כותרות TheMarker >
    ';

    בלוג ומגוג

    ברוכים הבאים להיכל הפך השמן, מקדשו של משיח הקשר, בלוג ומגוג.

    יש לדומם מנועים, לחלוץ מליצות, להחריש ניידים ולהסיר (רק) נעליים בכניסה.

    נא להיכנס בדומיה על הבהונות פן יופר הריתמוס של מעגל הצהריים....

    אפשר לעשות צ'ק אאוט בכל רגע, אך לא ניתן לעזוב לעולם.....

    האם צבא ששת הימים יכול להכריע את הטרור ?...

    1 תגובות   יום ראשון, 27/7/14, 14:09

    לו אלופת אירופה בכדורסל היתה מתיישבת על כסא גלגלים ומשחקת נגד קבוצה בליגת הנכים, היא היתה מובסת. אותו הסל, אותו המגרש, אותו הכדור, אך נדרשת טכניקה וקואורדינציה אחרת. צה״ל מתמודד עם אותם הקשיים בלחימה בטרור, טכניקה אחרת, קצב לחימה אחר ואוייב חמקמק. לחימה שדורשת מיומנויות זעירות, גמישות ותנועה מתמדת, שאין לצבא סדיר. ישנם יחידות בצבא שהוכשרו ללחימה מסוג זה, אך הצבא ככלל מסורבל מכדי התמודדות עם הטרור באשר הוא. 

     

    למעלה מארבעים שנה אין לנו מלחמות עם מדינות ערב, מצב אי לוחמה פרמננטי. מאז מלחמת יום כיפור הבינו מדינות ערב שצבא ערבי לא יוכל לנו, המלחמה הערבית המפוארת ביותר, שהסתיימה כשצה״ל המוכה בדרך לקהיר ולדמשק. ובכל זאת לא היו החניתות למזמרות, והחרבות לא הפכו לאתים.

     

    אין שלום בארצנו 41 שנים, כי אם מלחמות עקובות מדם, מדי מספר שנים נולד ארגון חדש ל״התנגדות״ מצוייד באידאולוגיה, ספונסר והרבה נשק, תקופות של טרור משתולל ברחובות, לבנון, יהודה ושומרון, עזה, אזרחים בחזית נפגעים בעיתות קסאם, מרגמות, טילים וכעת מנהרות. והמלחמות האלו בתחילה נקראות מבצעים, בקטנה, כי האוייב קטן וחמקמק, אנו נשאבים אליהן כאשר המצב הופך בלתי נסבל, שוקעים בהן לעתים ובסוף נחלצים בהסדר, שמחזיק מים במקרה הטוב כמה שנים. והם חוגגים נצחון, כי צה״ל האדיר נסוג עם אבדות, העורף מסתתר וישראל לא יכלה להם שוב. הענק הצבאי והטכנולוגי לא מוחץ את האוייב, שמתהדר בכך שנשאר בחיים ועקץ בלי להכנע.

     

    מדינות ערב הבינו כבר לפני שנים רבות, שבמלחמות צבא בצבא אין להם כל סיכוי בשל העליונות הטכנולוגית האיכותית של הצבא הישראלי, ולכן חיפשו דרכים אחרות להתיש את רוח האוייב הישראלי. בתחילה הוביל הטרור הפלסטיני החילוני, אך הוא קרס משבחר במסלול מתון יחסית וחיפש פשרה, וננטש ע״י הספונסרים הקיצוניים. מנגד טופחו ארגוני הטרור הדתי שמומן בכספי הנפט של המפרץ הפרסי, של איראן, סעודיה ונסיכויות נפט, שהזינו אותם בציוד צבאי מתקדם, הכשירו ואימנו את גדודי הטרור, השיעים והסונים, פמפמו פנאטיות דתית ושילחום להכיש את ישראל מבחוץ ופנימה.

     

    והצבא שניצח תוך ששה ימים את כל צבאות ערב, באחד הנצחונות המזהירים בהיסטוריה הצבאית, מוצא קושי אמיתי להתגבר על ארגוני הטרור הללו, שבמונחים צבאיים אובייקטיביים לא אמורים להוות קושי אמיתי, ללא חיל אוויר, ים, טנקים ותומת״ים.

     

    אם כן, מדוע הקושי הגדול בהכרעה? האם נחלשנו מנטלית? האם הצבא לא באמת חזק כפי שאנו נוטים לחשוב?  האם ארגוני הטרור התחזקו והתמקצעו כך שהם עולים עלינו בלוחמת היבשה? האם הרוח שלהם חזקה משלנו?….

     

    ראשית הפער בקדושת החיים. הרגישות שלנו לכל חלל וקידוש החיים מתפרש כחולשה והססנות מצדם, כאשר הם שוקדים על קידוש המוות בקרב ילדים שגדלים על מורשת גדודי השאהידים, שיוצרת מוטיבציה גדולה להתאבד ותשוקה אליי קרב. אנו מעדיפים להכות מהאוויר, מרחוק, באמצעות הטכנולוגיה, רק לא לסכן חיי אדם משלנו, והם כבר מזמן למדו להסתתר מפני המכות ויצרו לעצמם מקומות מסתור ובסיסים תת קרקעיים. קידוש המוות נוגע גם ליחס לאוכלוסיות החפות מפשע אצלם, והם יודעים לנצל את זה עד תום ולהשתמש בהם כמחסה.

     

    מרחבי הלחימה בשטח הבנוי. הם מושכים את הלחימה למגרש הביתי שלהם, שם יש להם עדיפות, בשל ההתמצאות המוחלטת בשטח ושם הם יכולים לטמון מארבים והפתעות לכוחות הקרקע. הם מסתתרים ככוחות גרילה ומשתמשים בכל טכניקת מחבוא והסוואה אפשרית, מבגדי צה״ל ועד בגדי חולים, מעל ומתחת לקרקע, כדי להגיח לרגע ולתקוף בחטף את חיילי צה״ל.

     

    בלחימת החי״ר בשטח בנוי אין לנו עליונות מכרעת על המחבלים, היתרון האיכותי קטן והם לעתים מגלים מקצועיות עדיפה. הטנקים והנגמשים מסורבלים וחשופים לפגיעות נ״ט, לא כולם ממוגנים כהלכה. ארגוני הטרור מאומנים ללוחמת שטח ברמה הגבוהה ביותר ע״י מדריכים מנוסים מצבאות האוייב, הם מצויידים בנשק קל חדיש, מטול אר פי ג׳י וטילי נ״ט חדישים, ברמת מיומנות לחימת הפרט והחולייה הם יכולים להביט בעיניים ללוחמי הסיירות הישראלים.

     

    המוטיבציה להתפתח גדלה והתחכום הצבאי מתעצם אצל ארגוני הטרור על כל הצלחה לעקוץ את האוייב הגדול, בתמיכה פעילה של מדינות האיסלם. אין להקל ראש במוחות הצבאיים וביכולות שלהם, הם שוקדים לפתח יכולות ימיות ואוויריות באמצעים הטכנולוגיים המוגבלים שלרשותם, והם מקימים עיר מנהרות הגנה והתקפה שיכולות לפאר את לוחמי הוויטקונג ומהוות איום אסטרטגי על המדינה.

     

    היוזמה והמקוריות גברה אצלם. הם הצליחו להפתיע אותנו דרמטית בסיבוב הזה, לא צפינו את עוצמת איום המנהרות ולמעשה עלינו להודות לשלושת החטופים שבמותם ציוו לנו את הרס המנהרות והסרת האיום הנוראי הזה. 

     

    היעדר מגבלות וכפיפות לחוק הבינלאומי בלחימת הטרור. הטרור לא סופר כלום, גם לא את עמו שלו, והוא מאמין שמטרותיו יושגו ברצח המונים והטלת אימה. הוא מסתתר באוכלוסיה אזרחית ומנצל את מוסריות צה״ל והחשש מפגיעה באכלוסייה אזרחית עד כדי סיכון ממשי לחיילינו, מה שיוצר יתרון ממשי לטרור המסתתר בבתי חולים, גני ילדים, בתי ספר, אמבולנסים וכו׳.

     

    היעדר עניין ישראלי בכיבוש שטחי אויב. הצלקת העמוקה ממלחמת לבנון הראשונה והפצע המדמם ממלחמת לבנון השניה מנוצלים עד תום ע״י ארגוני הטרור, הם יודעים שאין לנו עניין להיכנס קרקעית ובטח שלא לכבוש ולשלוט בהם, לפיכך יעשו הכל להכות בנו מרחוק, בקטיושות (זוכרים?), מרגמות, קסאמים, טילים וכיוב׳, כי אין לנו פתרון אמיתי כנגד זה, לבד מהרס ע״י מטוסים שמשחק לטובתם ונשק הגנתי יעיל (חידוש - כיפת ברזל) שתוקע אותנו מהססים בהגנה. הם יכולים להחליט ברצותם לשתק מדינה שלמה ולהחזיק אותנו בני ערובה לאורך זמן.

     

    מכונת התעמולה המשומנת שלהם מגוייסת למנף את החולשות שלהם, הצבאיות, הטכנולוגיות ובראש ובראשונה מסכנות העם. ההרס של המתקפות האוויריות וחסרי האונים הנטבחים, תחת מכונת המלחמה העוצמתית וה״אכזרית״ של האוייב הציוני משמנים את המכונת התעמולה הטרוריסטית. הנצחון התעמולתי מחזק את המורל הערבי, והצגת הישגים לעולם הערבי כמוהם כהכרעה צבאית של האוייב.

     

    הם יעשו הכל, כדי למנף מעמדם בעולם הערבי כמי שהצליח להכות באוייב הציוני, הם יחגגו עם תמונות של בתי קפה מבוהלים בתל אביב, ורחובות רפאים בלב הארץ, אזרחים אצים למקלט ובעיקר חיילים שבויים, או אזרחים חטופים. הם מאמינים שעוצמתם בסבלנותם ויכולת הספיגה שלהם, כאשר מנגד אנו חלשים מנטלית, או לפחות משדרים בתקשורת החופשית שלנו מגוון דעות, דיונים וויכוחים, הפגנות מחאה של ארגוני שלום, מה שמצטייר אצלם כחולשה של מדינה מערבית מפונקת ועייפה, שחרדה מהעיקשות הדתית שלהם.

     

    הטרור מתעצם ואוסף עידוד עם ההצלחות אל מול עולמות מתקדמים, והוא בז להם. הטרור מקבל את עיקר מימונו היום מאיראן וקטאר לשם התעצמות צבאית וטיפוח דורות של בערות, שנאה ושאהידיות משמרי דיקטטורות. הטרור מתבצר על גבולות ישראל מעל ומתחת לקרקע, הטרור מתודלק רוחנית ע״י אמונה עיוורת בקידוש המוות ושאיפות חשוכות דעת לחידוש עידן הכיבושים המוסלמיים. הטרור לועג לערכים האונברסליים, לערכי החופש והידע, הוא מבטל כל מי שאינו מתגייס לדרך הג׳יהאד ומאמין שהכופרים דינם מוות.

     

    לפיכך קשה מאוד להכניע את הארגונים הללו, למעשה עבור צה״ל זה יותר מאשר להכניע כל צבא במזרח התיכון, וזה כרוך בלחימה ארוכה ובלתי מתפשרת לאורך זמן, סבלנות, תחכום מערכתי, כושר עמידה מנטלי, ודבקות אדוקה במשימה. הצבא לא יכול להשתמש בכל עוצמתו, אלא בחלק קטן ממנה ולהיזהר כל הזמן מליפול במלכודות הרצח ומכונת התעמולה השקרית. זוהי מלחמה איטית תוך שימוש בכירורגיה עדינה. ההכרעה אפשרית, אך לוקחת זמן רב וכואב מאוד, אין מלחמות קצרות נגד הטרור, אך לא יהיה מנוס מזה במוקדם או במאוחר, כי האלטרנטיבות נוראיות הרבה יותר, אם עם חפץ חיים אנחנו.

     

    לגבי רגישות היתר הישראלית לתגובת העולם, צריך להתארגן מערכתית דיפלומטית וטכנולוגית, עם משאבים רבים וכישרונות הסברה לדבר גם בעיתות שגרה ולא לחדול, כי העולם רדום לאיומים הללו. העולם יתעורר תחת אפקט הפחד ועל ההסברה הישראלית להביא את הפחד בתבונה לכל בית בעולם המפותח. אלמלא יקום העולם הנאור ויבין שמדובר כאן במלחמת הטוב ברע מאוד, וישים את כל הערכים האוניברסליים בצד, יניח את כל עקרונות החופש, השוויון והדמוקרטיה, שמעמידים אותו במערומיו, מול גדודים של רוצחים תאבי דם, שהולכים וצומחים כסרטן המכלה כל חלקה טובה, שיבואו בשערי כל תרבות שאינה כמותם, ושיהפכו למפלצת אימתנית בלתי ניתנת לריסון, אזי סוף הציביליזציה יתקרב ועל העולם תרד חשיכה נוראית לשנים רבות כשמיליוני מוסלמים תאבי דם ישטפו את המזהת, אירופה, ארה״ב, כמעשה היטלר וצוררי אנושות אחרים.

     

    הקיצוניות מחריפה והטרור אף קם על יוצרו. בראש שרשרת המזון של הטרור חוששים לפתע מאובדן שליטה, כשאירן וסעודיה מדברות על איום הטרור, שמאיים גם עליהם, כשסוריה שרויה במלחמת אזרחים וטרור דתי כמה שנים, כשחלקי עירק נכבשים ע״י ארגון טרור, כשמדינות ערב חוששות מהארגונים הדתיים הרצחניים האולטרה קיצוניים. כשבמצרים משנים כיוון בהפיכה חילונית, אולי יצטרפו אליה כמה מדינות מחוללות טרור ותיקות מחשש אובדן שליטה וכאוס, תוך התפכחות מאידאולוגיית הנצחון החשוכה על ה״שטן האמריקי הגדול והכובשים ציונים״.

     

    נגזר עלינו להוביל את השינוי העולמי, זהו גורלינו כאן, אנחנו לבד כרגע במערכה הצבאית, בתמיכה אמריקאית ועוד כמה מדינות מגמגמות מרחוק. ארגונים נוספים והספונסרים שלהם מתבוננים בעין בוחנת ולומדים כל מצמוץ וגמגום צבאי שלנו. ארצינו היא זירת הניסוי המרכזית של הטרור המוסלמי, סוני מדרום, שיעי מצפון, ומתקרב ממזרח, אם חלילה ינצחו אלה במגרש הקטן שלנו את הצבא החזק באזור, ולו תדמיתית, הרי שיצא מפץ הטרור הבא לכל רחבי תבל. כישלון שלנו להשמידו יייצר תגובות שרשרת נפיצות כלפי כל אותן מדינות מפותחות, שמזהות איסלם קיצוני כתרבות לגיטימית, ועדיין מנמנמות. מנגד הצלחה שלנו להשמיד את ארגוני הטרור סביבנו, יכולה לדכא מוטיבציה לטווח הארוך, לבלום את האיום, או לפחות להאט התפשטותו, ואולי לגרום למקורותיו לחשב מסלול מחדש למען מיליונים של מוסלמים חסרי תקווה ועתיד. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      גם הצבא של ברית המועצות נכשל באפגניסטן, והצבא של ארה"ב בווייטנאם, והצבא האנגלי בהודו וישראל. יש בעיה להילחם נגד ארגונים של עם שחפץ בחרות.

      ארכיון

      פרופיל

      oded ron
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין