כותרות TheMarker >
    ';

    כל הזכויות שמורות. פוסטים העוסקים בחיזוק, ידע מועיל, חיוני ומקדם, ההשתדלות היא להיות כמה שיותר ענייני, קצר ומרוכז

    חשוב - על כל מי שקורא את הפוסטים שלי, להפעיל שיקול דעת. כי אנו בני האדם אף לא אחד מאיתנו חכם מושלם ומוחלט. גם האדם היותר חכם מאיתנו כבר יימצאו בו חסרונות רבים והוא מנוע בהכרח מלראות את התמונה היותר שלימה, אותה רואה רק האלוהים. על האדם להיות צנוע ויודע את מקומו גם אם זכה לחכמה רבה מאת האל. וזוהי גם גישתי, גם אם יאמרו על ידי דברים מבריקים ואפילו נפלאים אל תיתנו לזה לסנוור אתכם אלא קחו את דבריי במידה. אני לא מתלהב אלא ממעשי האלוהים והוא לא מפסיק להדהים אותי. אני מאחל לכולנו להכיר את האלוהים טוב יותר ולהנות תענוג ניצחי בדברים שהוא מראה לנו. גם כאן וגם בעולם שאחרי.. ובנוסח אישי: אני עובד רק את האלוהים, ולא שום אליל אחר. ומאמין לחלוטין שהוא "בעל הכוחות והיכולות כולם" כך שאין לי שום טעם לעבוד אף לא אחד מהאלילים אשר בארץ, לא משנה כמה יפים ומפתים הם, איני פונה אחרי ה"הבל" אחרי שמצאתי כבר את האמת.

    0

    להשקיע בחברים ובמשפחה

    0 תגובות   יום שישי , 18/7/14, 15:34

    הרע במיעוטו קיים וחייבים ללמוד לחיות עם אילוץ זה נכון. אבל לא צריך לתת לזה להרוס לנו את מה שטוב, יש לא מעט טוב.

     

    הרע יוצר אשלייה שהוא יותר גדול ורב מהטוב, אבל זאת רק אשלייה, דרכו של הרע או דרכה של הריקנות לצעוק בקול גדול בעוד שהטוב שותק, וצנוע, לכן נוצר מצב תודעתי לא נכון שהרע קיים בעולם יותר מהטוב, בזמן שהמציאות היא שהוא עושה הרבה רוח ורעש.

     

    יש איזון בין הטוב בעולם לבין הרע, 50% כנגד 50%, זה בדיוק כמו הלילה והיום שזמנם זהה, זמן החושך בעולם הוא 12 שעות וכנגדו זמן האור 12 שעות בממוצע. כך גם הקור והחום, וכל ההפכים כולם, יש הרמוניה מאזנת תמידית ביניהם, וזה המצב גם בתחום הפנימי והנפשי באדם אצל אנשים ובכלל בעולם, זה מול זה.

     

    אם לא היה רע לא היה טוב, ואם אין חושך אין אור.

     

    המשפחה היא אברי גופו ונפשו המורחבים יותר של האדם, בן אדם קשור קשר חזק ומוחלט למשפחתו, קשר של דם.

    כל אדם הוא חלק או איבר ממשפחתו, משפחתו היא האדם היותר גדול שלו עצמו.

    מאבא ואמא נוצרים צאצאים שהם למעשה אדם אחד המחולק לכמה חלקים, יש ילד שיקבל את חוש האומנות, והמוכשרות למקצועות ההומנים, הוא יהיה עדין יותר וגמיש, ואילו השני יקבל את החוש הטכני והריאלי זה המתמטי, והוא יהיה חסון ופחות גמיש, וכן שאר הילדים, ויש שיקבל את שני הכשרונות בצורה ממוצעת, הוא הילד המקשר בין שני אחיו, בין הריאלי וההומני, ילדי משפחה זו הם למעשה אדם אחד "גדול" ושלם יותר.

     

    אנו בני האדם תלויים אחד בשני בצורה מוחלטת, שהרי צרכי האדם כה מרובים שאין אדם היכול לספק לעצמו כל תצרוכתו לבד, יש לו כשרון מובהק רק בתחום אחד ועוד קצת כשרונות נוספים, בבני האדם האחרים מצויים שאר הכישורים שהוא צריך ועליהם לספק לו אותם במוצרים ושירות, וכן הוא להם, כך העולם בנויי, וכך הוא פועל.

     

    כשאדם מבין את הקשרים התלויים בין בני האדם, הדרך הקרובה והנכונה ביותר היא להשקיע במשפחתו קודם, כי נוסף לכך שהם בני אדם עם כישורים שהוא זקוק להם הם גם בעלי קשר דם אליו, והם גם חלקים של "האני הגדול יותר שלו".

    אחר כך באים החברים שאינם בעלי קשר דם אליו, אצלם יש דברים רבים שהוא צריך ושאפילו לאחיו ומשפחתו אין אותם.

     

    האמון ההדדי בין בני אדם, בתוך המשפחה בין חברים ובכלל, הוא חיוני מאין כמוהו, בלי אמון באנשים, אין לך למעשה שום דבר, נכון שיש בגידה באמון אך לא צריך לתת לזה כח ייתר, ולומר שכבר אין להאמין לשום אדם, נכון שזה כואב ופוגע מאוד כשבוגדים בך, אבל יהיה זה פסול ולא נכון בהחלט לאבד אמון בכל בני האדם.

    כן, גם במשפחה יש טובים ולא טובים כך גם בין חברים ובכלל אצל בני אדם.

     

    צריך להשקיע בטובים, בבנייה וביצירת חיים נכונים, ועם זאת לתת תשומת לב גם לאלו שאינם טובים או פחות טובים, כי תשומת הלב היא המפתח לחיים תקינים, אי אפשר בלי זה, כל בני האדם מה למעשה הם רוצים? - תשומת לב, חיבה, הערכה, זהו!   בגלל חוסר בתשומת לב , חוסר ביחס, אנשים יוצאים ועושים כל מיני מעשים לא נורמליים משוגעים ורעים.

     

    היחס הנכון לבני האדם הוא "לא להתעלם מהם ומצד שני לא לנעוץ מבט או לבקר ולהפריע להם לחיות ולהיות מה שהם", אמרו כבר את המשפט, "חיה ותן לחיות" אולם הדגש של לתת תשומת לב חסר כאן.

     

    אדם ההולך ברחוב או נמצא בין בני אדם חייב לשים לב לאנשים סביבו במבט, לא סתם יש לאדם צוואר המאפשר לו לסובב את ראשו לצדדים ולמרכז, חשוב מאוד שיראה את האנשים, ויחשוב/וירגיש מה מצבם ובמה הוא יכול לסייע להרגשתם, כי הרגשתם הטובה תיתן גם לו איזור חיים ותשומת לב מצידם, יחס גורר יחס.  "התעלמות" מבני אדם תגרור גם התעלמות מימך, אבל הבחנה בהם תביא הבחנה ותשומת לב מצידם כלפיך.

    "אנשים יראו אותך, וישימו לב אליך אם תשים לב אליהם".

     

    כשאנו שמים לב לאנשים סביבנו זאת דרכינו לומר להם שאנו מעריכים אותם ולכן אנו נקבל גם בחזרה.

     

     

    כוחו של מבט

    כאשר אני משתמש בעיניי, שהיא פעולה פשוטה ביותר ומקרין לאנשים סביב את ההרגשה שאני שם לב אליהם, פשוט רואה אותם זה הכל ועם זאת אינני נועץ מבט בהם, אלא מבט קליל לאמור: "הנה, ראיתי אותך, אני יודע שאתה קיים, רק הסתכלתי בחטף לראות אם אתה בסדר"... זה השדר, זאת ההקרנה (ללא מילים) שאני נותן לכולם. ואז ברגע כבר שיפרתי את הרגשתם, זה נעשה בשברירי שנייה, והיא התקשורת הכי מהירה בין בני אדם, תקשורת בעיניים.

    אני מעביר דרך עיניי, מבט מעודד, מבט של תשומת לב, מבט שאינו מאיים, כל זה בהרף עין לאנשים סביבי, אנשים שאני חי ביניהם כל יום, אם זה ב"שוק", במכולת ומרחוב, כל זה אפילו מבלי ליצור שיחה.

     

    ראשי מסתובב בצורה מדורגת לכל הצדדים, ואני מבחין בכולם, אני זוכר בעבר הרחוק כשהתחלתי לעבוד על זה: שמתי לב שאני לא מסובב את ראשי לצדדים, אלא רק לעיתים, הייתי נתקל באנשים לפעמים והם בי, אבל מאז הרגלתי את עצמי להסתכל לצדדים כל הזמן, בהתחלה היה לי קשה, אבל החלטתי להתמיד בפעולה זו עד שכיום זה כבר טבע שני, אנשים בדרך לא רק שכבר לא נתקלים בי אלא מפנים לי את הדרך, זזים, "פשוטו כמשמעו" כדי שאני יעבור, כולם זזים, ולמה? כי הם חשים ורואים שאני שם לב לבני האדם סביבי כל הזמן, לכן הם רואים בי אדם אוהב ומכבד, והם מעניקים לי יחס זהה לאמור: אתה ראית אותי, הבחנת בי, אז אני רואה אותך, ואפילו זז כדי שתעבור בנוחות.

     

    יש אנשים שיכולים לעבור יום שלם בלי שאף אחד באמת "יראה אותם" או ישים לב אליהם אפילו קצת, וברגע שהבחנתי בהם, תשומת לב קטנה זאת שנתתי במבט חטוף, כבר הועילה להם לכל היום ומי יודע אם לא לשבוע שלם.

     

    כל בני האדם חיים מהאנרגיה החובקת כל של "אהבה-שנאה" או "עידוד-ביקורת" ו"הערכה-זילזול", כשאני מרכז את תשומת לבי ליחס של "אהבה/עידוד והערכה", זה משודר דרך עיניי ושפת הגוף שלי, אנשים חשים בזה מייד, ואני מקבל תיכף יחס דומה.

     

    התקשורת הכי בסיסית היא "אהבה או שנאה" כל אדם חש בזה מייד, זאת התקשורת הראשונית שתינוק מקבל מהוריו, הוא לא מבין מילים ולא יודע לדבר אבל את שפת האהבה הוא מבין הייטב, גם כשאנו גדלים אין אנו שוכחים זאת וזה נשאר אצלנו טבע שני, אנו קולטים במהירות שיא אם מישהו שידר לעברינו זילזול או הערכה וסימפטיה.

     

    דרך פעולות פשוטות כמו מבט, העולם נהיה מקום שטוב לחיות בו.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      אדיבפרידמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין