כותרות TheMarker >
    ';

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    תגובות (3)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      19/7/14 16:03:

    אוי כמה שכל זה עצוב ומתסכל גם יחד...

      19/7/14 14:45:

    צטט: sari10 2014-07-19 13:27:11

    עצוב לומר ש... לפעמים יש יתרון לנפילת מטוס מלזי
    שמסיט קצת את תשומת לב הכתבים הזרים ...
    מעניין איך הולך שם בעזה אצל בכירי החמאס,
    האם זה דומה למה שאתה מתאר?

    .

    אני לא יודע בדיוק מה הולך שם כמובן אני מפעיל את הדמיון שלי, אני מניח שהתיאור שלי אינו רחוק מהמציאות עקב הלחץ בתנאים של שהייה בבונקר, ובפרט בכל מה שקשור לפגיעה באזרחים ובילדים. מי שראה אתמול צילומים מעזה של אמבולנסים מלאים בילדים שמבוגר ושניים עולים אתם, יכול לתאר לעצמו שפעילי חמאס מתנייעים באמבולנסים עם פוליסות ביטוח בצורת ילדים. באשר לפגיעה בארבעת הילדים בחוף, היו עדויות מצולמות של כתבים ממלון סמוך ביותר; והריכוז העצום של צלמים דקה או שתיים לאחר האירוע מעידים שהם הוכנו לכך מראש, כולל הראיון עם האב של אחד הילדים שנפטרו. קשה מאוד לראות את הילדים החיים זה באמת נוגע ללב ממש, בצילומים הרבים בזמן ההפוגה לצרכים הומניטאריים, שלדעתי אורגנה על ידי עוכר ישראל רוברט סרי נציג האו"ם למזרח התיכון, אשר נועדה בעיקר לסייע לחמאס לחדש את החימוש המחודש של המשגרים ממחסניו השונים ללא עיקוב וסיכול של חיל האוויר.

     


      19/7/14 13:27:

    עצוב לומר ש... לפעמים יש יתרון לנפילת מטוס מלזי
    שמסיט קצת את תשומת לב הכתבים הזרים ...
    מעניין איך הולך שם בעזה אצל בכירי החמאס,
    האם זה דומה למה שאתה מתאר?

    0

    הקלף המנצח

    3 תגובות   יום שבת, 19/7/14, 12:55

     

    ''

    'איפה כולם לאן הם נעלמו?' התפלא ראש הזרוע המדינית במעמקי הבונקר, מפנה את שאלתו לדובר הארגון שירד לתפוס מחסה, לאחר שהות  של כרבע שעה בכניסה לבית החולים שיפא בעזה.

    'הם עדיין ישנים אני חושב, הם לא ישנו כל הלילה מהחשש שהיאהוד יורידו עלינו פצצה, היאהוד יכולים תמיד לטעון שזו טעות  אנוש, גם אני לא עצמתי עין יא סידי; הייתה הפצצה נוראית הלילה ולחשוב שהם כל כך קרובים, מי יעצור אותם? יש כבר כמה שהשליכו את הנשק והחגור ולך תחפש אותם...'

    'תפסיק עם הדמורליזציה הזו ולך תזעיק את כולם, אני רוצה לשבת ולדבר מה אנחנו עושים כעת, הבנת?' גער בו בכעס ובעצבנות גלויה ראש הזרוע המדינית.

    'איואה יא סידי,' השיב דובר החמאס וחש לתאי השינה השונים בבונקר המשוכלל להעיר את חברי הזרוע המדינית.

    בתום כעשרים דקות בהן סובב ראש הזרוע המדינית באולם הישיבות צר המידות כארי בסוגר, הופיעו כל שאר חברי הזרוע המדינית והתיישבו במקומותיהם.

    'טייב אנחנו חייבים להחליט מה אנחנו עושים הלאה. קיווינו לגמור את הסיפור הזה עם הישגים לאחר היום השלישי, וזכינו למפח נפש בדיונים עם המצרים וסיסי תיפח רוחו אינשאללה.' הוא השתעל תוך כחכוח גרון עז והמתין שניות מספר, להניח למי מהם להציע פתרון שיחלץ את התנועה מהמצב הקטסטרופלי הזה. אולם גם לא אחד ממרעיו פצה את פיו, ולא טרח להעלות רעיון כלשהו שיכול לשמש כבסיס לדיון קונסטרוקטיבי.

    'ניסיתי להחליף כמה מלים עם מוחמד דייף, אבל הוא עדיין מאמין שאפשר להביס את הציונים, והג'יהאד לעומתו מנהל מגעים עם קהיר מתחת לאף שלנו. לא יצא מזה כלום כי השאלה היא מה אנחנו נאמר... ואם אנחנו רוצים למשוך את זה עוד קצת אז צריך למצוא איזה ג'וקר, בקיצור קלף מנצח. היה לנו אחד כזה כשארגנו את הצלמים הזרים וסיפקנו לציונים באמצעות סוכן כפול מידע כאילו יש איזה התארגנות של הקומנדו הימי שלנו בקונטיינר בחוף, להפתעתי הם האמינו ושלחו מטוס ללא טייס שלהם להפציץ את הקונטיינר ואת החוף, ליד מלון ריג'נסי המלא בכתבים זרים ואת הצלמים הבאנו לחוף עוד לפני שהציונים הפעילו את המטוס ללא טייס, אבל המטוס המאלזי דפק לנו קלף מנצח. גם הראיון שהציונים יזמו עם אב אחד של הילדים ששלחנו לחוף להיות שהידים, גם הוא גרם לנזק. הוא העיד ברוב טפשותו שההורים נותרו בבית מפחד ההפצצות ושלחו את הילדים לשחק בחוף, הציונים לא היו צריכים יותר מהעדות הזו, ועל הראיון הזה בא לנו המטוס המלאזי.

    'בסדר אנחנו מודעים לכך ולא חדשת לנו כלום, אז מה אתה מציע לעשות?' העיר בחמת זעם אל זהאר.

    'לארגן עוד ג'וקר ועכשיו זה הרבה יותר קריטי, הם קרובים, אנחנו יכולים לחוש בזעזועים בקירות הבונקר של הפגזות התותחים המותנעים שלהם... אנחנו חייבים לגרום להם לצאת ולהמשיך לשגר רקטות.'

    'וודאי אין שום וויכוח אבל איך, והמצב הולך ומסתבך...'

    'עלה לי רעיון צריך להורות לאחד מהממונים על שיגור הרקטות כאן בעזה להתקשר טלפונית לציונים, ולהודיע להם כי מוחמד דייף יסע באמבולנס מלא בילדים לחאן יונס לארגן מחדש את מערכת השיגור שנפגעה שם, ולעודד את הפעילים שרוחם נפלה.

    'אבל בחייך הוא לא יזוז מהבונקר בעזה הוא לא משוגע...'

    'צריך לנסות לעבוד עליו שהמצב מחייב ביקור שלו בחאן יונס, ואם הוא לא ישתכנע אז למרות הכל לספר לציונים שהוא עומד לצאת, ושידפקו איזה אמבולנס עם ילדים, זה בערך אותו דבר. אם נצליח לשכנע אותו לצאת לדרך ניפטר מהמשוגע הזה באותה ההזדמנות.'

    'אבל מי יכול לשכנע אותו למי הוא יאמין?'

    'רק אל זהאר יכול לשכנע אותו.'

    'אבל הוא כמו אחי הצעיר, איך אתה יכול לדרוש ממני לעשות דבר שכזה?, התרעם אל זהאר, מרים את שתי ידיו אל על כנושא תפילה.

    'אם אתה רוצה שאנחנו נראה את אור השמש עוד פעם בחיינו, אז לך תעשה את זה, לפני שהיאהוד יורידו פצצה מקרית כביכול ונגמור כאן כמו עכברושים... הם יודעים איפה אנחנו!' הוסיף ראש הזרוע המדינית בצעקה ובחמת זעם.

    © חיים קדמן שבת 19 ליולי 2014 – כל הזכויות שמורות.  

    דרג את התוכן: