היום,  בכיתי כשהפרשתי חלה והתפללתי כמו אז, עם החטופים כשכבר ידעתי שהשקט הוא דממת המוות. המשכתי להתפלל עבורם לא בגלל שסירבתי להאמין למידע שקיבלתי, לא בגלל שחשבתי שאחולל שינוי והדממה תתעורר לחיים וגם לא כדי להרגיש שותפה ושייכת. התפללתי כי ידעתי שהתפילות לא שבות ריקם והפניתי את חוסר האונים לבורא עולם.  ועל אף שראיתי את הנס שנוצר ממותם ותפילת הרבים ושהכל פועל לטובתנו,

עצוב לי שיש עוד רבים וטובים שלא מבינים ולא מתאמצים בדרך הנכונה. 

עצוב לי שאנו נוהרים אחרי שליטי העולם ורועים בשדות זרים, מבקשים למצוא משוב מאלילי שווא או מתגאים ביכולת שלנו ללא הדרת כבוד. 

עצוב לי שאנו מוכרים את עצמנו עבור צדק מעוות של אנשים שלא מסוגלים ולא יכולים לפעול אלא רק מאינטרסים למען שליטה וכוח או קונים בעצמנו כוח ושליטה על אחרים. 

עצוב לי שאנו מקריבים קורבנות דמים, חיים בשנאת חינם, משמיצים, פוגעים והורגים כי שכחנו את מהות האמונה ואהבת חינם ואנו מאמינים לאחרים במקום למהות השוכנת בנו. 

עצוב לי שאנו שוהים בחשיכת האופל ולא מצליחים להבין וכעיוורים מבקשים מהשטן שידליק לנו את האור והוא... הוא רק צוחק. הוא צוחק עלינו ואנו בוכים. 

עצוב לי בעיקר ששכחנו את מהותנו המופלאה ואנו בזים למקור היווצרנו כשאנו משתמשים בו למען יעבוד אותנו במקום להפוך לשמשים מאירים בעצמנו. 

עצוב לי שאנו משקרים לעצמנו ומאמינים לסיפורים שלנו על התורה במקום ללמוד אותה בעצמנו כפי שאמרו חז"ל "יגעת מצאת". 

אלו ימים קשים עבורנו אך, אפשר עדיין להפוך את הקערה על פיה ולומר די. מספיק. האמינו לכוח הסגולה המתקיים בנו והתחברו אליו. אנו יכולים לחולל ניסים ביחד וליצור את האומה החזקה בעולם. אנו יכולים להתאחד ולשוב חזרה לעצמנו, לקחת אחריות על היהדות שלנו ולעבור לצד העברים. לנפץ את אלילי השווא כפי שעשה אברהם אבינו ולהתכוונן אל בורא עולם, אבינו בכל מכל כל. 

התפללו. שאו תפילה ושברו הגאווה כי אנחנו לא יכולים לבד.