גם אני צריכה להשתחרר מאוירת הנכאים של הימים האחרונים. אז הנה משהו בשבילי (כמו איזה כוס בייליס מתוק ומשמין שבא לי עכשיו) אתם מוזמנים להצטרף :)

 .

 .

 .

העולם מתחלק לאלה שאוהבים שדות תעופה וכאלה שלא. אני לא. אני תמיד מרגישה בשדה קווין ספייסי בגירסה הנשית: החשודה מיידית. אני נושאת עימי פצצה מתקתקת במסווה של שמפו עם קונדישינר, מתכוונת להתנקש בחיי אחד הדיילים שיסרב להגיש לי קפה עם סכין במסווה של פצירה כסופה ומשוייפת ומתכוונת להפריח אב"כ דרך בקבוק הבושם (cool water) התמים שלי.

אבל השדה שאני הכי אוהבת לשנוא הוא זה שנמצא בסינסינטי אוהיו (לא, אני לא רוצה לספר מה אני עושה שם, זה לא המקום ולא הזמן).

בדלפק הבורדינג אני מתחילה להתרגש. זו התרגשות שקשה להסביר אותה: יש בה ציפיה מהולה בהתרגשות וחשש. נבחרתי? עד היום בהסתברות מרשימה של 100 אחוז, התשובה היא כן. אני randomly selected . נבחרתי! ראנדומלית לחלוטין. ללא שום אפליה, בלי קשר להיותי מישראל, ללא שום תכנון ללא שום משוא פנים או כוונה תחילה. פשוט באופן מקרי מבין מאות השמות המופיעים במחשב ועוברים את מחלקת הביטחון. נבחרתי אנוכי: הגברת ביטון עידית לעבור את 'בדיקת הציציות' (לא תרתי משמע).

עובדי הביטחון של נמלי ארה"ב הם אנשים מנומסים במידה( בדרך כלל EXL) אבל אלה שעובדים במחלקת הפישפושים הם עדינים במיוחד. מנסים להיות נחמדים, לדבר ולהתחבר – כאילו על כתפי המדים שלהם מונחים כל ייסורי המצפון של גדולי האומה האמריקאית שכתבו את החוקה וניסו ליצור אומה נקיה מאפליה.  

המפשפש האחרון היה אחד ששווה היה לכתוב עליו פוסט. בחור לא צנום ולא גבוה מעוטר בזקן לא מוגדר ושפם לא מטופח, אבל אמריקאי נחמד. כזה שלא מקלל, שאם הוא לא מבין מה אומרים לו הוא עונה: very interesting  וגם אם יכו אותו, הוא בטח יגיש את הלחי השניה.

הוא פתח בהסבר: בטח החלפת כרטיס טיסה, או שילמת במזומן או ביטלת את הטיסה ברגע האחרון או שיש לך כרטיס רק לכוון אחד (ממש נראיתי לו כמו אחת שלא אמורה להיות שם כנראה). הרגעתי אותו: תנוח דעתך, אמרתי. אני מישראל זה הכל. הבחור האמריקאי הגיש לי מיד את לחיו השניה  (זו שלא נעלבה מההערה הרומזת לאפליה מכוונת של האומה השוויונית בעולם). ואחרי שאמר: לא, לא, מה פתאום (no, no, no way) הוא אמר לי בהרהור :הייתי פעם אחת בישראל. בדרום שם, ליד הים. ראינו שם בחורות שהלכו עם ביקיני, רק עם החלק התחתון, בלי העליון והיה להם עוזי תלוי על הכתף. אני מתבוננת עליו בתמיהה. תוהה אם זה עתה אני עדה להטרדה מינית אמריקאית טיפוסית או לחולה נפש שאמור עוד שניה לבדוק כל ריצ'רץ בתיק המחשב העמוס שלי. והוא ממשיך: החברים שלי אמרו לי: תראה תראה ואני פחדתי להסתכל. אמרתי להם: עוד יירו עלי! חייכתי קלושות. רציתי נורא לצחוק, אבל כמנהג המקום רק אמרתי very interesting, אמרתי לו להתראות (ולא כל כך התכוונתי) והלכתי.