גם האדם הכי תם וחף מפשע מעורר חשד כשהוא מתנהג כמי שנתפס וידו בתוך צנצנת העוגיות. בעבר כשכוחות אנטי ישראלים בעולם פעלו כדי לגרום לישראל להיראות כמי שעברה על החוק הבינלאומי, התגובה הישראלית הייתה חשודה לעיני כל מי שצפה מהצד. הסירוב הישראלי לשתף פעולה עם וועדת גולדסטון הייתה טעות פטאלית בזירה הבינלאומית. גולדסטון עצמו אמר כשנה לאחר פרסום הדו"ח, שאילו בעת כתיבתו היו מגיעות אליו עובדות שהגיעו אליו כעת, הרי שהדו"ח היה הרבה יותר ידידותי לישראל והרבה יותר גרוע לחמאס.
קראתי הרבה דו"חות של האו"ם, כולל את דו"ח גולדסטון בזמנו (שניתנים באופן מלא באתר האו"ם ברשת). דו"ח גולדסטון אמנם מסיק מסקנות בלתי נכונות בעליל כלפי פעולת צה"ל, אבל הוא גם אומר שחמאס מבצע פשעים נגד האנושות בירי שלהם על מטרות אזרחיות, וביצוע הירי מתוך אזורים אזרחיים, במטרה להשתמש באוכלוסיה כבמגן אנושי. החלק הזה של הדו"ח פורסם הרבה פחות גם בתקשורת הבינלאומית וגם בתקשורת הישראלית. איכשהו, מתוך איזושהי פחדנות דיפלומטית, נתנו לארגון הטרור הזה להשתלט על השיח אז, ומה שכולם זוכרים זה דו"ח אנטי ישראלי. אותו הדבר קרה עם תקרית המרמרה והמצור על עזה. ועדה של האו"ם מצאה שהמצור על עזה עומד בכללי המשפט הבינלאומי, שלישראל מלוא הזכות ליישם ולאכוף את המצור, ואילו זו הייתה הספינה התורכית שעברה על החוק. בנוסף הוועדה מוצאת שיש מקום לספק לגבי כוונותיהם של שטי הספינה. הוועדה כן מצאה שלדעתה ישראל השתמשה ב"כוח מוגזם" בהשתלטות על הספינה. ומכל הדו"ח הזה, שהיה ניתן להשתמש בו ככלי ניגוח דיפלומטי וככלי הסברה לדעת הקהל העולמית, הרי שמה שבעיקר נזכר היא אותה הערה על "כוח מוגזם".
אסור לנו לחזור על טעויות מסוג זה גם בסיבוב הזה. האו"ם כבר רוצה לחקור, זה לא מפתיע אף אחד, זה היה צפוי. עכשיו הגיע הזמן להאמין לעצמינו כשאנחנו אומרים שהצבא שלנו מוסרי ושהצד השני הוא כנופיית מפלצות שמשתמשים במוות של אזרחים כעוד נשק בארסנל. אין לנו מה לפחד ואין לנו מה להסתיר.
האמת היא שהחוק הבינלאומי כבר איננו רלבנטי זמן מה. הוא נחקק אחרי מלחמת העולם השנייה. הוא לוקח בחשבון מצב של שני צבאות שנלחמים זה בזה, ומתוך ההנחה ששניהם מעוניינים להגן על אזרחיהם. לתמונת מצב כזו נכתבו חוקים שמגנים על האוכלוסייה האזרחית ואוסרים על לחימה בשטחים אזרחיים ושימוש בנשקים מסוגים שונים. האסלאם הקיצוני בכלל והפלסטינים בפרט שינו את המשוואה הזו. ישראל נמצאת בסיטואציה ייחודית שדומה לה חוו רק הבריטים והאמריקאים באפגניסטן ובעיראק (אם כי יש לציין מצבים בעלי דמיון רב בהיסטוריה, כמו מלחמת וייטנאם). כעת ישראל, מדינה ריבונית, נלחמת בעזרת צבא בארגון טרור שלא רק שלא מעוניין להגן על האוכלוסייה האזרחית, הוא רואה במוות שלהם כלי נשק נוסף בארסנל. הרבה מאוד סימפטיה בסבב הזה התקבל דווקא מצד רשויות צבא בארצות הברית ובבריטניה – אנשים שחוו בעצמם את סוג האויב הזה. גנרל בריטי סיפר בראיון לאחרונה שהוא ראה טקטיקות חמאסניקיות כאלו באפגניסטן. הוא דיבר על כוח של מוסלמים קיצונים ששולחים ילד קטן לזרוק רימון על החיילים, בזמן שמאחורי גבו של הילד הטרוריסטים יורים. אם החיילים לא יורים בילד, הרי שייזרק עליהם הרימון. אם הם כן יורים, הטרוריסטים משתמשים בגופת הילד כדגל בפני העולם וטוענים לפשעי מלחמה.
פג תוקפו של החוק הבינלאומי המיושן, ויש לכתוב אותו מחדש כדי שיתאים לתנאי הלחימה החדשים הללו. מדינת ישראל צריכה להתחיל לומר זאת בפה מלא ולהפעיל לחץ והסברה דיפלומטים כדי שיוזמה כזו לשינוי החוק תתחיל לנוע.
על ישראל לאמץ בחום את וועדות החקירה של האו"ם, ואפילו לקחת את זה צעד קדימה. עלינו לדרוש חקירה של חמאס וההנהגה הפלסטינית כולה, גם מהאו"ם וגם מבית המשפט הבינלאומי בהאג.
מי שקרא דוחות של האו"ם יודע שהם עשויים להיות לא מאוזנים, אבל הם כן חייבים להסביר את מסקנותיהם בעזרת טיעונים. שום דו"ח של האו"ם לא יטען שהחיילים ביצעו פשע בסיפור החייל הבריטי והילד עם הרימון, אלא יטענו ששולחי הילד בצעו את הפשע, וזאת בתנאי שיסכימו על העובדות. אבל אם הם יגידו שהחיילים הבריטים פעלו ב"כוח מוגזם", הצד השני יחגוג על משפט זה ויגרום לזה להישמע כאילו האו"ם מינימום קרא למדינות המערב להתאסלם.
כפי שההסברה שלנו הייתה טובה בסיבוב הזה גם ברשתות החברתיות וגם בכלי התקשורת העולמיים, הרי שכך צריך להמשיך. היתרון הכי גדול של הפלסטינים עלינו בקרב על דעת הקהל העולמית, הוא שהם ממשיכים בפרופגנדה ובקמפיינים שלהם כל ימות השנה, בין אם יש מלחמה פעילה ובין אם אין. הם תולים פרסומים שקריים ברחבי אירופה, פועלים כל הזמן ברשתות החברתיות וממשיכים גם למשוך כל הזמן לפעילות נגדנו בזירה הדיפלומטית הבינלאומית. עלינו ללמוד מהדברים הנכונים של האויב ולנהוג כמותו. ההסברה הישראלית - אסור לה להעלם יום אחר הפסקת אש כזו או אחרת.
ובשום אופן אסור לנו לנהוג שוב כפחדנים או כמי שיש לו מה להסתיר. עלינו לברך כל בחינה של האו"ם ושל רשויות אחרות בזירה הבינלאומית, ולספק להם את כל הראיות וההוכחות שנמצאות בידינו – החל מההסתה והגזענות בכלי התקשורת הפלסטינים, וכלה בהתנהגות שלהם בעת קרב – ולהעמיד אותם בפני מצב שבו לא יוכלו להגיע למסקנה אחרת מלבד שתיים:
החוק הבינלאומי צריך עדכון מיידי. פושעי המלחמה הגרועים ביותר של העידן המודרני נמצאים בקרב האסלאם הקיצוני העולמי והאסלאם הקיצוני הפלסטיני. |