זוכרים איך באה לעולמינו תוכנית מע"מ אפס של שר האוצר לפיד? פתאום!

בוקר אחר התעוררנו לעוד יום בארצנו המאתגרת והנפלאה, ומן הרדיו, או שמא הייתה זו תוכנית הבוקר בטלביזיה, שמענו על מושג חדש – מע"מ אפס. זה לא היה בתגובה להפגנת סטודנטים יום לפני, או מחאת זוגות צעירים מול הכנסת בשבוע שקדם, או מאמר נוקב של איזה פרופסור לכלכלה, ואפילו לא התבטאות של נגידת בנר ישראל.

אלא "סתם", out of the blue, "רק" בגלל שלפיד אחראי על הכלכלה, הוא הביא בוקר אחד את התוכנית לאוויר העולם. האמת, לא עד כדי כך סתם:

1. ראשית – יש בעיה. אין מחלוקת שעלות הדיור היא בעיה כלכלית קשה בישראל. לפיד אפילו גזר עליה קופון והיה מתחיל את הופעותיו לפני הבחירות באמירה שהוא מתנצל, אבל לרוב הזוגות הצעירים לא תהיה דירה.
2. שנית – הוא הבטיח לבוחרים. באותן הופעות, ו"בדיוני ריקי כהן מחדרה", לפיד הבטיח לעשות שינוי מהותי בכלכלה הישראלית, והנגיש את הדיור לאוכלוסיית היעד שהוא ראה לנגד עיניו (אוכלוסייה נכונה או לא – זה דיון אחר).
3. שלישית – כן הייתה מחאה, אבל היא הייתה שלוש שנים קודם לכן. המחאה החברתית של קיץ 2011 הייתה גורם מעצב במודעות הציבורית בישראל, ובעיקר בהסטת תשומת הלב מהנושא הביטחוני לנושא החברתי כלכלי.
4. ואחרונה – זה לקח לו כמעט שנה בתפקיד, שבמשך הזמן הזה הוא עשה עוד דבר או שניים (ושלא תבינו אותי נכון – אני חושב שרובם שגויים, אבל שוב, זה לדיון אחר), וברקע, התגלגל והבשיל לו הרעיון מתוך כוונת מכוון לפתור את הבעיה המרכזית הזו, הבעיה שלשמה הוא נבחר.

האם זה יצליח לו? לא ברור. רבים וטובים (ואני הקטן בכללם) חושבים שלא. אבל, לא אלמן ישראל. אולי מניסוי זה יילמד משהו, ובניסיון הבא להתמודד עם הבעיה מישהו יצליח יותר (הוא או אחר).

אבל, אי אפשר להישאר אדיש כנגד המצוינות הציבורית של לפיד, שעושה עבודה, נוקט עמדה, לוקח סיכונים, ונלחם בחירוף נפש, להביא את הבשורה מבית מדרשו. לפיד טבע את הביטוי "אני רוצה להיות ש"ס של מעמד הביניים". כלומר הוא ממש ראה לנגד עיניו, את הצורך לשרת את הציבור ששלח אותו, ואת ההכרח להביא תוצאות, ולא רק דיבורים.

++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

אז תארו לכם, שיום אחד נתעורר לבוקרו של יום בארצנו המקסימה ומאתגרת, ומהרדיו, או שמא זה יהיה מתוכנית הבוקר בטלוויזיה (אפילו תוכנית ערב הולך), נשמע על "תוכנית מע"מ אפס מדינית של ביבי". לא במסגרת שיחות ההסדרה אחרי המלחמה בעזה, או חרם כזה או אחר של אובמה או הקהילייה האירופית, או רצח של יהודים בשטחים ע"י ערבים, או ההיפך.

אלא "סתם" בגלל שיש בעיה, ו"סתם" בגלל שהוא הבטיח לנו "שלום ובטחון", ו"סתם" בגלל שזה נוכח אצלנו וקורע אותנו כבר 50 שנה (47, אבל מי סופר), וסתם בגלל שזה התפקיד שלו כראש הממשלה לייצר כאן את המציאות שבה אנחנו חפצים

1. למשל, הוא יכול לאמץ את התוכנית של בנט, ולהגיד שגמלה בליבו ההכרה שאין פתרון, ולהכיל את החוק על שטחי יהודה ושומרון (למעט שטחי A).
2. או הוא יכול לאמץ את התוכנית של עומר ברלב, ולהגיד שגמלה בליבו ההכרה שאל לנו להיות שבויים בחדלונם של הפלסטינים, ופנינו להיפרדות מהפלסטינים בגדה, בתהליך מבוקר שמשאיר להם את האפשרות לחזור בם מחדלונם, ולהגיע להסכם.
3. או את התוכנית (המשעשעת כשלעצמה) של ליברמן להעביר את עזה לידי האו"ם.
4. או אפילו ליזום תוכנית משלו – אבל תוכנית, לא מאוויים. אוסף של צעדים קונקרטיים עם תאריך יעד – ממש כמו תוכנית מע"מ אפס.

גם כאן, לא ברור שזה יצליח, ייתכן שיהיו עליות ומורדות, אבל כמו קודם – לא אלמן ישראל. ישראל היא מדינה כל כך מדהימה, והעם כל כך מייחל לפתרון, שהוא יגבה מנהיג שיעשה מאמץ אותנטי להגיע לפתרון. וכמו גם שם, עם הניסיונות החוזרים ונשנים, נלמד מן הניסיון, עד שבסופו של דבר זה יצליח למישהו (או לא לביבי, אז למישהו אחר...)