0
אם נחשוב על כך לעומק נגלה שלמעשה במצבים רבים אנחנו נוהגים כמו ילדים קטנים שכאשר הם מתחבאים מתחת לשולחן הם בטוחים שאף אחד לא רואה. אנחנו ממשיכים ״להתחבא מתחת לשולחן", באופן מטפורי. כמה דוגמאות: כשגבר אומר לאשתו 'אני לא רוצה לדבר על ״זה״', הוא למעשה רוצה להעלים את המציאות, בדיוק כמו הילד הקטן המתחבא מתחת לשולחן. העלמת המציאות אינה דבר חדש. הפחד להיחשף עם מחשבותינו מאיים. הטכנולוגיה הוסיפה שיטות חדשות לשיטות המוכרות: סינון טלפונים, התעלמות מהודעות טקסט או מיילים, לצד השיטות המוכרות - התחמקות משיחות על נושאים מסוימים, התעלמות כדרך לסיום יחסים. האם אנחנו אוהבים את עצמנו ״מתחבאים מתחת לשולחן״? שאלה מביכה. במהלך למעלה משלושים וחמש שנים שאני מטפלת אישית וזוגית, אני פוגשת שוב ושוב (גם בתוך עצמי, למרות ניסיוני) את הדחף להימנע , לברוח, להדחיק, להכחיש - אינספור מנגנוני הגנה שפיתחנו עם השנים כדי להימנע מעימות עם מציאות מכאיבה/מאיימת/מרגיזה. בימים אלו של מתח וחרדה מאימת המלחמה אני שמה לב שרבים בתוכנו נמנעים מהבעת דעה אוטנטית כדי לא להיקלע ל״אש״. אני מאמינה שהתמודדות ישירה השומרת על כבודנו וכבוד זולתנו ומאפשרת ביטוי עצמי ללא פחד, שומרת עלינו משחיקה, מייאוש, מתחושת ניכור או קורבנות - בין אם מדובר בסוגיות אישיות, משפחתיות, או חברתיות פוליטיות. מוזמנים להכיר את את "הדרכה ממוקדת נושא" שפיתחנו לאחרונה.
|