בצבעי אדום-כתום עזים הוא בוהק בשמי הלילה שעה שחברו מרקד לו בין כחול ולבן. ביניהם מפריד אי איזה מרחק ופרושות אינסוף נקודות אור קטנות, חלקן כה בוהקות ואחרות כך לפתע פתאום כבות. מפעם לפעם, כמעט ללא סיבה או תכלית, אחת מהן מאבדת אחזיתה וצונחת בנפילה חופשית. בין האדום-כתום, הכחול-לבן ואינסוף הנקודות משתרעת פרוכת שחורה, סמיכה וצפופה; ואולי, שמא אין היא ברקעם או ביניהם, אלא היא להם מצע ובית. ערב כמדי ערב, שעה שהאור נס מפני החושך ופרכות שחור הליל מכסה את הארץ ומשתלטת על השמים, הם יוצאים במחול אורם – אדום-כתום, כחול ולבן. את ריקודם מלווים נצנוצי-האור הלבנים. תמונה נפלאה היא שמי הלילה שלהם, תפאורה קבועה שאיננה זזה ולא משתנה; בצבעי אדום-כתום ובמחול כחול-לבן הם לעולם קבועים במקומם. לא כמו בעולם הידוע, ובשונה מטבעה של שמש היום, מאורות הלילה אינם נעים במסלולם. כמו מפה מצוירת יוצרים הכוכבים תמונת לילה, רק האורות מרקדים בלא נוע – בין כחול ובין לבן. לילה כמדי לילה הוא מצטרף למלוויו ותופס את מקומו בשמים, אפשר והוא תמיד שם, גם בשעות היום, אך אור השמש מעלימו מעין. מכל מקום הוא תמיד באותו מקום – מעל קו האופק, חצי עיגול מושלם. תמיד מאיר בלבן, הם לא יודעים כי חציו השני חשוך בשחור. הוא שולט בשמי הלילה ולעולם מלווה את העולם, הירח, נמצא שם תמיד. לא אדום-כתום גם לא מחול כחול-לבן, עצמתו של הירח היא בהירותו. יש ואורו הוא סך כל נקודות האור הלבנות גם יחד, ואפשר שאינסוף הנקודות היו פעם ירח נוסף שמסיבה עלומה התפרק והתפזר על פני פרכות הלילה השחורה. הם מעולם לא טרחו בשאלות לגבי הרקיע, תמונת הלילה שלהם (ובפרט מאור קטן) הייתה אך ברורה מאליה. הימים הם עניינם, תנועת השמש והאור הקצוב מחייבים אותם לתת דעתם על הזמן אם ברצונם להספיק מלאכתם. הלילה, כך נהוג לחשוב, מוקדש לשינה. לו עצרו אך לרגע לחשוב על הלילה כפי שהם מחשבים את היום, היו מבינים על נקל כי גם החושך קצוב. כך הימים עוברים והלילות עומדים, והם, הם לא שואלים. אדום-כתום כחול ולבן, על כולם שולט ירח ענק, אנשי העיר חיים בלא ידוע יודעים כי העולם כה קטן. ברור להם שהם אינם מרכז הקיום, והרי הם-הם שאינה ידועים לאף אחד. איש מבני השבט לא העלה את השערה כי תמונת שמי הליל כתמונת העולם – בצבעי אדום-כתום עזים קיים העולם הידוע; ואילו בין כחול ולבן (בין היש והאין) עולמם שאינו מוכר ולא ידוע; בין שני העולמות מפרידים אינסוף צעדים, כמספר נקודות האור שבין הכוכבים. ואולי טוב עשו שלא הטרידו בכך את דעתם, שהרי אין בכוחם להבין מה טיבם של מאור היום ומאור הלילה. הם אינם יודעים, ולעולם לא יוכלו להכיר, כי הם חולקים את אותה שמש עם העולם הידוע, אך לא את אותו הירח. חצי סהר מושלם הוא תלוי בשמים, מאיר את שמי הלילה, או לפחות מנסה. תמונה נפלאה היא שמי הלילה שלהם, כמעשה ידי אמן, אולם קיימת היא בזכות עצמה. מפת השמים קבועה ומאורות הליל המוכרים יוצרים ציור באדום-כתום, בכחול ובלבן. הירח והכוכבים אינם נצרכים לדעתם של בני העיר, הם שם כשלעצמם. אולם במקודם או במאוחר דעתו של מי מהאנשים תצטרך לתהות על זאת פלא של תמונת שמים. וכשזו תשאל: מניין ומדוע חצי עיגול ירח מושלם תלוי בשמים, ימצא עצמו בעליה רודף שווא אחרי גרמי שמים רחוקים. את אינסוף הצעדים על הקרקע יחליפו אורות רבים ברקיע, ובמקום הליכה אל האופק יצטרך הלה לטפס במחשבתו אלי על ואף מעבר. אולם כעת, על ספסל הוא יושב ומהרהר, כהרגלו מריץ הוא בראשו את קורות היום. הוא לא יישאר לשבת שם עת יגיע הלילה, לא יצפה במחולות אור ובחצי עיגול של ירח. מעט אור השמש אשר נעלם (ולא מעבר לאופק) מלווה את שארית מחשבותיו. וכשזה ייכנע לשחור הלילה, תכבה דעתו והוא יחזור לביתו. השמים לא יחכו לו לפעם אחרת, מאורות הלילה יהיו שם גם אם הוא לא יישא אליהם עיניו; אולם השאלה, אשר רובצת לפתח, אורבת בסבלנות וממתינה להזדמנות לפרוץ ולהשתלט על דעתו. בצבעי אדום-כתום, סגול וורוד, שארית האור מאבדת אחיזתה ואט גוועת. הוא קם ממושבו והחל לפסוע לכיוון ביתו, ובדיוק בזמן שהיום פוגש את הלילה חלף האיש על פני שומר הלילה שעשה דרכו בכיוון ההפוך. כשבירכו השניים איש את רעהו לשלום, נוצרה ביניהם חיבה מובנת דרכה הצלחה השאלה להתגנב לדעתו של השומר ולקונן שם. קרקע נוחה היא, והלא הוא היחיד מבני העיר אשר בלית ברירה ואין מעש מביט אל שמי הלילה ומניח לדעתו לרוץ. משמצאה לה השאלה בית ומצע גידול ברור היה כי אין זה אלא עניין של זמן עד אשר יהגה אותה השומר בלשונו. שומר הלילה הוא תפקיד מוערך, לא פחות ולא יותר מכל תפקיד אחר. את משמרות הלילה חולקים ביניהם שלושה שומרים. השומר אינו נושא נשק או אמצעי הגנה, מה לו צורך בהם, שהרי אין להם אויבים ואף לא שכנים. בהיותם בני שבט, אחים ואחיות כולם, אין בעירם פשע או חמס. לילותיהם בטוחים כמו הימים, השקט שולט והירח תלוי, תמונת השמים לא משתנה. שומר הלילה לא שומר מפני זרים או רעים, שומר הלילה שומר מפני חלומות מבהילים ועונה על צרכי לילה אחרים של מי מהתושבים. תפקידו איננו אלא להבטיח לבני העיר שינה רצופה וטובה. לפיכך, לא תהיה זאת טעות לומר כי למעשה שומר הלילה שומר על הלילה. כך, רוב הזמן, השומר פנוי לעשות כלום. מפעם לפעם הוא אמנם מסתובב חרישי בין הבתים, אך שאר הזמן הוא יושב תחת צריח ומביט אל האופק השחור ואל שמים זרועי כוכבים. לילה כמדי לילה היא אורבת בפתח צריח, ממתינה לבואו של מי מהשומרים. תחת מחול כוכבים ולאורו של חצי עיגול ירח מושלם, מחכות הן השאלה והן התמונה לרגע המתאים להכות בצופה נפעם. ואולי יטיבו השתיים לעשות אם יעלו בדעתם של שלושת השומרים במקום במחשבתו של אחד. יש מספיק נקודות אור קטנות לרתק אליהן את בני השבט כולם, ויש שלושה מאורות מובהקים – כמספר שומרי הלילה של העיר. תחת צבעי אדום-כתום, מחולות כחול-לבן ואורו של ירח מתחבאת השאלה בחסות שחור הלילה וממתינה. תמונת הלילה, התפאורה, יפה אך לתיאור. הם, שחיים את חייהם וחווים אותה כמדי לילה, כלל אינם מכירים או מעריכים את קיומה. לו היו קוראים מילים אלו לבטח היו עוצרים ומביטים השמימה. אך התמונה לא משתנה, והשאלה לא משה, לא רחוק היום בו תתגנבנה השתיים לדעתו של השומר. ומשם, או משם, מרגע שתעלינה בפיו, יכירו בהן כולם.

לחלק ב - http://cafe.themarker.com/post/3144691