החופש הגדול הזה החלטתי שאני לוקחת את הילדים למשהו שהוא קצת מעבר לסתם פעילות שהיא רגילה ושגרתית. שמעתי על תערוכת למה והחלטנו ללכת שתי אמהות וארבעה ילדים לנסות ולחוות וגם לקבל קצת תשובות לכמה שאלות.

מגיעים לנמל יפו, יש שלטים חביבים בכניסה של התערוכה, חניה בשפע (ובחינם) שזה כבר יתרון משמעותי.

לגביי המחיר- אומנם המחיר המצויין הוא 79 ש"ח אבל בפועל קניתי דרך לאומי קארד כי היה שם 1+1, ובכלל יש לא מעט דרכים להשיג כרטיסים זולים יותר, צריך רק לדעת איפה לחפש :)

נכנסנו לתערוכה עצמה ומראה ענקית קיבלה את פנינו עם השאלה למה אנשים מפהקים. בצד הופיע ההסבר.

וממראה אחת למראה אחרת- מראה שמציגה לנו איך נראה בעוד 50 שנה. הילדים חשבו שזה מצחיק לראות עצמם בגיל של אבא שלהם, אבל אני מודה שבגילי, אני מעוניינת להשאר צעירה. תודה. כך שמדובר בתחנה לא מאוד נעימה עבור ההורים :) 

מיד לאחר מכן הגענו למיצג אדום וענקי שעוסק בזיכרון. לצד ההסבר של איך עובד התהליך של הזיכרון והשכחה היה משחק זיכרון גדול על הלוח. לטובת ילדיי מרגישה צורך לעדכן, בתחרות של ילדים אל מול צמד אמהות אינטליגנטיות- הילדים ניצחו. 

בדרך חלפנו והתעכבנו בתחנה שעוסקות במהירות הקול, בשפת הסימנים, ולמדנו מילים חשובות ומשמעותיות, ואפילו התנסנו בזה אח"כ בבית.

התחנה האהובה עליי הייתה תחנת החלומות. שאלת השאלות שהילדים שואלים מגיל מאוד צעיר זה מאיפה מגיעים החלומות? ולמה אנחנו בכלל חולמים? היו שם תיבות שונות שבכל אחת יש סוג אחר של חלומות (ממתקים, מכשפות, הצלחה במבחן וכו') ושם הילדים רשמו את החלום שלהם ושמו בתיבה הגדולה.

ומחלום לסיוט של כל ילד- חיידקים בשיניים. בתחנה הסבירו מדוע יש לנו חיידקים בשיניים וכיצד הם מצטברים. הבנים שלי התגאו בכך שהם אישית לא מפחדים כלל מרופא השיניים ושיחקו במשחק שהיה שם עם מסכי מגע, שבו היה עליהם לגלות חיידקים ולהרוג אותם על ידי לחיצה חזקה ומשמעותית במברשת השיניים.

החיידקים בשיניים הובילו לחיידקים בגוף, צפינו בסרטון שמסביר איך עולה החום בגוף וכך אנו נהיים חולים. ובתחנה שאחריה הבנו מהם הגנים האנושיים ואיך זה שכל אחד מאיתנו הוא אדם שונה לחלוטין מחברו עם טביעת אצבע משלו, צבע עיניים, שיער וכו'.

ואפשר גם קצת הולד מהשאלות. הגענו לפינת המוזיקה, שם יש אוזניות ושירי ישראליים (בעיקר כאלו שכוללים את המילה למה- למה לי לקחת ללב, למה עכשיו וכו') . אני מודה שהשתקעתי שם דקות ארוכות והקטן שלי שהוא חובב מוזיקה מושבע רקד לו קצת.

התחנה האהובה על הקטנים השובבים היא כמובן תחנת הספורט. נשאלה השאלה למה חשוב לעשות ספורט, אני עמדתי בצד והסתכלתי עליהם עולים על אופני הכושר ומתחרים בזוגות. יצר התחרותיות גבר עליהם, ואני קיבלתי ילדים עייפים אך מרוצים.

קצת לפני סוף התערוכה הגענו לעץ ענקי של כסף וקיבלנו סוף סוף תשובה – למה הכסף לא גדל על העצים. על כל שקל ושקל הייתה שאלה קצרה שעוסקת בשוק ההון לילדים ומאחוריה תשובה קצרה.

כשכל השאלות מקבלות מענה, מה נשאר לנו? ילדים כמו ילדים, תמיד ישאלו ותמיד  יתעניינו. אז בתערוכה החכימו לעשות ונתנו להם לשאול באמת. הילדים הקלידו את השאלה שעדיין מטרידה את מנוחתם וצילמו תמונה. לאחר מכן השאלה שלהם הופיעה בתחנה האחרונה יחד עם השאלות של כל שאר הילדים שהיו בתערוכה.

זהו, חזרנו עייפים אבל עם הרבה יותר ידע מכפי שנכנסו.

כמובן שלא תיארתי כאן את כל התחנות שהיו בתערוכה, כי מדובר בשעתיים שלמות של מעבר בכל תחנה ותחנה, ו100 אחוז של סוללה באייפון שהסתיימה לה בעקבות התמונות שלא הפסקתי לצלם. כל תחנה צבעונית ומזמינה עם פעילות שדורשת מהילדים גם להשתתף ולהסתקרן.

לחלוטין שווה צפייה וביקור.