כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    תיקון עולם

    אקטואליה, פוליטיקה והומור

    0

    תושב חוזר

    0 תגובות   יום חמישי, 31/7/14, 18:17

    ''

     

    עכשיו זה כנראה כבר באמת רישמי ורציני. אני, רעייתי החביבה ועוללי נחשבים תושבים חוזרים, וזה אפילו מה שכתוב על המיסמכים הממשלתיים. זה קצת הפתיע אותי להבין שהילדים לא יהיו עולים חדשים אלא סתם בני תושבים זוטרים שחוזרים, אפילו שהם למעשה לגמרי אמריקאים.

     

    כשהילדים מדברים עיברית, די בקלות שומעים שהם לא ממש מקומיים. ללא שום קשר, אלה הם כנראה החוקים. לי אין קשר או השפעה על הדברים המשונים. אולי עושים זאת כדי לחסוך במזומנים או לתת פחות זכאות לעזרה לבאים הנילהבים? כאמור, אינני מבין בכאלה דברים. מחמת מיקצועי וניסיוני, לפעמים אני מבין לליבם של אנשים, אבל לא תמיד בכל דבר מצליחים כמו שרוצים. אנחנו מנסים, מחליטים, עושים, מתאמצים, אבל הקובע האמיתי כנראה יושב במרומים.

     

    בקרוב יהיו לנו כרטיסים, ואפילו כבר מצאנו דירה בדיוק במקום שאנו רוצים, קרוב לקרובים. כמובן, אני מניח שנסתדר יפה עם השכנים ובטח לא נחצרץ להם במרץ בקולות רמים אחרי צאת הכוכבים.

     

    אישית אני מקווה שהילדים לא יבהלו יותר מידי מהקולות הצופרים הרמים, מהנפילות והיירוטים, שהרי הם כבר שמעו וראו זיקוקים די מרשימים, וילדים גם מיתרגלים ומסתגלים. סך הכל, גם הוריהם גדלו כך, בחרדה מפיצוצים שיגרתיים, וכל כמה שנים היו סופות של ממש ורעמים עזים. ישבנו במיקלטים כמה ימים, הצטערנו על הנופלים והניפגעים, ובסוף חזרו הימים הרגילים.

     

    גם בבגרותי כבר הייתי מורגל בפיצוצים עזים. ככה זה בשיריון. יורים למרחקים ארוכים, לפעמים נילחמים, חוטפים מטחים, ובסוף מנצחים וחוזרים הביתה, קצת מצולקים וגם שונים לכל החיים בגלל הזיכרון שלא נמחק מהמראות הזוועתיים.

     

    בסופו של דבר, תמיד מתגברים וממשיכים. אין ברירה, כי אחרת סתם יושבים  בטלים, מתוסכלים או מקוננים. זה כנראה גורלם של היהודים ואת זה הילדים כבר יודעים. בכל דור ודור קמים עלינו ובאים זדים שבסוף מושמדים בעוד אנו איכשהו ממשיכים ושורדים, גם כשאנו מוכים, מצולקים, שרופים וכואבים. אני מניח שבגלל זה קוראים לנו: הניבחרים.

     

    עדיין אין לנו באמת מושג אם עדיין תהיה מילחמה או אם במקרה יפרוץ שלום עד שנגיע בקרוב לבן גוריון, אבל זוטות כגון אלה כלל לא יקלקלו לנו את הגשמת החלום לשוב לציון. אישית, אני מקווה שתשקוט הארץ ארבעים שנה, אבל מכיוון שאין לי, לשימחתי הרבה, שום תפקיד חשוב בממשלה, עניות דעתי בוודאי כלל לא משנה למקבלי ההחלטה. בסופו של דבר, כנראה שהשוכן במרומים יקבע. אולי אשא תפילה חילונית זכה והוא ישמע?

     

    קצת מצחיק אותי לדעת שנגור ברחוב השיבעה, שזה נישמע קצת כמו רחוב השיבה, אבל כך יצא.

     

    (איור: גוגל)

     

    http://news.walla.co.il/?w=/9/2771123

     

    http://cafe.themarker.com/blog/513647

     


    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      ronkraus
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין