כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    0

    לכל איש יש שם – החשיבה ב'מרחבי ההתלבטות'

    22 תגובות   יום שישי , 8/2/08, 17:32

    "לכל איש יש שם
    שנתנו לו ההרים
    ונתנו לו כתליו"
     

    כשאנו קוראים את הפסקה הזו מתוך שירה של זלדה "לכל איש יש שם", מה שמגרה בה את חשיבתנו הוא הקישור בין הדברים שלכאורה אינם קשורים זה בזה – 'הרים' ו'כתלים' שמאיר באור חדש ומסקרן את הנושא. 

    היחידה הבסיסית כאן , ובכל חשיבה יצירתית, היא טרידה - שני היטלים מטאפוריים 'הרים' ו'כתלים' שהקישור ביניהם הוא כלל וכלל לא טרוויאלי, אותם אני מכנה 'אסוציאציות רחוקות' והיוצרים 'מרחב התלבטות' חשיבתי מפתיע, שבאמצעותו מוחנו  מתגרה לחשיבה חדשה ויצירתית על מה שנתפס על ידינו עד כה כבנאלי, שהרי 'לכל אדם יש שם'. 

    בדרך כלל אנו נוטים לחשוב ב'אסוציאציות קרובות'.  מוחנו מלא ב'אסוציאציות קרובות' וטרוויאליות כאלה – 'כסא-שולחן', 'נייר- עיפרון'. 'אח-אחות', 'שם פרטי-שם משפחה' וכדומה ואנחנו נוהגים מבלי דעת להשתמש בהם כיחידות חשיבה בינאריות, על מנת להבחין במה שמעניין אותנו באותו רגע. אם להשתמש במטאפורה של זלדה, אלה הם 'הכתלים' שיש לכל אחד מאיתנו. 

    אולם כאשר מתקילים אותנו ב'אסוציאציות רחוקות' , או שאנו עצמנו מצליחים להפגיש 'אסוציאציות רחוקות' כאלה ולבחון באמצעותם כ'שלמות ניגודית' את ההתנסות, הבעיה, או החוויה שלנו, אנו מעוררים את החשיבה הלא טריוויאלית, היצירתית שבנו. ושוב, אם להשתמש במטאפורה של זלדה, אלה הם 'ההרים' שכל אחד מאיתנו יכול לטפס אל פסגתם.   

    פעמים רבות נשאלתי כיצד ניתן לעורר את אותה חשיבה יצירתית שאני כה מרבה לכתוב עליה בבלוג שלי . אין לכך תשובה אחת. אך אחת התשובות היא דרך העלאת 'אסוציאציות רחוקות' והחשיבה בטרידות של 'מרחבי התלבטות' שהם יוצרים.   עתה בואו נחזור לשיר הנפלא של זלדה ונקרא אותו בשלמותו. 

     לכל איש יש שם
    שנתן לו אלוהים
    ונתנו לו אביו ואימו
    לכל איש יש שם
    שנתנו לו קומתו ואופן חיוכו
    ונתן לו האריג
    לכל איש יש שם
    שנתנו לו ההרים
    ונתנו לו כתליו
    לכל איש יש שם
    שנתנו לו המזלות
    ונתנו לו שכניו
    לכל איש יש שם
    שנתנו לו חטאיו
    ונתנה לו כמיהתו
    לכל איש יש שם
    שנתנו לו שונאיו
    ונתנה לו אהבתו
    לכל איש יש שם
    שנתנו לו חגיו

    ונתנה לו מלאכתו
    לכל איש יש שם
    שנתנו לו תקופות השנה
    ונתן לו עיוורונו
    לכל איש יש שם
    שנתן לו הים
    ונתן לו
    מותו .
                                                                                                                         

    מה כל כך מפעם אותנו בשיר זה?. היכולת של זלדה לעמת אותנו עם כל כך הרבה 'אסוציאציות רחוקות', שכל אחת מהן מטילה היטל שונה, אך משלים, על חווית ההבנות החדשות  המתפתחות בנו כשאנו קוראים שיר זה, על משמעותו של הנושא 'לכל אדם יש שם', ולא פחות מכך, גם על עצמנו ועל מצבנו. 

    האם כל זאת הוא ייחודי למשוררים ולדרכי חשיבתם?. התשובה לכך היא שלילית. במובן הבסיסי של הדברים כולנו חושבים שירה מבלי לדעת ומבלי לכנות זאת כך. המשותף לכולנו הוא שבכולנו יש את אותה יכולת עקרונית להבין לעומקם ובצורות חדשות את התופעות שאנו מתמודדים עימם על ידי הטלת היטלים טרידיים רבים המקיימים ביניהם 'ניגודיות משלימה'  על התופעות שאנו מתמודדים עימם  ומשמעויותיהם.  

    כל אחד מכם נחון בכישורים הבסיסיים להפעלת כישורי החשיבה היצירתית החבויים בו,  כפי  שאני עצמי מנסה לעשות עתה, בכישרוני הדל, בעת כתיבת פוסט זה.  

     

     

    צבי לניר

     Praxis ©  
    דרג את התוכן:

      תגובות (22)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/2/08 18:00:

       

      צטט: עט להשכיר-ניצה צמרת 2008-02-19 18:01:18

      מה כל כך מפעים אותנו בשיר הזה?

      ניצה יקרה

      תודה לך.

       

      מה הוא הסוד שהופך את שירה של זלדה לכל כך מרגש אותנו?. זלדה מצליחה דרך החדירה לעומקה של השאלה מה נותן לאדם את שמו, לגרום לנו לגלות הבנה עשירה ובו זמנית גם מדוייקת מאוד של הרב ממדיות של מהות הקיום האנושי שלנו.

      צביקה לניר
      * כמובן מאליו.

      מה כל כך מפעים אותנו בשיר הזה? בתמונה הזו? במנגינה? בספר? במראה הנוף? מהו הדבר המעורר שמפעיל את היצרים, החושניות, התשוקה, הגעגועים, שמפעיל את גלגל השיניים של היצירה הפנימית המתרחשת מאליה?

      מה הדבר שגורם לנו להצטמרר, להשתתק, לצחוק, לבכות? ללכת הלאה, לרצות, להרפות, לחשוב, לאהוב.

      ואפשר עוד לשאול ולשאול על מתנת אלוהים החבויה בתוך מסתרי המוח האנושי.

      אין מחווה יפה יותר מן הפוסט שלך לזלדה האהובה.

      על עצם החיבור לשירתה הענקת גם לנו חוויה אמיתית.

      תודה לך צבי היקר

        14/2/08 18:48:

      לטקסטואלית, justafriend וקלועת צמה

      אכן כל אחד מכם ופרשנותו הוא. 'כתלים' ו'הרים', כשמתייחסים אליהם כאל מושגים מטאפוריים, כל אחד יכול וצריך לפרש את משמעותם בהתאם להקשר, לחוויה ולהתנסות שלו.

      ואגב כך... גם כותרת השיר 'לכל אדם יש שם', ניתן לפרשה מטאפורית. ובהקשר זה, לכל אחד יש עולם וחווית הפרשנות שהוא עושה לעצמו. 

      מצטער על האיחור בתגובה, אולם רק עתה לאחר שהחשכה של האתר פסקה ושוב חזר האור, התאפשר לי להגיב.

      צביקה לניר 

        11/2/08 16:16:

      אם הבנתי נכון, אתה קורא "כתלים" לשימוש באסוציאציות הקרובות, ו"הרים" לשימוש באלו הרחוקות. אתה בעצם יוצר אסוציאציה חדשה על-ידי פרשנות משלך למושגים של זלדה. ("כתלים" שם פירושם השם שהבית נותן לאדם הגר בו, הדברים האישיים-הפרטיים שלו, ו"הרים" - זה המרחב, הטבע, שגם הוא נותן שם משלו לאדם. כך, בכל אופן, אני מבינה את המושגים האלה בתוך השיר שלה).

       

      אני בהחלט רואה באסוציאציות רחוקות וגם בניגודיות, משהו שיוצר מתח שירי.

        10/2/08 13:26:

      מעורר מחשבה.

      גרמת לי להתבונן בשיר הזה באור שונה.

        10/2/08 12:08:

      מאוד מעניין מה שכתבת ואני מאוד מסכימה איתך על חשיבות האסוציאציות שנראות רחוקות לפיתוח היצירתיות, הדמיון וכו'. ומצד שני, מי שיצירתי/ת - רואה את הקשר בין אסוציאציות שנראות רחוקות ממבט שטחי.

       

      ורציתי להתייחס לקטע מהשיר שהתייחסת אליו
      לכל איש יש שם
      שנתנו לו ההרים
      ונתנו לו כתליו

      ההרים והכתלים נראים לי דווקא כאסוציאציות די קשורות. זלדה היתה משוררת ירושלמית ובירושלים יש כידוע בתי אבן. ואת האבנים הביאו מההרים. ונראה לי שכאן היא מקשרת בין ההרים (שהם רחוקים והם של כולם) לבין "כתליו" - הכתלים הקרובים והפרטיים של הבית - שעשויים מאותו חומר שממנו עשויים ההרים.

       

      מעניין לבדוק באמת את הצמדים שהיא מחברת: למשל, שונאיו ואהבתו (ניגוד), חגיו ומלאכתו (ימי חג לעומת ימי החול, ימי המלאכה). ויש ניגודים של קרוב ורחוק: כתליו-ההרים, שכניו-המזלות (שכניו שגרים לידו לעומת המזלות - כוכבי השבת שנמצאים למעלה ורחוק - ואפשר לפרש זאת גם אחרת).

       

      ויש שם צירופים שיותר מתאימים לדעתי למה שכתבת כאן מאשר הצירוף ההרים וכתליו. למשל: כמיהתו וחטאיו, תקופות השנה ועיוורונו. אלו צירופים מאוד לא צפויים, מאוד לא טריוויאליים, מאוד מפתיעים.

       

      ואסיים בציטוט מפיסקה שלך שמאוד אהבתי ושאני מאוד מסכימה איתה: "מה כל כך מפעם אותנו בשיר זה?. היכולת של זלדה לעמת אותנו עם כל כך הרבה 'אסוציאציות רחוקות', שכל אחת מהן מטילה היטל שונה, אך משלים, על חווית ההבנות החדשות  המתפתחות בנו כשאנו קוראים שיר זה, על משמעותו של הנושא 'לכל אדם יש שם', ולא פחות מכך, גם על עצמנו ועל מצבנו". 

       

       

        10/2/08 09:10:

       

      צטט: גילוש 6660 2008-02-10 07:02:17

      פוסט מקסים... שמחה שהגעתי אליך בטעות...

      ובהקשר של חשיבה יצירתית...  בדיוק השבוע הגיתי בכך בגן... ומה שאמרתי היה שהיצירתיות שלהם מגיעה מהשאלות הפתוחות... מהנסיון למצוא את התשובות... כלומר.. אם אני מביאה להם עבודה מוכנה ועושה בשבילם... הם מניחים באופן אוטומטי שככה זה צריך להראות ואז היצירתיות שלהם מוגבלת לפתוח העבודה שלי... מקסימום... אם אני מביאה רק את החומרים... היצירתיות שלהם בשמיים... וגם ברמת חשיבה ופתרון בעיות... אם אתן להם את התשובה של מה נכון ומה לא נכון... שם רובם ישארו.. אם אשאיר את השאלות פתוחות... התשובות יגיעו והרבה יותר עמוקות ומענינות מהחשיבה המוגבלת יחסית שלי כמבוגר...

       

      תודה על הפוסט עם הקפה הבקר..

      גילה

       

      גילה

      ברוכה תהיי עם הצטרפותך לקהל הקוראים של הבלוג.

      יצירתיות של ילדים מקסימה גם אותי. כתבתי על כך כבר בעבר, ומקווה להעמיק בכך גם בעתיד.

      כל הפוסטים בבלוגים אלה קשורים זה בזה. אם את רוצה לרדת יותר לעומקו של עניין אני ממליץ שתעייני גם בפוסטים האחרים.

      בעיקר נדמה לי שתמצאי ענין בפוסט 'אופק השועל הולך לים'

      http://lanir.cafe.themarker.com/view.php?t=133675

      צביקה לניר

        10/2/08 07:59:

       

      צטט: עין הנץ 2008-02-09 18:20:05

      מצטער היות ואני מה שנקרא "לקוי למידה" התפתחה אצלי היצירתיות כצורך בחיפוי על חולשותי, ולכן "הרים" ו"כתלים" אצלי זה אסוציאציה טרויאלית ממש כשם שכסא ושולחן, התא החי מאידך גיסא אינו טרויאלי, איך הוא נוצר? מפץ גדול? ניסוי של חוצניים? אפילו אני עם כל תפיסתי המעמיקה תוהה היתכן כי תא חיי הוא תוצאה של תהליכים כימים ? כן ברור שכן אולם האם תנאים ששררו בכדור הארץ הם בלבדם יכלו ליצר אותו? מסופקני, בכל מקרה "ההרים גבוהים יותר בדרך חזרה, המדרון תלול יותר בדרך חזרה..." ואנו רק בדרך הלוך...

      עין הנץ,

      לידיעתך גם אני אובחנתי בבית הספר כ"לקוי למידה", או ליתר דיוק (וגם זה מאוד לא מדוייק) - דיסלקטי.

      על זה אמר פעם חבר טוב שלי חוקר דיסלקטים, שהוא עצמו דיסלקט חמור, כי דיסלקטיות היא גם עניין של אופי ויכולה להפוך מנכות למתנת אל - מתנת היצירתיות

      צביקה לניר

        10/2/08 07:54:

      לרון, טל, שושי, Ransom, בנגורה, לאה, גידי וערן.

      תודה לכל אחד מכם איישת על המחמאות, ההזדהות  וההעידוד.

      צביקה לניר 

        10/2/08 07:02:

      פוסט מקסים... שמחה שהגעתי אליך בטעות...

      ובהקשר של חשיבה יצירתית...  בדיוק השבוע הגיתי בכך בגן... ומה שאמרתי היה שהיצירתיות שלהם מגיעה מהשאלות הפתוחות... מהנסיון למצוא את התשובות... כלומר.. אם אני מביאה להם עבודה מוכנה ועושה בשבילם... הם מניחים באופן אוטומטי שככה זה צריך להראות ואז היצירתיות שלהם מוגבלת לפתוח העבודה שלי... מקסימום... אם אני מביאה רק את החומרים... היצירתיות שלהם בשמיים... וגם ברמת חשיבה ופתרון בעיות... אם אתן להם את התשובה של מה נכון ומה לא נכון... שם רובם ישארו.. אם אשאיר את השאלות פתוחות... התשובות יגיעו והרבה יותר עמוקות ומענינות מהחשיבה המוגבלת יחסית שלי כמבוגר...

       

      תודה על הפוסט עם הקפה הבקר..

      גילה

       

        9/2/08 22:12:

      הפוסטים שלך צבי מלאים יצירתיות. אולי המתמטיקה של היצירתיות.

        9/2/08 18:20:
      מצטער היות ואני מה שנקרא "לקוי למידה" התפתחה אצלי היצירתיות כצורך בחיפוי על חולשותי, ולכן "הרים" ו"כתלים" אצלי זה אסוציאציה טרויאלית ממש כשם שכסא ושולחן, התא החי מאידך גיסא אינו טרויאלי, איך הוא נוצר? מפץ גדול? ניסוי של חוצניים? אפילו אני עם כל תפיסתי המעמיקה תוהה היתכן כי תא חיי הוא תוצאה של תהליכים כימים ? כן ברור שכן אולם האם תנאים ששררו בכדור הארץ הם בלבדם יכלו ליצר אותו? מסופקני, בכל מקרה "ההרים גבוהים יותר בדרך חזרה, המדרון תלול יותר בדרך חזרה..." ואנו רק בדרך הלוך...
        9/2/08 16:40:

      תמשיך לעורר!

        9/2/08 16:39:

      היי

      רשימה יפה

      כתובה בכישרון

      השיר של זלדה

      תמיד היה אהוב עליי

      הסקירה שלך מאלפת

      תמשיך

      בהצלחה

        9/2/08 16:23:

      אתה תמיד נצליח לעורר אותי לחשיבה יצירתית מודרכת

      אכן היצירתיות ניתנה לנו במתנה ואנו  מדכאים אותה או מאלפים אותה צחצ שוטיו ועקביו של ההגיון

      ילדים הם עמו יצירתי

      לא פעם אני שואלת משהו בגן הילדים ותוך שניות אוחזת אש היצירתיות בשיחה ומתפשטת והולכת לנושאים חדשים , עד שאני צריכה "לכבות אותה

       ולחזור לדיון הראשוני

      מי שאבד את הכושר היצירתי שיתחיל להתאמן

      היצירתיות והדמיון שלנו הם טעם החיים

      אחרת די תפל

        9/2/08 16:06:

      צבי יקירי

      מופלא מה שכתבת ומופלא הנושא אותו הארת

      הכתלים שם אלה המגבילים אותנו וההרים הם הפסגות שנעלה אליהן או שעלינו

      אהבתי מאוד את ניתוח השיר האלמותי של זלדה

      נשיקה

        9/2/08 16:06:

      סליחה, תיקון:

       

      המציאות היא התוצאות הבלתי-מכוונות של פעולות האנשים.

        9/2/08 16:04:
      המציאות היא הפעולות הבלתי-מכוונות של פעולות האנשים.
        9/2/08 14:19:
      כשהייתי צריכה להכין עבודות לאוניברסיטה, אהבתי לחפש מאמרים גם לפי מילות מפתח רחוקות. התהליך היה משעשע והשגתי ידע מפתיע. פעם לא אישרו לי נושא, אך בסוף השנה המרצה אמר לי שהוא מתחרט.
        8/2/08 22:17:
      וכשרונך כלל אינו דל.
        8/2/08 19:27:
      נכון ויפה

      הבלוג של צבי לניר

      על החשיבה, ה- Web ומה שמסתתר ביניהם. ועל מה שרואים משם ולא רואים מפה.

      פרופיל

      לניר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      הפוסטים שלי כולם

      פוסטים