אתמול בערב, מוקפת במים בבריכה המקומית,
מלא ילדים מסביב משפריצים לכל עבר
הבת שלי משחקת עם שתי בנות מקסימות שהכירה לפני רגע
ומיד הפכו החברות הכי טובות
ואני במחשבות....

מה שווה רגע אחד של אושר?
זה כולה רגע אחד שלעיתים נבלע לו בתוך אינסוף רגעים של סבל,
בטח עכשיו בתוך הסבל הלאומי הזה.

ואז אני נזכרת שאולי השינוי הוא אכן תהליך,
אבל יש את הרגע הזה,
רגע אחד בו משהו קורה והחיים שלך כבר אינם מה שהיו קודם...

אז יש את הרגע הזה, באמצע הלילה
כשהבת שלי היתה בת שבועיים - שלושה
שקט מוחלט מסביב ומה ששומעים הם רק קולות יניקה עדינים
אותו בו התאהבתי מעל הראש ביצור הקסום הזה
והפכתי להיות אמא במלוא מובנה של המילה.

ויש את הרגע הזה בו נכנסתי למשרד של המנהל שלי בטבע
והודעתי לו שאני עוזבת את "סיר הבשר" בסוף אותה שנה.
אחרי הרגע הזה, הרגשתי שאני כבר לא יכולה לחזור בי
ואותו הרצון לצאת לדרך מקצועית חדשה, שהתבשל בי כל כך הרבה זמן,
הגשים עצמו הלכה למעשה.

ויש את הרגע הזה בו אמרתי כן ל - Date עם אדם מאד מיוחד
למרות שהיה נראה שהקשר הזה הוא כנגד כל הסיכויים
ואותו Date גרם לי להבין לראשונה בחיי, מה זו אהבה מהסרטים.

ומה שמיוחד ברגעים האלו הוא שלא יודעים מראש שהם כאלו מיוחדים
יודעים את זה רק בדיעבד, אחרי שעובר זמן ומסתכלים אחורה
ואז קולטים...קולטים את עוצמת הרגע ההוא, ששינה לנו את החיים.

בוקר טוב לך יום שביעי לספירת האושר