כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת השם

    על פרשות השבוע והקשר לימנו אנו, חסידות, סיפורי צדיקים, שמירת השבת, על דברים שבין אדם לחברו ולסביבה, על דברים שבין אדם לבוראו

    הגברים בוכים בלילה. כן, נשמע קולם - פָּרָשַׁת דְבָרִים

    0 תגובות   יום שישי , 1/8/14, 00:20

    בס"ד

    הגברים בוכים בלילה. כן, נשמע קולם
    פָּרָשַׁת דְבָרִים

     
    שהגויים יעלו לארץ ויעזבו אותנו בשקט

    בזמן הפראות בקישינייב בתשעה באב, הגיעו כל היהודים לבית כנסת לשמוע את הדרשה של הרב. הוא מספר להם שעוד מעט יבוא המשיח ותסתיים הגלות ותתחיל הגאולה, ויעלו לארץ ישראל, ויהיה בית מהקדש... וכו'.

    מגיע יהודי הביתה ומספר לאשתו בהתלהבות שהנה עוד מעט יבוא המשיח, שנעלה לארץ לישראל וכו'. אשתו, שהייתה יותר רציונאלית, אומרת לו: "אבל עם כל התרנגולות והעיזים ושטחי הירקות שלנו?" אומר לה: "למי איכפת? אנחנו נעלה לארץ ויהיה בית המקדש ונקריב קורבנות ונעלה לירושלים. למי איכפת מהגויים? שיישאר להם פה הכול, זה לא מעניין אותי". אורמת לו אשתו: "יש לי רעיון יותר טוב. שהמשיח ייקח את הגויים ויעלה אותם לארץ ואנחנו נשאר כאן ויהיה לנו שקט".

     

    על מה הפרשה

    פָּרָשַׁת דְבָרִים היא פרשת השבוע הראשונה בספר דברים. היא מתחילה בתחילת הספר ומסתיימת בפרק ג' פסוק כ"ב. את פרשת דברים קוראים תמיד בשבת שלפני תשעה באב, ועל שם ההפטרה היא נקראת "שבת חזון". יש קהילות שבהן קוראים את אחד מן הפסוקים בפרשה, הפותח במילה "איכה", במנגינת טעמי המקרא של מגילת איכה.

     

    משה מטיח דברי תוכחה בעם

    את ספר דברים תמיד קוראים לפני תשעה באב. שלושה התנבאו עליך - משה ירמיה וישעיהו.

    בפרשה שלנו: [דברים א' יא'] " אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם.

    בהפטרה: [ישעיהו א' כ"א] "אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים."

    במגילת איכה: [איכה א א] " אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס."

    ספר דברים התאפיין בדברי התוכחה של משה לעם ישראל אלה הדברים שאומר רש"י דברי תוכחות, להלן הוא מונה כל המקומות שהכעיסו את הקב"ה. לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז כדי לא לפגוע בעם ישראל.

    רש"י:

    [דברים א' א'] " "אלה הדברים" - (ספרי) לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז מפני כבודן של ישראל

     

    "אל כל ישראל" - אלו הוכיח מקצתן היו אלו שבשוק אומרים אתם הייתם שומעים מבן עמרם ולא השיבותם דבר מכך וכך אלו היינו שם היינו משיבים אותו לכך כנסם כולם ואמר להם הרי כולכם כאן כל מי שיש לו תשובה ישיב

     

    "במדבר" - לא במדבר היו אלא בערבות מואב ומהו במדבר אלא בשביל מה שהכעיסוהו במדבר שאמרו (שמות י"ז ג') מי יתן מותנו וגו'

     

    "בערבה" - בשביל הערבה שחטאו בבעל פעור בשטים בערבות מואב

     

    "מול סוף" - על מה שהמרו בים סוף בבואם לים סוף שאמרו (שם יד, יא) המבלי אין קברים במצרים וכן בנסועם מתוך הים שנא' (תהלים ק"ז ו') וימרו על ים בים סוף כדאיתא בערכין (ערכין ט"ו)

     

    "בין פארן ובין תפל ולבן" - א"ר יוחנן חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו תופל ולבן אלא הוכיחן על הדברים שתפלו על המן שהוא לבן שאמרו (במדבר כ"א ה') ונפשנו קצה בלחם הקלוקל ועל מה שעשו במדבר פארן ע"י המרגלים:

     

    "וחצרות" - במחלוקתו של קרח (ספרי). ד"א אמר להם היה לכם ללמוד ממה שעשיתי למרים בחצרות בשביל לשון הרע ואתם נדברתם במקום:

     

    "ודי זהב" - הוכיחן על העגל שעשו בשביל רוב זהב שהיה להם שנאמר (הושע ב, י) וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל:"

     

    הכלי יקר עומד על המילים "בין פארן ובין תופל". בשום מקום לא כתוב "בין המדבר לערבה או בין סוף לבין פארן או בין חצרות לדי זהב". למה כתוב בין פארן ובין תופל? אומר הכלי יקר: "פארן הוא מקום שילוח המרגלים ותופל הוא כנגד העגל".

    בשונה ממה שרש"י אומר: בדי זהב שם הוכיחם על העגל.

    בין פארן ובין תופל לשון "בין ובין" אין לו שחר ויישוב כלל לפירוש רש"י. ועוד שאלה: "למה לא הזכיר לפחות ברמז עניין מי מריבה?" כמו שנאמר "ויקציפו על מי מריבה וגו'". ולמה לא זכרו משה בכלל כל הכעסים שהכעיסו? אלה וודאי שרמז להם בלשון "בין ובין" כי בפארן היה מעשה המרגלים, ותופל עניינו שתפלו על המן ואמרו: "ונפשנו קצה בלחם הקלוקל" (במדבר כה' ה'). בפארן, היינו מעשה מרגלים, אשר בו בכו בכייה של חינם ונקבע בכייה לדורות בליל תשעה באב (מסכת תענית כט' ב'). ותופל הינו העגל אשר עשו. אבל לפי דרכנו קרוב לשמוע שמעשה העגל רמז בתופל, מצאנו לשון זה בעבודה זרה בכמה מקומות. בירמיה (כ"ג י"ג) "ובנביאי שומרון ראיתי תפילה" .(מיכה נ' יד') "נביאיך חזו לך שווא ותופל". וכן יחזקאל (י"ג י"ח) "תחי תפל". וכן אמרו עושי העגל "אלה אלוהייך ישראל" (שמות לב' ד') ובזה נתנו תפילה לאלוקים. וזה היה בשבעה עשר בתמוז, ובו ביום נשתברו הלוחות (תענית כ"ו ב') ובקיעת אבנים אלו הוּקבע לדורות, כי בשבעה עשר בתמוז הובקעה חומת העיר ואבניה. בין שני גבולות אלה ישראל רובץ בין המשפתיים. וזה הוא לשון בין ובין הנאמר כאן, וכמו שנאמר (מיכה ח' ג') "כל רודפיה היא הישיגוה בין המצרים". כין בין חטא העגל ובין חטא המרגלים "קרה רבץ, ודוחו לא יוכלו קום".

    כי בדרך הטבע אין הצלה מפני עקת אויב כי אם באחד משני דרכים או בשניהם כאחד. הן מבחינת הקב"ה המציל את כל הדבקים בו.

    אומר דוד המלך: "אלוקי בל בטחתי, לכן אל יעלצו אויבי לי". עצם זה שאני בוטח בך, צריך לספק לי הגנה.

    אומר הכלי יקר: ברגע שהבן אדם בוטח בקב"ה עצם הביטחון בו מספק הגנה. זה כוח אחד

    הכוח השני זה כאשר הם מקיימים מצוות ואהבת לרעך כמוך. ואז איש את רעהו יעזוֹרוּ אפילו שהם חוטאים וסר הקב"ה מהם לא תתנגד להם המערה. "אתם ניצבים היום כולכם לפני השם אלוקיכם". קנה אפשר לשבור אפילו ילד. אבל הרבה קנים אפילו בריון הכי גדול בעולם לא יכול לשבור.

     

    תשעה באב, מועד?

    רבותינו קוראים לתשעה באב מועד, ואנחנו מכירים שבמועד שמחים. לא אומרים תחנון מהמנחה שלפניו וגם ביום עצמו. ובני עדות אשכנז ולא אומרים "צדקתך" בשבת במנחה. החג הזה נקרא מועד לא בגלל שלעתיד לבוא הוא יהיה מועד,הרי הנביא אומר שלעתיד לבור הקב."ה עתיד להפוך את הצום הרביעי, החמישי והעשירי, לימי ששון ושמחה וימים טובים. אז יכול להיות שאם לעתיד לבוא כך זה יהיה אז כבר עתה אנו חוגגים אז התשובה היא לא. למה? כי בשבעה עשר בתמוז אנחנו כן אומרים תחנון. ובשבת שלפני זה כן אומרים צדקתך,גם בעשרה בטבת. אז יוצא שרק תשעה באס, לא בגלל מה שעתיד להיות, אלא בגלל מה שנאמר בפסוק: [איכה א' ט"ו] "סִלָּה כָל אַבִּירַי אֲדֹנָי בְּקִרְבִּי קָרָא עָלַי מוֹעֵד לִשְׁבֹּר בַּחוּרָי גַּת דָּרַךְ אֲדֹנָי לִבְתוּלַת בַּת יְהוּדָה."

    איזה מועד זה מה מונח כאן?

    חז"ל אומרים לנו: "זה מועד של בכי".

    מה פירוש?

    רש"י: [קהלת ג' א'] "לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם."

    שלמה המלך מונה רשימה של עיתים: "ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ.
    ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת. ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד."
    " "עת ללדת" - לתשעה חדשים

    "ועת למות" - קצב שנות של כל דור ודור

    "עת לטעת" - גוי וממלכה

    "ועת לעקור" - עת יבא להעקר

    "עת להרוג" - אומה שלימה כשמגיע יום פקודתה כמו שנאמר (ישעיהו ס"ז) ושאריתך בחרב יהרג

    "ועת לרפא" - שברם כעניין שנאמר במצרים (שם יט) ושבו עד ה' ונעתר להם ורפאם

    "עת לפרוץ" - חומת העיר כשנגזר עליה שנאמר (נחמיה א) וחומות ירושלים מפורצות

    "ועת לבנות" - שנאמר (עמוס ט') ובניתיה כימי עולם

    "עת לבכות" - בתשעה באב

    "ועת לשחוק" - לעתיד לבא שנאמר (תהלים קכ"ז) אז ימלא שחוק פינו

    "עת ספוד" - בימי אבל

    "ועת רקוד" - בחתנים וכלות "

    תשעה באב זה היום שעם ישראל בוכה. חז"ל על הפסוק: בכוה תבכה בלילה.

     

    בכי לדורות
    העם בכה אחרי שהמרגלים חזרו

    הגולים בכו בבבל כי לא יכלו לבכות בישראל

    ראשונה - הגר בכתה פעם ראשונה נגמר לה המים

    שני אברהם – שרה

    שלישי – עשו – שראה שיעקב גנב לו את הברכות

    רביעי – שיעקב רואה לראשונה את רחל.

    חמישי – יעקב במפגש שלו עם עשו

    שישי – יצחק בכה על יעקב שראה את הכותונת מגואלת בדם.

    שביעי – יוסף שמונה פעמים על אחיו ואביו

    תשיעי – בנימין

     

    יזכנו הקב"ה שיגיע אליהו הנביא ויביא את הגואל בקרוב ממש

     

    דברים בשם אומרם:

    כ"ק האדמו"ר הרבי מליובאַוויטש, הרב שניאור אשכנזי שליט"א, הרב ברוך רוזנבלום שליט" א, הרב אורי זהר שליט"א, הרב הרצל חודר שליט"א, הרב יצחק בצרי שליט"א

    מקורות:

    ויקיטקסט ויקישיבה הידברות

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אריהאלוני1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין