כותרות TheMarker >
    ';

    רשמים מהג'ונגל

    יועץ תקשורת.מתייחס במרבית רשימותי לנושאים מתחום הפוליטיקה, התקשורת והתדמית.
    בבלוג זה אשתף אתכם בתובנות המבוססות לעיתים על היכרות לעיתים בלתי אמצעית, אך גם בהחלט אמצעית, עם החומרים עליהם אכתוב. על אף נאמנותי הרבה ללקחותי, איני מסתפק בייצוג אחרים ולא מוותר על הבעת עמדה על אף רגישות תפקידי.
    http://www.monipr.co.il
    מזה שלוש שנים מתמחה ביעוץ תקשורתי למשרדי עורכי דין ומעניק שירותים לגופים עסקיים ולארגונים חברתיים, בעיקר בתחום הזהות היהודית.
    בשנת 2003 שימשתי מזכ\"ל תנועת שלום עכשיו למשך אפיזודה לא ארוכה ולצערי לא הספקתי לממש את חזוני במסגרת תנועה זו.
    לפני כן שימשתי יועץ תקשורת לרב מיכאל מלכיאור בתפקידיו כסגן שר החוץ ושר לענייני חברה ותפוצות וניהלתי את מטה ההסברה של תנועת מימד בשתי מערכות בחירות.
    בעל ניסיון של כ- 15 שנים בתחום התקשורת. בשנות התשעים הייתי חבר הנהלת מרצ עד שקצה נפשי.
    וכן, אני גם מחזיק בתואר שני בתקשורת פוליטית מטעם אוניברסיטת ת-א (חניכו של הגדול מכולם- פרופ' גדעון דורון).
    וגם בוגר תכנית העמיתים של קולות בלימודי גמרא...
    http://www.monipr.co.il/

    0

    משבר זהות- אולי אני כבר לא שמאלני

    20 תגובות   יום שלישי, 22/7/14, 11:53

    מאז עמדתי על דעתי ראיתי בעצמי שמאלני. למעשה, היתה זו שינוי בראשותו של אמנון רובינשטיין שעם תפיסתה האידיאולוגית- סוציאל- ליברלית, הזדהיתי.

    כשהוקמה מרצ, הצטרפתי למפלגה בעוד שינוי התפצלה.במשך שנים היתי פעיל מרכזי במרצ ובשנת 2003 אף התמודדתי ונבחרתי לשמש מזכ"ל תנועת שלום עכשיו.אמנם דימוי התנועה מעולם לא היה חיובי בציבוריות הישראלית אולם חשבתי שאוכל להביא את השקפת עולמי לתנועה ולהשפיע. כשנבחרתי, התראיינתי לעיתון מעריב ואמרתי שבעיני השלום אינו ערך מקודש.
    האמירה הזו הקימה עלי פעילי שמאל רבים אולם עם הזמן, המסר חילחל ומאות רבות של פעילים הצטרפו לתנועה בתקווה שהיא תהפוך רלוונטית יותר. לצערי, לא הספקתי לשנות והרומן שלי עם השמאל הציוני נגדע באיבו.
    כעסתי על עסקני השמאל הציוני, באי הטרקלינים. התאכזבתי מהדוגמטיות והבנתי שמקומי אינו עם אותם חוגים.
    אמנם עדיין ראיתי בעצמי שמאלני אבל מאז לא מצאתי בית פוליטי ולמעשה משכתי את ידי מפוליטיקה.התנגדתי להתנתקות כי חשבתי שלא היה מקום לצעד חד צדדי וכעסתי על המפלגות בשמאל על כך שאיתרגו את שרון למרות החקירות שמולן עמד. חשבתי אז שאי אפשר להתעלם מעקרונות של מינהל תקין ופגיעה בדמוקרטיה בשם אותו אתוס של שלום.

     

    בימים אלה אני חווה משבר זהות נוסף.

    חשבתי שאני עדיין שמאלני אבל אני לא תומך בהפגנות השמאל.
    אני גם חושב שצריך לשטח חלקים מהשטח הבנוי בעזה שממנו משוגרים טילים ולא לעצור את המבצע עד לחיסול איום המנהרות.
    אז אולי אני לא שמאלני?
    אני מנוי על עיתון הארץ שנים רבות אבל בטני מתהפכת בכל פעם שאני פותח את עמודיו הראשונים. אני לא מבין למה בכותרת העיתון צריך למנות את מספר הרוגינו בצמוד להרוגים בעזה? למה כתבה על ההרס בעזה מופיעה לפני כתבה על חללי צה"ל.אני שח שיש את עיתון הארץ שמביא את הצד השני, שמעורר אותנו לחשוב, שמציב מולנו מראה, אבל אני כבר לא מרגיש הזדהות עם מרבית מאמרי המערכת שלו.

    אז אולי איני שמאלני?
    אני תומך בשלום וחושב שמדיניותו הכושלת והסרבנית של נתניהו אחראית במידה רבה להסלמה הנוכחית אבל במצב הנוכחי אני לא מבכה את האבדן בצד הפלשתיני ומצפה שצה"ל ימצה את פעילותו.אני מתנגד לגילויי ההסתה נגד ערביי ישראל, אבל חושב שצריך לפטר מעבודתה את עובדת סלקום שפרסמה בפייסבוק גילויי שמחה על מותם של חיילים.כואב לי לראות בדווים ללא מיגון בעוד ליד כל קראווילה של מפוני גוש קטיף יש מיגונית.אני מתנגד לקריאות לסכור את פיהם של שמאלנים ומתפלא על ההתרגשות בווטסאפ על סרטונים הזויים של חיילים שרים.לא נוח לי עם גילויי הלאומנות וההסתה ברשתות החברתיות. אבל אני חושש להגיב שמא יצלבו אותי.
    מצד שני, אני לא מקבל את ההלקאה העצמית של אנשי המשאל, בהם גם חברי כנסת מהשמאל הציוני.אני לא מבין למה רובם מרגישים דחף לציין את המסכנות הפלשתינית  ומעדיף שישתקו בימים אלה.
    בחיים לא אצביע לליכוד למרות שנדמה היום שאין פתרון מדיני. בעיני החתירה להידברות ולמציאת נוסחא לקיום משותף היא כורח ואיני מקבל את העמדה שאין עם מי לדבר.
    אבל הדבר שהכי קשה לי בימים אלה זה לחוות את דעתי. אני מקנא באנשים מימין ומשמאל שיש להם מה לומר, שמביעים דעה חותכת על כל דבר. אני מרגיש יותר מבולבל. יש לי יותר שאלות מתשובות.
    אתמול חשבתי להתגייס. אני עצבני. במחשבה שניה, אני כבר "זקן" וממילא הצבא כבר לא צריך אותי. את שלי תרמתי במשך 25 שנים.אבל זו לא הסיבה היחידה.
    בשנים האחרונות אני מרגיש שעמישראל כבר לא. יש עמים בישראל. אין ערבות הדדית. אין אחווה. אדם לאדם זאב. עשירים שמתעשרים. ממשלה שמשרתתת קבוצות אינטרס כמו מתנחלים וטייקונים. דמוקרטיה מוחלשת שפוגעת בחופש הדיבור. מסקנתי היא שההגדרה של שמאל ימין כבר לא רלוונטית עוד. יש לאומנים שמחפשים מנהיג חזק ומוכנים לחיות במשטר מזרח תיכוני,יש שמאלנים דוגמאטים שכבר לא יודעים להבחין בין טוב ורע ואוחזים בקרנות מזבח זכויות האדם אחוזי אמוקק ללא כל הקשר. אני לא פה ולא שם. אני רק יודע שאני לא מוכן לקבל כמובן מאליו מה שהממשלה רוצה שאשמע. אני לא מקבל אפליה, שחיתות, ערבוב רשויות וכו'...אבל בינינו, הציונות שלי גם היא כבר לא מה שהיתה כשהתייגסתי לנח"ל להגשים ולהלחם.
    יאללה, תשחטו אותי.

    דרג את התוכן:

      תגובות (20)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/7/14 16:41:
      אתה מבולבל וזה בסדר להיות מבולבל מול מציאות מורכבת שבה אנחנו שרויים. אדם לא חייב לתייג את עצמו כשמאל או ימין, כל תיוג כזה מצמצם והופך את המשתייך לסיסמא ריקה. אז למה לך לתייג את עצמך. אדם חושב ומורכב ומרגיש יתקשה לתייג את עצמו. ואתיחס לעוד שורה שכתבת: "חושב שצריך לפטר מעבודתה את עובדת סלקום שפרסמה בפייסבוק גילויי שמחה על מותם של חיילים" - יכול להיות שאתה צודק, אינני בטוחה, אבל אתמול באתר "וואלה חדשות" .צוטטו טובקיסטיות, נשים שהופיעו בשמות מלאים, ששמחו על הריגתם של ילדים עזתים וייחלו לעוד! לא אצטט את הטוקבקים, כי אינני רוצה לצטט תועבה! אבל מה עושים עם אלו? אם מפטרים את השמחה על מות חיילים, מין הראוי לפטר גם את אלו? לא? הרי כל מי ששמח על דם חף מפשע, ולא משנה מאיזה צד הוא נמצא ראוי לגינוי, אולי אף לענישה. צריך להפיק לקחים, רק חינןך לסובלנות ולערכים הומניים יכול אולי לצמצם תופעות בזויות שכאלה.
        24/7/14 14:38:
      לא חושב שזה חשוב כל כך איפה בדיוק על הסקאלה של ימין- שמאל אתה מוצא את עצמך. המון אנשים עוסקים בשאלה האם אני 'שמאלני' או 'ימני' כאילו שהתווית הזאת היא איזה כרטיס כניסה או יציאה ממשהו חשוב או כאילו שמקבלים איזה שי לחג (או לא מקבלים) אם אתה שמאלני או ימני. אין איזה קו שמסומן בגיר שכל הזמן צריך להחליט אם עומדים מימינו או משמאלו. יש לך דיעות מסוימות לגבי המצב וזהו, למי אכפת איפה זה שם אותך? זה לא שאנחנו בימי הפילוג בין האיחוד והמאוחד שאתה וזוגתך צריכים להחליט אם נשארים בקיבוץ או מפרקים את המשפחה לפי ההשתייכות הפוליטית של כל אחד. אגב ההתפלגות של אנשים בצד הזה של המפה הוא לא מאוד חדש. בסך הכל הרוב המכריע של הציבור שלא הצביע לליכוד או למפלגות הדתיות מאז ומעולם והיה בעל תפיסות ליברליות מערביות מתונות לא הצביע לחד"ש וברובו גם לא למרץ אלא למפלגות שאפשר לכנות אותן כבעלות תפיסה פרגמטית-בטחונית כגון מפלגת העבודה לדורותיה שבראשן לרבו עמד בטחוניסט חצי ניצי וכל המפלגות המכונות מרכז. זה בוודאי הקו של אמנון רובינשטיין שאיתו התחלת את הקריירה הפוליטית שלך אז מהבחינה הזו זה לא השתנה מהותית (חוץ מזה שיש להם פחות מצביעים). זה נכון שאוסלו שינה כמה דברים במפה הפוליטית וזה נכון שכולם נעשו טיפה יותר אגרסיביים הן בהפגנות והן בפייסבוק והן במאמרים בהארץ ולכן נראה שיש יותר אנשים שנמצאים הרחק מהקונצנזוס בצד השמאלי אבל בפועל זה עדיין מספרים קטנים מאוד. באופן כללי זו תקופה שחוץ מזה שיש בה הרבה ירי לשני הצדדים, הרי שאלו שלא יורים או נפגעים, מפגינים, מתעצבנים, לא מוותרים בשום פנים ואופן ומסבירים לכולם למה הם טועים בגדול. אין הרבה דו שיח בשום חזית שזה חבל - אבל נראה שבאמת אין עם מי ועל מה לדבר כמעט בשום הקשר. נקווה כשהאש תיפסק וענני הקרב יתפזרו, יירד מניין ההפגנות ואנשים קצת יותר ידברו אחד עם השני ויזכרו שכולם אנשים. כרגע כולם מדברים בעיקר עם האלוהים שלהם, אבל זה לא כל כך עובד.
        24/7/14 09:02:
      הסכסוך הוא לא רק לאומי, אלא גם דתי (משני הצדדים), וזה מה שהופך אותו לבלתי פתיר. "ארץ אבות" מצד אחד, וההתעצמות המחרידה של האיסלם מצד שני. לטווח רחוק זהו מאבק נואש. לנו אולי יש יותר נשק, אבל אנחנו מעטים וחלשים יחסית אליהם. המזרח התיכון כולו בוער. אגב, אני חושבת שהניתוחים של סמי מיכאל נכונים.
        23/7/14 19:25:

      אתה לא שמאלני, בטח לא קיצוני.
      אין לך התבטאויות קיצוניות, פוגעניות או משהו בסגנון, נהפוכו אתה מתבטא מצויין - אז קדימה - תביע חופשי

      במדינה שלנו לאנשים איכפת. נקודה.

      איכפת אחד מהשני - ואנו רואים את הצדדים הכל-כך יפים של העם כאן דוקא בימים לא קלים אלו, באחווה, בתרומה, בעידוד, בלוויה של החילים הבודדים (פשוט לא נתפס ההירתמות המידית). אני גאה להיות שיכת לעם שמכיל כל כך הרבה חום אנושי.

      החום האנושי הזה משפיע גם לכיוון השני. כאשר כועסים, זה נעשה מכל הלב והרגש - ואז זה יוצא בצורה שזה יוצא.

      אז כאן יש לנו מקום להשתפר.

      לגבי החילים המזמרים - אין מה לעשות, הם במלחמה עם אויב נורא. לא מצליחה אפילו לחשוב מה עובר לחילים האלו בראש כשהם נכנסים רגלית לעזה, עם כל הסכנות שבה, שלא לדבר על האכזריות של הצד השני, סכנות חטיפה, מארבים מכל הכיוונים (מבנינים, מבתי חולים ומתוך הקרקע!) - זה פחד. אימים. היסטרי. משתק!

      אז כשהם יוצאים משם - הם שמחים שהצליחו במשימות שלהם, שיצאו משם בשלום, הם פורקים את הלחץ האדיר.

      שישירו, שיזמרו - או בקיצור- שישחררו,  - כי אני אישית - גאה בהם עד מאוד :)) 

       

        23/7/14 17:07:
      כמוני, כמוך. אנחנו השמאל השפוי, אוהבים את המדינה וחרדים לדמותה, לחופש לזכויות הפרט (באשר הוא), לרווחה סוציאלית. באשר לשלום, גם אני מאבדת את התקווה שיש בכלל מישהו בצד השני. וכידוע צריך שניים לטנגו. מתפללת לשלומם של חיילי צה"ל ומחזקת את תושבי הדרום. הלוואי שיבואו ימים טובים יותר.
        23/7/14 16:50:

      יש בארץ הזאת ערבות הדדית ואפילו אחווה 

      וכמו שכתב פה מי שכתב לפני - הכללות זה לא רק מבלבל אלא הרבה יותר גרוע מזה... 

        23/7/14 16:09:

      .

      1. טוב שיש מקום היכן להביע את הרהוריך.

      2. טוב שיש מי שהמליץ להעמיד את הרהוריך בראש העמוד.

      3. טוב שישנה אפשרות לפסוק שההתנתקות היא בגלל שאריאל שרון ז"ל היה סבוך בפרשיות כלכליות.

      4. טוב שזכית לשרת בצה"ל.

      5. טוב ומיטיב.

      עכשיו...

      א.  מוזמן להמשיך לזכות ולהתנדב למען קשישים, נכים ונזקקים (לפעילות הזאת הגיל שלך לא מהווה בעיה).

      ב.  מוזמן להמשיך להתלבט בסוגייה - "ימינה ימינה שמאלה שמאל" וכיו"ב.

      ג.  מוזמן להמשיך ולהעלות את מחשבותיך ברבים.

      העיקר...

      שתרגיש טוב, שייך ומשתייך.

      .

      http://cafe.themarker.com/image/3123800/

       

        23/7/14 14:20:
      אני עברתי מסע דומה, אבל ובדגש על אבל, לאט לאט אני מבין שהשמאל עשה עבודה קלה מדי עם עצמו בעמדות שנקט. לשמאל היה קל מדי לשנוא ולהבדיל את הימין, המתנחלים והמשיחיות ולהודות שהם אלו שצודקים. היה קל כי הם מהווים איום גם על הרוב החילוני ה'שפוי'. אבל בוא נודה לאמת, הם צודקים. למאבק הזה אין פתרון קל בדמות 2 מדינות ל-2 עמים או מדינה חד-לאומית כזו או אחרת. אני באמת לא יודע מה הפתרון אבל הוא לא יהיה בעשורים הקרובים (לצערי(. ואני לא מוסיף מלה על ביבי שצדק או לא אשם או לא כי בעניין הזה כל ההסלמה והפונדמנטליזים האיסלמי לא קשור למה היהוודים יעשו או יגידו.

      ימין, שמאל - זה לא הזמן לקשקוש הזה עכשיו!

       

      למרבה הצער שוררת - בייחוד במדינתנו-תל אביב - תחושה של אבדן סולידריות מעת לעת.

      כל הוכוחים הללו והביקורות הנוקבות וגו' - זה לא זמנן, לטעמי. מבחינתי נתניהו אינו כוס התה בדיוק אבל הוא ראש ממשלה מכהן וכרע, עובדה, אפחד לא מוכן להתחלף אתו, ובתנאים הנוכחיים הוא עושה כמיטב.

      בגדול, אנחנו כאן פיונים קטנים בתהליך חריף של מלחמת הסונה בשיעה, ואוי ואבוי יהיה. ענין של זמן. הלואי ואני טועה.


      ובקטן, עכשיו זמן התלכדות. את הויכוחים אנא, הבה ננהל אחרי המלחמה. ולבי לילדי הדרום ולהוריהם הלחוצים.

        23/7/14 13:25:
      אם השמאל הקיצוני הוא "השמאל" אז רבין ובין גוריון הם ימין קיצוני. אבל רבין ובין גוריון ובוג' הרצוג הם שמאל וגם הדעות שלך יותר שמאל מימין. והשמאל הקיצוני הזוי וטיפש ועל כדורים וורודים. הכללת השמאל המתון עם ההזוים האלה דומה להכללת כל הימין עם רוצחי הנער הערבי. אבל אנחנו אוהבים לעשות הכללות מסוכנות.
        23/7/14 10:35:

      מאה שנה וקצת פחות מזה הוא מעט מאוד זמן בהיסטוריה האנושית על מנת לפתור סכסוכים משמעותיים בין העמים, וכאן ישנו סכסוך לא רק טריטוריאלי שנדמה שפינה את מקומו בעיקר לסכסוך התרבותי שבמסגרתו גם אנחנו מצאנו את עצמנו בשנים האחרונות  לצערנו מעורבים.

      נרצה או לא...לא מדובר עכשיו רק במשא ומתן בינינו ובין הפלסטינים, אלא על משהו יותר מורחב ואזורי והעניין בסופו של דבר משחק לרעת כולנו, גם לגבי הפלסטינים שלא מצליחים להגיע להסכמה הפנימית מה באמת הם רוצים.

      לעומת זאת נדמה לי שיש דווקא  קונצנזוס רחב בעם ישראל  שתמורת שלום, נהייה מוכנים  לשלם מחיר יקר, גם הטריטוריאלי, למעט שיבת הפליטים לתוך מדינת ישראל, לכן אנחנו מבקשים הכרה מפלסטינים לגבי המדינה, כמדינה היהודית.

      כיום העם הפלסטיני, עקב השינויים המנטליים והתרבותיים שקורה מסביבו, כגון התחזקות האסלם הפונדמנטליסטי וגם פשיטת רגל לדוקטרינה הלאומנית הערבית, מתקשה להגיע לשם.

      פתרון הבעיה הוא לא רק מקומי אלא יותר רחב, לכן משא ומתן חשוב אמנם שיתקיים כל הזמן, אך אינו מבטיח שנגיע לאיזה תוצאה רצויה לשני הצדדים.

      ובינתיים כנראה לצערי מה שנותר הוא, להמשיך לצוף על הגלים העכורים מסביבנו עם הראש למעלה ולנסות לנהל את הסכסוך על הצד הטוב ביותר שניתן.

      שלום, הוא לא רק נייר, שלום הוא תהליך תודעתי, ולזה צריך גם אווירה אזורית מתאימה. לדעתי העת איננו בשל לשלום שכזה, למרות שכולי תקווה שהוא יגיע מתישהו.

      וזה ההבדל הקטן אולי בין השמאל והימין הציוני. ואינני מתייחסת כאן לשולי השמאל הרדיקלי שלעניות דעתי איבד את הקשר עם המציאות ובעיקר עם עמו. 

        23/7/14 09:57:
      תשובה למגיב בעניין הפתרון המדיני. הצבתי סימן שאלה. אני מאמין בחתירה מתמדת לפתרון מדיני וסבור שהקפאון לרעתנו...
        23/7/14 09:56:

      צטט: gerrillateam 2014-07-22 22:42:37

      צטט: noami4u 2014-07-22 16:26:09

      "אין פיתרון מדיני " - כך כתבת. האומנם ? 12 שנים מונחת הצעת השלום הכלל ערבית ( בגיבוי של מדינות האיסלאם כולן ) המציעה לישראל שלום כולל ויחסי נורמליזציה מלאים בתנאי של נסיגה לגבולות 67, הקמת מדינה פלשתינית בגבולות אלו ופיתרון "הוגן ומוסכם" לבעיית הפלשתינים.. וישראל כמובן לא טורחת לענות. האם לדעתך זה בגדר "אין פיתרון מדיני " ???? או שרק אסון כמו מלחמת 1973 יעיר אותנו שוב ???

       

      וכמה זמן מדינת אבו מאזן הייתה שורדת ולא נופלת לידי החמאס

      ללא כידוני צה"ל? או שאולי אזכיר לך את 2002, מרץ 2002 ליתר

      דיוק, 9 שנים מאז החתימה היסטורית על קץ הסכסוך, ו130 הרוגים

      ישראלים בחודש אחד - מלב לבה של יהודה ושומרון, שרק מבצע

      חומת מגן והשתלטות צבאית ישראלית חוזרת על שטחי הגדה

      הפסיקו את מסע הקטל.

      אז אתה יכול לחזור על המנטרות הדוגמטיות שמדובר בכיבוש, ובסכסוך

      טריטוריאלי בין 2 עמים על קרקע. אבל אם היית הגון - היית מודה שמדובר

      מבחינת חלקים קיצוניים ומובילים בחברה הפלסטינית בסכסוך דתי כפי שמנוסח

      ללא בושה, ללא מורא והסתרה באמנת החמאס.

       

        23/7/14 06:19:

      https://www.youtube.com/watch?v=1-Ouqp-YI-A

       

      כואב ומזעזע. איך נגיע להסכם איתם?

        23/7/14 06:02:

      אתה אדם !

      אדם השואל שאלות ותוהה תהיות.

      מה שנעדר בחלק ניכר מהימין.

      יש אנשים, בשמאל, שהקצינו ואותם שומעים/רואים.

       

      ראיתי מקודם סרטון של החמאס בו זמר ראפ שר נגדנו.

      שאלתי את עצמי ביאוש כואב: "איך אפשר בכלל לחשוב שניתן להגיע לאיזשהו הסכם איתם?"

        22/7/14 22:42:

      צטט: noami4u 2014-07-22 16:26:09

      "אין פיתרון מדיני " - כך כתבת. האומנם ? 12 שנים מונחת הצעת השלום הכלל ערבית ( בגיבוי של מדינות האיסלאם כולן ) המציעה לישראל שלום כולל ויחסי נורמליזציה מלאים בתנאי של נסיגה לגבולות 67, הקמת מדינה פלשתינית בגבולות אלו ופיתרון "הוגן ומוסכם" לבעיית הפלשתינים.. וישראל כמובן לא טורחת לענות. האם לדעתך זה בגדר "אין פיתרון מדיני " ???? או שרק אסון כמו מלחמת 1973 יעיר אותנו שוב ???

       

      וכמה זמן מדינת אבו מאזן הייתה שורדת ולא נופלת לידי החמאס

      ללא כידוני צה"ל? או שאולי אזכיר לך את 2002, מרץ 2002 ליתר

      דיוק, 9 שנים מאז החתימה היסטורית על קץ הסכסוך, ו130 הרוגים

      ישראלים בחודש אחד - מלב לבה של יהודה ושומרון, שרק מבצע

      חומת מגן והשתלטות צבאית ישראלית חוזרת על שטחי הגדה

      הפסיקו את מסע הקטל.

      אז אתה יכול לחזור על המנטרות הדוגמטיות שמדובר בכיבוש, ובסכסוך

      טריטוריאלי בין 2 עמים על קרקע. אבל אם היית הגון - היית מודה שמדובר

      מבחינת חלקים קיצוניים ומובילים בחברה הפלסטינית בסכסוך דתי כפי שמנוסח

      ללא בושה, ללא מורא והסתרה באמנת החמאס.

        22/7/14 20:49:

      לשחוט אותך בהחלט לא.

       

        22/7/14 18:48:
      "התנגדתי להתנתקות כי חשבתי שלא היה מקום לצעד חד צדדי וכעסתי על המפלגות בשמאל על כך שאיתרגו את שרון למרות החקירות שמולן עמד. חשבתי אז שאי אפשר להתעלם מעקרונות של מינהל תקין ופגיעה בדמוקרטיה בשם אותו אתוס של שלום." אני מזדהה עם עקרי הדברים שכתבת והם מבטאים מחשבות ורגשות גם אצלי. לגבי ההתנתקות שנעשתה כצעד חד צדדי וללא הסכם אלא כצעד יהיר שלנו ללכת ולהשאיר אחרינו את הריק הנוראי שיצר ואקום והעלה את שלטון החמאס. אולי צריך להפנים גם את הענין הזה...בתקווה שיגמרו הקרבות.
        22/7/14 16:26:
      "אין פיתרון מדיני " - כך כתבת. האומנם ? 12 שנים מונחת הצעת השלום הכלל ערבית ( בגיבוי של מדינות האיסלאם כולן ) המציעה לישראל שלום כולל ויחסי נורמליזציה מלאים בתנאי של נסיגה לגבולות 67, הקמת מדינה פלשתינית בגבולות אלו ופיתרון "הוגן ומוסכם" לבעיית הפלשתינים.. וישראל כמובן לא טורחת לענות. האם לדעתך זה בגדר "אין פיתרון מדיני " ???? או שרק אסון כמו מלחמת 1973 יעיר אותנו שוב ???
        22/7/14 16:16:

      אתה כותב ממקום שבו רבים מרגישים כמוך.

      השאלה שאתה שואל את עצמך לא אתה צריך לשאול אותה, אלא אותו השמאל שאתה מדבר עליו, שהלך והקצין עם הזמן ואיבד את החוט המקשר והערכי שלמענו כל אחד ראוי שיחיה.

      כשחוצים את נקודת האל חזור אז אמנם נותרת דעה, אבל שוכחים מדוע מלכתחילה היא נוצרה שם, מה ערכה ומה תועלתה.

      ויש עם ויש עם.

      יש עם שבזמנים קשים כאלה מחבק ומתחבק, ויש עם שמניף שלט "רוצחים לטיס"

      לכן אולי אינך נמנה עם השמאל שאיבד את דרכו בחיפוש " צדק צדק תרדוף המאוד פרטי שלו ברדיפה אחרי המצפון הפרטי שלו בלבד וללא יכולת עוררין בתוכו, אבל נותרת ציוני וזה מה שחשוב.

      רוב העם נדמה לי נמצא באמצע הטוב, ולא בשוליים. ואולי אנחנו  גם שמאל וגם ימין ואולי זה גורלו של היהודי בעולם הזה, שנפשו לעולם אינה נחה בחיפוש אחרי צדקת קיומו כעם הנבחר.

      ארכיון

      פרופיל

      מוני מרדכי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין