במיוחד את כלי הנגינה שהוא מנגן עליהם לכן בחרתי דווקא בהם, אני מתה על ארטיק שוקו-בננה, זה הטעם המועדף עלי :) לגבי השם - נור קשוע - הסברתי בתגובתי ל- גלית א' מדוע בחרתי דווקא בו. זהו בערך, למרות שיש עוד כמה סודות, אבל  כבר אשמור אותם לעצמי. גם ככה פירטתי וחשפתי מעל ומעבר והארכתי בתגובתי :)

 

באמת הארכת ואף פרסת את כל המחשבות המודעות שרצו לך בראש. ואני עדיין חושב שתוכלי ללמוד הרבה מהתבוננות במחשבות המודעות ולהבין מה רץ שם מתחת להן באופן לא מודע. כמו בחלום שבו הסימבולים שמופיעים הם לאו דווקא בפרשנות הראשונית שלהם אלא הם מייצגים דמויות או שאיפות כלליות שלנו מתת המודע.
אז תארת גבר ואישה, ומערכת יחסים ובריחה... לארץ רחוקה.

המממ... מעניין :)

>> יותר מזה, אריק, לא גילתי לך קודם שבטיוטה הראשונית המקורית הם היו בכלל שניהם יהודים.. חשבתי לקרא לה אוסנת או חמוטל (שני שמות שאני אוהבת מאד), ואיתן היה גרוש כאמור, עם ארבעה ילדים מנשואיו הראשונים - שלוש בנות ובן :) והוא דתל"ש.. ואפילו בניתי דיאלוגים ביניהם, ממש מעט אבל בכל זאת כל אחת מהדמויות אמרה כמה משפטים בשיחה הבדיונית הזו. אבל קראתי את זה ולא הייתימרוצה כי הרגשתי שזה היה סתמי מדי, רגיל כזה, שמשהו חסר לי. טקסט בלי אג'נדה הוא פחות משמעותי בעיני, חשוב לי העניין של האמירה שמעבר, חשוב לי להשפיע. קצת חתרנות לא הרגה אף אחד, ההיפך, היא תמיד מבורכת בעיני ותורמת לשיח ולדיון ציבורי. כך שעשיתי דיליט והתחלתי במלאכת השינוי :)

מה שאתה מדבר עליו כאן בהצעה שלך הוא יותר עניין פרטי שלי מול עצמי להתבוננות פנימית ולהיכרות מעמיקה עם מי שאני דרך מה שאני מעלה על הכתב כביטוי עצמי, אבל זה לא מעניין אף אחד ואני הרי לא כותבת לעצמי, אני כותבת למישהו חיצוני שיקרא אותי, אני מפרסמת בבלוג ציבורי שפתוח לכל דיכפין. זה שונה כי יש לי מטרות ברורות כאשר אני יודעת שזה לא יומן אישי לעיני בלבד, ישנן כוונות. כאן טמון בדיוק ההבדל בין כתיבת יומן לשפוך אליו את הלב ולפרוק ובין כתיבה פומבית למטרת שיתוף ויצירת דיאלוג ושיח פורה ומפרה לכל המעורבים בו.

צטט: מסתכל סביב 2014-07-18 16:07:35

באסה ששיתפת אותנו בתהליך. רוצים להאמין שאלוהים נוגע בך בקלות. שלפחות לך קל. נשלף להם ככה מהשרוול עם יד קשורה לאחור. פשוט כזה. בלי מאמץ. המילים צצות ועברות מהראש למקלדת. >> דודוש, זה מאד משתנה, אצלי לפחות. תלוי בנושא שאני כותבת עליו ועד כמה אני מעורבת בו או עד כמה הוא מעסיק אותי ונוגע בי אישית. לפעמים יש טקסטים שנכתבים מעצמם וזורמים ישירות ממני כמו מתוך מעיין נובע וזה קורה מאליו ובקלות, ובפעמים אחרות זה קצת יותר מאתגר וכרוך בטיוטות על גבי טיוטות. זה אף פעם לא משהו אחיד ומוגדר או מסודר של נוהל עבודה או תהליך זהה לפי סעיפים. יש פה ושם קווים מנחים, כלומר אני משתדלת לשמור על רצף הגיוני, התחלה אמצע וסוף, ובשלבים הבאים המאוחרים יותר אני כן מסדרת, עורכת וכן הלאה. אבל בהתחלה זה באמת מסתורי וזורם מתוכי בזרם תודעה ובשטף, בליל קולח ומבולבל של חומר גלם שממנו נוצר לי השלד של הטקסט. אח"כ מלטשים וזו בעצם העבודה עצמה על כל ההגהות, תיקון שגיאות הקלדה או ניסוחים מסורבלים, טעויות לשוניות שנעשו מבלי משים, זיקוק, דיוק, השמטה, אתה יודע איך זה. הכתיבה היא מלאכה שדורשת סבלנות, מחשבה ושלמות. היא סיזיפית במובנים רבים, אבל בסוף יש סיפוק אדיר שמצדיק את כל השחתת הזמן, כי אני מרגישה שיצרתי משהו מתוכי. היצירה ממלאת אותי בתחושת משמעות ובחדוות עשייה. כשנהנים מהתהליך - אז יותר מתחשק להשקיע ולהתאמץ, כי זה משתלם בסוף :)

מה שתיארתי בתגובתי לאריק היה רק על קצה המזלג, זה הרבה יותר מורכב ומסובך ממה ששיתפתי, יש גם דברים שאני לא מודעת אליהם לחלוטין והם סמויים ממני שאולי הקורא מזהה. אני חשופה פה, למרות כל הרציונליזציה שתיארתי, וחוץ מזה שיש גם דברים נסתרים שבחרתי כאמור לא לשתף וצינזרתי מהטקסט המקורי שנכתב, כי הרי אני יודעת שאת הבלוג הזה קוראות עיניים זרות ולא מרשה לעצמי לפרסם בו דברים אישיים/פרטיים מדי אז אני מרחיקה אותם קצת ומשנה ("הזרה", מהמלה זר). בקיצור, כאן ספציפית לא התאמצתי יותר מדי, בערך שעה של עבודה נטו על הטקסט, אולי קצת יותר. תוך כדי שכתבתי קפצה לי פתאום מהזיכרון התמונה שצילמתי בחוף הים בתל אביב לפני שמונה שנים של זיקוקי הדינור האדומים, ומשם הדרך היתה מאד קלה לחיבור הקצוות : בחירת השם נור, הפיצוצים בשמיים ובלב ובגוף וכן הלאה. זה מאד דו סיטרי והדדי ורב כיווני, הכל משפיע בו זמנית, כמו פינג פונג כזה במוח וסלטות של שברי רעיונות וזיכרונות שמתנגשים זה בזה, ולכן זה כל כך מסעיר וממכר :)

+ ודווקא על רקע צלילי האזעקה והבומים של היירוט,

(כן כן,  בדקות אלו ממש, בעודי כותבת מול המחשב - הם נשמעים ברקע)

 מקדישה לך שיר אהבה רומנטי לסופשבוע }{

צטט: מרב 1956 2014-07-18 14:42:06

 תודה על השיר החמוד של כוורת האגדית. >> תודה על התודה :)
מהסיפור שלך נהיה מתוק לי מדי. וגם צצה לי לפתע הציניות.>> מרב, אני יודעת, כבר הספקתי להכיר אותך טיפה ולהבין שאת טובת לב ורכת נפש.  שיערתי שסתם הקנטת והתרסת בסרקזם או בסוג של קריצה עוקצנית :)

צטט: א ח א ב 2014-07-18 13:44:04

אהבה שאפשרית רק...בארץ רחוקה.

>> לא בהכרח, אחאב. ישנם זוגות מעורבים גם היום כשם שהיו גם בעבר : קארין ארד (עיתונאית) היא דוגמה לפרי אהבה הין ערביה ליהודי. השחקן ג'וליאנו מר ז"ל שנרצח בידי פלסטיני פסיכי קיצוני לפני שלוש שנים - גם הוא היה מעורב-לאום, כלומר חצי-חצי. הכרתי אותו אישית, אפילו היינו מיודדים. הוא היה לקוח שלי, ככה הכרנו. היו לנו כמה וכמה שיחות מעמיקות פה ושם. היה מטורף ואלים מצד אחד, אבל מאד מוכשר ואיש שיחה תרבותי ומעניין מצד שני. מניחה שכתוצאה מסיכסוך פנימי עמוק מהיותו חצוי בזהות שלו היה סוג של מיסטר ג'קיל והייד. מצד אחד מאד נעים הליכות ואיש עדין כשהוא מדבר אחד על אחד, כריזמטי מאד. ומצד שני פרצי זעם ואלימות שהגיעו גם לתקשורת (למשל הואשם בתקיפת שחקנית שעבד איתה בתיאטרון, והושעה בעקבות התקרית והיו עוד סנסציות שהיה מעורב בהן). אבל לא הגיע לו הסיום הגורלי במוות כה אכזר..הצטערתי מאד על מותו :(

אלה רק שתי דוגמות מהעבר של ילדים שנולדו, שמוכיחות שזה לא דבר חדש. כיום יש יותר ויותר כאלה, כמו בימאית ומחזאית התיאטרון יעל רונן (הבת של אילן) שנשואה לשחקן הערבי יוסוף סוו'יד. יש עוד, אבל נסתפק בהם :)

מובן שפה בסיפור הבדיוני הזה שבראתי - הקצנתי את הסיטואציה בכוונה והשתמשתי בניגודים מוחלטים (מלחמה ופצצות בשמים מול תינוי אהבים בין שני גברים מלאומים יריבים ומסוכסכים של הקונפליקט, וברור שזו היתה התרסה מחאתית ומרדנית מצידי, כלומר שהיתה לי פה אג'נדה ברורה, כי בסוף הם מחליטים שאין עתיד ונוטשים את המדינה, שזה סוג בריחה והרמת ידיים כלומר תבוסה עמוקה. הרבה יותר  קשה להישאר פה ולהחליט לשנות את העולם. הפתרון הקל הוא לוותר.

יחד עם זאת, חשוב לי להדגיש שאני לא חיה בלללנד ואני מציאותית : הגילוי הדרמטי מאתמול על המנהרות  התת קרקעיות בעזה והתיכנון של החמאס לטבוח בחברי קיבוץ "סופה" הוא מטלטל מאד, כל כך מפתיע !  אסור לזלזל ביריב. זה חוק מספר אחת בכל מאבק בין שני כוחות. פעילי החמאס הם מתוחכמים והם קיצוניים מורעלים ואין להם אלוהים. אסור לשכוח את זה לרגע, כי אחרת עלולים להיות מופתעים מאד ויכולנו לחטוף מכה מאד קשה אילו היו מצליחים לחדור לשם ולפתוח באש חיה וחיסול ממוקד של אזרחים תמימים בקיבוץ.

צטט: קול קוראת 2014-07-17 21:12:03

צטט: arikr7 2014-07-17 19:22:00

צטט: קול קוראת 2014-07-17 18:20:11

צטט: arikr7 2014-07-17 18:14:04

17.17.14 ללא ספק תאריך בדיוני והזוי... :)

ללא ספק..חה, לא שמתי לב :)) תודה, אריק, מיד יתוקן :)

*ואגב, הטקסט הזה נכתב ממש עם עלות השחר של הבוקר הזה, טרי טרי, בלי יותר מדי התעסקות בליטוש או הגהה.

 

אני תוהה כמה מהרהורי ליבך הלא מלוטשים נכנסו אליו מיד עם עלות השחר.

וואו, אריק, אני ממש שמחה שאתה תוהה ומתעניין בסוגיה הזו, שאלה מצויינת  ! אני אוהבת ששואלים אותי על הכתיבה, אני יכולה לדבר על זה שעות, על התהליך של מאחורי הקלעים, זה מרתק בעיני !

אז ככה : הכתיבה כמו שאתה יודע בתור אחד שגם חוטא בה, היא עניין של הרבה תת מודע ומסתורין, שמערבת תהליכי חשיבה מורכבים ומסובכים של קוגניציה. בהתחלה יוצא שטף של זרם התודעה הספונטני לא מתוכנן, ולכן באופן טבעי בטיוטה הראשונית כתבתי על גבר ואישה שמתאהבים, ידעתי מיד שאני רוצה להשתמש בכותרת של הספר "אהבה בימי כולרה" בתור השראה, וככה הפכתי אותה אקטואלית למבצע של צוק איתן, מה שנתן לי את הרעיון באופן טבעי לשם איתן צוק. במקור - איתן היה בכלל גרוש עם ילדים, ונור היתה בחורה רווקה :)) אבל מהר מאד הבנתי שזה לא מסתדר לי עם הבריחה מהארץ, כי גבר יציב בנפשו לא ינטוש מאחוריו את ילדיו הביולוגים, ולקחת אותם זה הרי לא אפשרי כי שום אמא/גרושה (נורמלית) לא תסכים, אז הבנתי שאני חייבת או לשנות את הסוף או לשנות את סוג האוהבים. ופה כבר הבנתי שאני רוצה להוסיף איזה מסר מחאתי ופוליטי לתוך הסיפור הבדיוני, משהו לא סטנדרטי, שיהיה גם מיוחד וגם נון קונפורמיסטי, חתרני וקורא תיגר. סיפור אהבה הוא בסופו של דבר סיפור אהבה, לא משנה מינם או לאומם של הנאהבים, ורציתי רומנטיקה מרדנית חסרת גבולות, כמה שיותר פיקשן סוריאליסטי והזוי - יותר טוב. כך שיניתי את נור לגבר ואת איתן הפכתי לרווק צעיר :) זו היתה כבר הטיוטה השנייה, אבל עדיין רק השלד. ידעתי שאני לא רוצה בשום אופן לוותר על הסוף (הבריחה הגדולה המשותפת מפה), ועכשיו נשאר לי רק להתעכב על הפרטים. לי מאד חשוב המשמעות של השמות, והבחירות שלי הן לא מקריות לעולם, גם לא בבחירה של השירים שאנימצרפת (הקליפים), אני שמה דגש על הטקסט שלהם שיהיה קשור ויוסיף מימד משלים או תומך במסר, אז כבר בחרתי בשלב מאד מוקדם את השיר של דיקלה, כי ידעתי שאני אעלה את הטקסט הזה מוקדם בבוקר, ורציתי התייחסות ישירה למצב הביטחוני שלנו בארץ, כך שהמלים שהיא שרה יהיו קשורות לנושא.

התמונה של הזיקוקי דינור התאימה לי לאוירה, את התיאור שלהם בחרתי מתוך רחשי ליבי : איתן הוא סוג של הגבר הטיפוסי שאני נמשכת אליו באופי - אישיות יציבה ואיתנה, שקול, עם שתי רגליים על הקרקע, אחד כזה שניתן לסמוך עליו, כמו סלע. ומצד שני בפנטזיה שלי הוא בעל "ספונטניות רגשית" כלומר הוא מתאהב מהר, בדיוק כמוני :) (*זה בערך הפרופיל הרגשי שלי, אז באידיאל הדמות שלו גם כזו) , וחשוב לי גם שיהרוג למעני את הג'וקים בדירה שלי לכן הפכתי אותו למדביר מקצועי :)) אני אוהבת במיוחד את כלי הנגינה שהוא מנגן עליהם לכן בחרתי דווקא בהם, אני מתה על ארטיק שוקו-בננה, זה הטעם המועדף עלי :) לגבי השם - נור קשוע - הסברתי בתגובתי ל- גלית א' מדוע בחרתי דווקא בו. זהו בערך, למרות שיש עוד כמה סודות, אבל  כבר אשמור אותם לעצמי. גם ככה פירטתי וחשפתי מעל ומעבר והארכתי בתגובתי :)

באמת הארכת ואף פרסת את כל המחשבות המודעות שרצו לך בראש. ואני עדיין חושב שתוכלי ללמוד הרבה מהתבוננות במחשבות המודעות ולהבין מה רץ שם מתחת להן באופן לא מודע. כמו בחלום שבו הסימבולים שמופיעים הם לאו דווקא בפרשנות הראשונית שלהם אלא הם מייצגים דמויות או שאיפות כלליות שלנו מתת המודע.
אז תארת גבר ואישה, ומערכת יחסים ובריחה... לארץ רחוקה.

המממ... מעניין :)

צטט: קול קוראת 2014-07-17 21:12:03

צטט: arikr7 2014-07-17 19:22:00

צטט: קול קוראת 2014-07-17 18:20:11

צטט: arikr7 2014-07-17 18:14:04

17.17.14 ללא ספק תאריך בדיוני והזוי... :)

אני תוהה כמה מהרהורי ליבך הלא מלוטשים נכנסו אליו מיד עם עלות השחר.

וואו, אריק, אני ממש שמחה שאתה תוהה ומתעניין בסוגיה הזו, שאלה מצויינת  ! ...למרות שיש עוד כמה סודות, אבל  כבר אשמור אותם לעצמי. גם ככה פירטתי וחשפתי מעל ומעבר והארכתי בתגובתי :)

באסה ששיתפת אותנו בתהליך. רוצים להאמין שאלוהים נוגע בך בקלות. שלפחות לך קל. נשלף להם ככה מהשרוול עם יד קשורה לאחור. פשוט כזה. בלי מאמץ. המילים צצות ועברות מהראש למקלדת.

צטט: קול קוראת 2014-07-18 06:58:00

צטט: מרב 1956 2014-07-18 06:42:49

לרוע מזלם הם עלו על המטוס המלזי

http://news.walla.co.il/?w=/22/2766588

 

!!  אוי ואבוי.. תהיי בריאה מרב, ככה להרוג אותם באיבחה ?? מה זו ראיית השחורות והפסימיות האפלה הזו על הבוקר.. זה מה שאת מאחלת להם ?

  בכל אופן, הם לא גילו לי לאיזה יעד הם טסו, השאירו את זה פתוח, כך שלעולם לא נדע

תקשיבי ל - "כוורת" בשיר רלוונטי מתמיד :

(מלים - דני סנדרסון, לחן - דני ס' ויוני רכטר)

 תודה על השיר החמוד של כוורת האגדית.
מהסיפור שלך נהיה מתוק לי מדי. וגם צצה לי לפתע הציניות.

צטט: דוקטורלאה 2014-07-18 08:45:03

ספרתי, בעמל רב, והתברר שעברתי 13 מלחמות (כולל מבצעים לסוגיהם השונים) עד היום הזה, כולל צוק איתן. >> אכן מניין של הספק מכובד, דוקטור לאה :(  מאחלת לך שלא תחווי או תהיי עדה למלחמות נוספות - הלוואי שזו האחרונה..

מה שלמדתי במשך הזמן, הוא כי מלחמות מזרזות התאהבויות. האדם חושב כי הכלייה הסופית קרבה ובאה ורוצה להספיק עוד קצת... >> מדוייק. למעשה מדובר בעניין הישרדותי שטבוע באדם, הנובע מהמקום הכי עמוק, קדום/פרימיטיבי וראשוני, התשוקה לחיות. יצר החיים דוחף אותנו ל "מין כנגד מוות". לכן הרבה פעמים שכיח מאד שאנשים חוזרים מלוויות או מניחום אבלים בשבעה וישר מתחשק להם להתעלס : העוררות המינית עולה פלאים ואין זה מקרי כלל וכלל : זה יצרי, חייתי (מלשון - חיוּת, ויטליות).

צטט: דודמרום 2014-07-18 07:19:29

המטוס שלהם תמיד ינחת במזרח התיכון, לא יעזור כלום :)

מטוס סילון היה יכול לעזור..

+ קבל שיר טיסה אהוב עלי במיוחד :

צטט: מרב 1956 2014-07-18 06:42:49

לרוע מזלם הם עלו על המטוס המלזי

http://news.walla.co.il/?w=/22/2766588

!!  אוי ואבוי.. תהיי בריאה מרב, ככה להרוג אותם באיבחה ?? מה זו ראיית השחורות והפסימיות האפלה הזו על הבוקר.. זה מה שאת מאחלת להם ?

  בכל אופן, הם לא גילו לי לאיזה יעד הם טסו, השאירו את זה פתוח, כך שלעולם לא נדע

תקשיבי ל - "כוורת" בשיר רלוונטי מתמיד :

(מלים - דני סנדרסון, לחן - דני ס' ויוני רכטר)

לרוע מזלם הם עלו על המטוס המלזי

http://news.walla.co.il/?w=/22/2766588

צטט: arikr7 2014-07-17 19:22:00

צטט: קול קוראת 2014-07-17 18:20:11

צטט: arikr7 2014-07-17 18:14:04

17.17.14 ללא ספק תאריך בדיוני והזוי... :)

ללא ספק..חה, לא שמתי לב :)) תודה, אריק, מיד יתוקן :)

*ואגב, הטקסט הזה נכתב ממש עם עלות השחר של הבוקר הזה, טרי טרי, בלי יותר מדי התעסקות בליטוש או הגהה.

 

אני תוהה כמה מהרהורי ליבך הלא מלוטשים נכנסו אליו מיד עם עלות השחר.

וואו, אריק, אני ממש שמחה שאתה תוהה ומתעניין בסוגיה הזו, שאלה מצויינת  ! אני אוהבת ששואלים אותי על הכתיבה, אני יכולה לדבר על זה שעות, על התהליך של מאחורי הקלעים, זה מרתק בעיני !

אז ככה : הכתיבה כמו שאתה יודע בתור אחד שגם חוטא בה, היא עניין של הרבה תת מודע ומסתורין, שמערבת תהליכי חשיבה מורכבים ומסובכים של קוגניציה. בהתחלה יוצא שטף של זרם התודעה הספונטני לא מתוכנן, ולכן באופן טבעי בטיוטה הראשונית כתבתי על גבר ואישה שמתאהבים, ידעתי מיד שאני רוצה להשתמש בכותרת של הספר "אהבה בימי כולרה" בתור השראה, וככה הפכתי אותה אקטואלית למבצע של צוק איתן, מה שנתן לי את הרעיון באופן טבעי לשם איתן צוק. במקור - איתן היה בכלל גרוש עם ילדים, ונור היתה בחורה רווקה :)) אבל מהר מאד הבנתי שזה לא מסתדר לי עם הבריחה מהארץ, כי גבר יציב בנפשו לא ינטוש מאחוריו את ילדיו הביולוגים, ולקחת אותם זה הרי לא אפשרי כי שום אמא/גרושה (נורמלית) לא תסכים, אז הבנתי שאני חייבת או לשנות את הסוף או לשנות את סוג האוהבים. ופה כבר הבנתי שאני רוצה להוסיף איזה מסר מחאתי ופוליטי לתוך הסיפור הבדיוני, משהו לא סטנדרטי, שיהיה גם מיוחד וגם נון קונפורמיסטי, חתרני וקורא תיגר. סיפור אהבה הוא בסופו של דבר סיפור אהבה, לא משנה מינם או לאומם של הנאהבים, ורציתי רומנטיקה מרדנית חסרת גבולות, כמה שיותר פיקשן סוריאליסטי והזוי - יותר טוב. כך שיניתי את נור לגבר ואת איתן הפכתי לרווק צעיר :) זו היתה כבר הטיוטה השנייה, אבל עדיין רק השלד. ידעתי שאני לא רוצה בשום אופן לוותר על הסוף (הבריחה הגדולה המשותפת מפה), ועכשיו נשאר לי רק להתעכב על הפרטים. לי מאד חשוב המשמעות של השמות, והבחירות שלי הן לא מקריות לעולם, גם לא בבחירה של השירים שאנימצרפת (הקליפים), אני שמה דגש על הטקסט שלהם שיהיה קשור ויוסיף מימד משלים או תומך במסר, אז כבר בחרתי בשלב מאד מוקדם את השיר של דיקלה, כי ידעתי שאני אעלה את הטקסט הזה מוקדם בבוקר, ורציתי התייחסות ישירה למצב הביטחוני שלנו בארץ, כך שהמלים שהיא שרה יהיו קשורות לנושא.

התמונה של הזיקוקי דינור התאימה לי לאוירה, את התיאור שלהם בחרתי מתוך רחשי ליבי : איתן הוא סוג של הגבר הטיפוסי שאני נמשכת אליו באופי - אישיות יציבה ואיתנה, שקול, עם שתי רגליים על הקרקע, אחד כזה שניתן לסמוך עליו, כמו סלע. ומצד שני בפנטזיה שלי הוא בעל "ספונטניות רגשית" כלומר הוא מתאהב מהר, בדיוק כמוני :) (*זה בערך הפרופיל הרגשי שלי, אז באידיאל הדמות שלו גם כזו) , וחשוב לי גם שיהרוג למעני את הג'וקים בדירה שלי לכן הפכתי אותו למדביר מקצועי :)) אני אוהבת במיוחד את כלי הנגינה שהוא מנגן עליהם לכן בחרתי דווקא בהם, אני מתה על ארטיק שוקו-בננה, זה הטעם המועדף עלי :) לגבי השם - נור קשוע - הסברתי בתגובתי ל- גלית א' מדוע בחרתי דווקא בו. זהו בערך, למרות שיש עוד כמה סודות, אבל  כבר אשמור אותם לעצמי. גם ככה פירטתי וחשפתי מעל ומעבר והארכתי בתגובתי :)

צטט: דאגניט. 2014-07-17 19:03:16

קוראת אהובה שלי, בדיוק עמדתי להגיב לך אבל גירשו אותי מגן העדן (יעני, המחשב). רציתי להגיד לך שהתל-אביביות שלך פשוט משובבת נפש בימים אלו של אזעקות וישיבה במסדרון. אני כל הזמן אומרת לעצמי שכשהמלחמה נגמרת אני באה אליכם להתאוורר. אצלכם אף אחד לא נעץ בי מבטים עקומים, למרות שנראיתי חריגה בעליל, דבר שאינני יכולה להגיד לצערי על עירי לשעבר, ירושלים הקדושה.

איה יקירתי, נועצים בך מבטים כי את יפה :) ואיך תמיד כולם חולמים לחיות במקום אחר.. את יודעת שאני תמיד רציתי לגור בירושלים ? לפחות לכמה שנים, לטעום ממנה, את יודעת, לחוות. לפני הרבה שנים אפילו ניסיתי להגשים את זה : הייתי בת עשרים ומשהו ועבדתי בקפה "קקאו" בסינימטק ירושלים כמלצרית. שלוש-ארבע פעמים בשבוע הייתי נוסעת במשך שעה באוטו לירושלים, כי חיפשתי שם דירה מעל חודש ושום דירה לא מצאה חן בעיני, ואלו שכן אהבתי (המעטות) היו יקרות מדי, (ירושלים יותר יקרה מתל אביב, בטח באיזורים המבוקשים במרכז העיר), ולא רציתי לגור עם שותפים אלא לבד, אז ככה יצא שבסוף אחראית המשמרת פיטרה אותי כי כשהיא קיבלה אותי לעבודה - הבטחתי לה שאמצא דירה בתוך חודש ומשזה לא קרה היא אמרה לי - חן זה לא עסק ככה עם הנסיעות, אי אפשר לקרא לך מעכשיו לעכשיו, אי אפשר לשבץ אותך "לסטנד ביי" למקרים שהמקום מפוצץ ואנחנו צריכים אותך, אי אפשר לשים אותך משמרות ערב כי את לא רוצה לנסוע מאוחר בלילה שעה הביתה, את עובדת רק משמרות בוקר או אמצע ואת לא גמישה (מה שנכון, אבל זה בגלל שלא גרתי בעיר עדיין) לדעתי היא יכלה להתחשב ולתת לי עוד קצת זמן אבל לא בא לה כי המקום הזה מאד מבוקש היו הרבה קופצים שרצו לעבוד בו בגלל שזה בתוך הסינמטק וממוקם בגיא בן הינום, כל יום נכנסו לשאול אם צריך עובדים.. בקיצור, היא העיפה אותי לכל הרוחות :(( וככה גם נגוז לי החלום לעבור לירושלים באותו יום של הפיטורין. פשוט ויתרתי על זה כי אמרתי לעצמי שאם זה כל כך קשה - סימן שלא צריך בכוח.

צטט: --()-- 2014-07-17 18:53:21

והם חיו באושר ואושר, עד עצם היום הזה... או שמא, לעולם ועד? בארץ נטולת דעות קדומות, שבה שניהם היו זרים באותה המידה ולא עניינו אף אחד וגם אף אחד לא עניין אותם.

>> איך אדע מה צופן להם העתיד, יקירתי ? הרי כל ההתאהבות הזו אירעה במהלך השבוע האחרון, ורק הבוקר הם נטשו למקום אחר.. עיזבי אותך, אני מסרבת לנחש מה יעלה בגורלם : הנבואה ניתנה לטיפשים. מה שחשוב ומשנה באמת באמת זה מה שקורה בהווה. היום. עכשיו. הרגע.

אני מתארת לעצמי שאיך שהם נחתו הם עשו צ'ק אין במלון במרכז העיר ( אולי ברלין ? ),

ונכנסו ישר למקלחת ..

צטט: קול קוראת 2014-07-17 18:20:11

צטט: arikr7 2014-07-17 18:14:04

17.17.14 ללא ספק תאריך בדיוני והזוי... :)

לא ספק..חה, לא שמתי לב :)) תודה, אריק, מיד יתוקן :)

*ואגב, הטקסט הזה נכתב ממש עם עלות השחר של הבוקר הזה, טרי טרי, בלי יותר מדי התעסקות בליטוש או הגהה.

אני תוהה כמה מהרהורי ליבך הלא מלוטשים נכנסו אליו מיד עם עלות השחר.

צטט: arikr7 2014-07-17 18:14:04

17.17.14 ללא ספק תאריך בדיוני והזוי... :)

לא ספק..חה, לא שמתי לב :)) תודה, אריק, מיד יתוקן :)

*ואגב, הטקסט הזה נכתב ממש עם עלות השחר של הבוקר הזה, טרי טרי, בלי יותר מדי התעסקות בליטוש או הגהה.

צטט: גלית א' 2014-07-17 17:22:42

חחח! יפה לך רומנטיקה. >>תודה, גלית :) רק האהבה והרומנטיקה תנצחנה.

הוא קרוב של סייד, נור קשוע? >> סייד קשוע וכל מה שהוא מייצג -  (במיוחד הטקסט העצוב והטרגי שפרסם בטור שלו בשם - "זה נגמר", כולל הבריחה שלו לחוצלארץ) - הוא ההשראה לבחירה הלא מקרית שלי בשם המשפחה הספציפי הזה, כן .. :)

בנוסף, בחרתי בשם הפרטי "נור" מכמה סיבות : 1. בגלל המשמעות של אור, 2. בגלל הסמליות של זיקוקי די-נור, 3. בגלל שלפי הויקיפדיה - נור הוא אמצעי פירוטכני המייצר אור בוהק או חום רב ללא פיצוץ, 4. בגלל הקיץ המיוזע שלנו, 5. בגלל שנדמה לי שנור זה גם אש, לא ? (אולי אני טועה..בכל אופן יש חברה לייצור גפרורים בשם הזה).

והנה עוד קצת רומנטיקה :

צטט: רו"ח עובד חקלאייעוץ וחונכות פיננסית 2014-07-17 16:03:29

הם אולי אהבו אבל אנחנו אכלנו את כל ה___

>> אכלנו ועדיין אוכלים, המבצע ממשיך, מי יודע עד מתי :((

הם העיקר אהבו וברחו הרחק מכאן, השאירו אותנו - המיעוט השמאלני הנרדף - לשיר לשלום לבדנו בארץ.

ותגיד, עובד, הממ.. לאיזו מלה שצינזרת התכוונת בדיוק ?

מה זה האנסין הזה שעשית לי ?

" אכלנו את כל ה ___ "

1. שיט ?

2. ח_ _ ?

3. פיפי וק _ ה ?

4. כולרה ?

5. ז_ _ ?

מעניין ..

++++

צפיתי עכשיו בדיון מרתק על האלימות המילולית הגואה ברשת בתוכנית "תיק תקשורת" של "החינוכית" : ניב רסקין בשיח עם אברי גלעד, גיא לרר וגיא אליאב (מנכ"ל נענע עשר לשעבר) ועוד אייטמים אקטואליים נוספים.

מומלץ מאד ורלוונטי , אז משתפת פה  :

חחח! יפה לך רומנטיקה.

הוא קרוב של סייד, נור קשוע?

צטט: DoronDiskin 2014-07-17 15:12:55

סיפור ל.... צוֹק הָעִתִּים .

>> אכן המצוקה בעת הנוכחית מציקה עד מאד :((

ניסיתי לגרש אותה בסוריאליזם מרדני

סיפור ל.... צוֹק הָעִתִּים .

צטט: 77777777 2014-07-17 10:31:30

אז יצא משהו טוב מהמבצע הזה (בחנוכה יש שיר "כי כולנו אור איתן..)

>> כן :  סיפור בדיוני לסופשבוע..

אגדה (או הזיה) אורבנית (וחתרנית !).. 

( מה רע בקצת פיקשן סוריאליסטי ? )

+++

את השינאה אפשר להביס רק באהבה :