כותרות TheMarker >
    ';

    אהוד אמיר

    לא גזעי. לא מחוסן. לא מסורס.
    זקוק לסילוק קרציות, לפירעוש ולתילוע.
    עצבני. נוטה לנשוך.
    מרייר תכופות.

    האם עזה היא לונדון - או ברלין?

    16 תגובות   יום רביעי, 6/8/14, 11:45

     

    ערב מלחמת העולם השניה סבר הפיקוד האווירי הבריטי שאם תפציץ גרמניה את לונדון, לא תהיה שום אפשרות לבלום את המתקפה. התאורטיקן הצבאי לידל הארט סבר כי בשבוע הראשון של ההפצצה ייהרגו וייפצעו בלונדון רבע מיליון אזרחים. הפיקוד הצבאי הבריטי חזה שש מאות אלף הרוגים, מיליון ומאתיים אלף פצועים ואנרכיה כללית. התעשייה תשותק, הצבא לא יוכל להילחם כי יהיה עליו לשמור על הסדר ברחובות. בריטניה עשויה להפסיד במלחמה.

     

    בסוף 1940 התחילה ההתקפה האווירית שכולם יראו מפניה. התוצאות היו נוראות: בחודשיים הראשונים לתקיפה האווירית הטיל חיל האוויר הגרמני יותר ממיליון פצצות תבערה ועשרות אלפי פצצות של חומר נפץ מרסק. ארבעים אלף מתושבי לונדון נהרגו. שכונות שלמות שוטחו. יללות הסירנות, מטחי האש נגד מטוסים, הרעש המתמיד של המטוסים בשמיים, רעמי הפיצוצים – כל אלה גרמו לכך שבסקר שנערך בלונדון באותה תקופה, דיווחו שליש מהתושבים שלא ישנו באותו לילה, ושליש – שישנו פחות מארבע שעות. איך הגיבו תושבי לונדון? הפוך מהצפוי. כפי שכותב מלקולם גלדוול בספרו "דוד וגוליית", "הבהלה לא באה." למה?

     

    המורל של הקהילה תלוי בשורדים, ואלה מתחלקים לשתי קבוצות: חלקם מרגישים את ההדף, רואים את ההרס, נחרדים מהטבח, אולי נפצעו והם המומים. אבל הקבוצה השניה גדולה פי עשרה או עשרים: אלה האנשים שמסביב. הם שומעים את האזעקה, רואים את מטוסי האויב בשמיים ומרגישים את האדמה רועדת עם פגיעת הפצצות. אבל הפצצה פגעה במורד הרחוב או ברחוב מקביל. הם שרדו ללא פגע. ובפעם השניה או השלישית שזה קורה, גוברת תחושת אי-הפגיעות. פספוס קרוב משאיר אותך בטראומה; פספוס רחוק גורם לך לחשוב שאתה בלתי פגיע. גלדוול מביא דוגמאות מיומניהם של תושבי לונדון במלחמת העולם השניה:

     

    "בהישמע האזעקה הראשונה לקחתי את ילדי לשוחה שחפרנו בגינה והייתי בטוחה שכולנו ניהרג. אז באה הארגעה ושום דבר לא קרה. מאז הייתי בטוחה ששום דבר לא יפגע בנו."

     

    "שכבתי שם בתחושת שמחה ונצחון בל תתואר. "הפציצו אותי!" אמרתי לעצמי שוב ושוב. זה נראה דבר נורא להגיד, כשאנשים רבים נהרגו ונפצעו בליל אמש; אבל כל חיי לא חוויתי שמחה טהורה ומושלמת כזאת."

     

    למה לא פחדו תושבי לונדון מהבליץ? גלדוול מסביר: ארבעים אלף הרוגים וארבעים ושישה אלף פצועים, כשהם מפוזרים על פני שטח מטרופוליטני של יותר משמונה מיליון בני אדם, פירוש הדבר הוא שעל כל פצוע והרוג היו מאה תושבים ששמעו את הפצצה, הרגישו את הקרקע רועדת ואולי ביתם נהרס אך הם לא נפצעו; נחישותם רק גברה נוכח חוויית ההפצצה.

     

    באמצע הבליץ נשאל פועל בגיל העמידה אם הוא רוצה שיפנו אותו לערי השדה. ביתו נהרס פעמיים בהפצצות, אבל הוא ואשתו לא נפגעו. הוא סירב: "מה, ולהפסיד את כל זה?" קרא. "לא בעד שום הון שבעולם!"

     

    ***

     

    במלחמת העולם הראשונה נכנעה גרמניה לבעלות הברית בלי שאף חייל זר דרך על אדמתה. האזרח הגרמני לא הבין מה קרה: ריבונותה של ארצו נשמרה; הוא חש חזק ונכון להמשיך במלחמה; הוא לא היה מודע להתפוררות הצבאית בחזית ולהתפוררות הכלכלית בעורף; הוא חש נבגד בשל הסכם הכניעה. כך צמחה האגדה על הסכין שאותה תקעו היהודים בגבה של גרמניה, אגדה אותה הפיצו הנאצים בתעמולת הבחירות שלהם. כך צמחה התחושה שגרמניה הוכנעה בעורמה; שההשפלה של הסכמי ורסאי היתה בלתי מחויבת המציאות; ושדרוש רק מנהיג נחוש כדי להשיב את גרמניה לתפארתה. באופן כניעתה של גרמניה במלחמת העולם הראשונה נזרעו זרעיה של מלחמת העולם השניה.

     

    במלחמת העולם השניה לא חזרו בעלות הברית על הטעות הזו. בוועידת קזבלנקה בשנת 1943 קבעו שעל גרמניה להיכנע ללא תנאי וכשנכבשה גרמניה וידאו שכל גרמני יפנים את התבוסה; שלא תצמח שוב אגדת "הבוגדים (היהודים, הקומוניסטים, הליברלים או האחרים) שבגללם נפלה גרמניה"; שיהיה ברור שגרמניה הפסידה בגלל נחיתות צבאית ולא בגלל קונספירציה פוליטית; ושמעתה היא נתונה בידי בעלות הברית המנצחות, לשבט או לחסד. המנהיגים הנאציים ברמת השלטון המקומי, שקראו ללחימה ללא פשרות, עד המוות, היו אלה שנטשו ראשונים את שדה המערכה ונמלטו. הציבור הגרמני היה מודע לכך, והנאמנות למפלגה ולמנהיג התפוגגו. חששותיהן של בעלות הברית מארגון מחתרת נאצית עממית שבה יפעלו עשרות מיליוני גרמנים - התבדו. הגרמנים היו המומים ושבורים, וחשו נבגדים וכועסים. הם היו הראשונים לסלק מעריהם את הסמלים הנאציים. כפי שכותב ריצ'רד בסל (Germany 1945: from War to Peace), עם כיבוש גרמניה קרסו המוסדות החברתיים; בתי ספר ואוניברסיטאות נסגרו או נהרסו פיזית; רשויות השלטון חדלו מלהתקיים; המשטרה התפוררה והפשיעה גאתה. הגרמני הפשוט לא חשב על אידיאולוגיה אלא רק על גורל יקיריו, על ביתו המופצץ, על השגת פחם להסקה בחורף, בגדים ולחם. עירו חרבה והמאבק על מזון ועל אמצעי חימום גרם לו להתבצר ביחידה המשפחתית שלו – או במה שנשאר ממנה. כל גרמני רביעי איבד בן משפחה. גרמנים רבים איבדו את כל משפחתם. רבע מהילדים הגרמנים לאחר המלחמה היו ללא אבות. כ-12 מיליון גרמנים איבדו את כל רכושם או נעקרו מבתיהם במזרח. מיליונים מהם סולקו מפרוסיה המזרחית, משלזיה ומחבל הסודטים. יותר ממיליון וחצי חיילים גרמנים נפלו בשבי הסובייטי. כמעט מחציתם נספו בשבי. רבים מהשבויים היו צעירים בני 16 ומטה או קשישים שגויסו כצעד של יאוש בחודשים האחרונים של המלחמה. אלו ששרדו בלחימה שהו בשבי הסובייטי זמן ממושך בהרבה מאשר החודשים המעטים בהם היו מגויסים. הם שבו לגרמניה מרירים ומוכים. חווית המלחמה הדומיננטית שלהם לא היתה פאר, עוצמה וגאווה של כיבוש, אלא השפלה, מחסור ושבי. כמעט כל גרמני ראה על סף ביתו חייל סובייטי, אמריקני, בריטי או צרפתי; כל גרמני הרגיש את התבוסה על בשרו. טראומת התבוסה שינתה את גרמניה באופן טוטלי. 1945 היתה "שעת האפס" (Stunde Null) של התודעה הקולקטיבית בגרמניה, ראשית ההתפכחות, ובלעדיה לא יכול היה להתרחש שינוי הערכים המוחלט שתוצאתו היא גרמניה של היום. משה יעלון לא יכול היה ליצור "צריבה תודעתית" טובה מזו.

     

    האם מכך עולה שצריך לכבוש את עזה, במחיר מאות הרוגים לצה"ל? האם כיבוש בפועל, כשכל תושב באזור הכבוש רואה חייל על סף ביתו, כמו בגרמניה הכבושה בסוף מלחמת העולם השנייה, יהיה "צריבה תודעתית" נוסח יעלון? לא בהכרח. יתכן שהתנגדותו של הנכבש דווקא תתחשל. הכיבוש הגרמני בצרפת במלחמת העולם השניה חישל את המחתרת הצרפתית; תושבי וייטנם לחמו בארצות הברית כעשור, עד שניצחו; האלג'יראים, שהיו כבושים עוד מהמאה ה-19, הצליחו לסלק את הצרפתים; וכמובן היהודים בארץ ישראל הצליחו לגרום לבריטים די מחשבות שניות, עד כדי נסיגה, למרות השליטה הבריטית בכל הארץ.

     

    כל הרוג בעזה יוצר שני מעגלים: פגיעה קרובה ופגיעה רחוקה. על כל הרוג יש עשרות "כמעט הרוגים", שנכנסים להלם ולטראומה - אבל אלף שמתחשלים מכך; ששואבים מכך נחישות; שתחושת אי הפגיעות בקרבם מתחזקת. במלחמת עזה הנוכחית היו כאלפיים הרוגים פלסטינים. אם להסיק מנסיונה של לונדון, תושבי עזה שנותרו בחיים רק התחזקו. כוחות העומק שמזינים את החמאס הם ההשפלה של עשרות שנות כיבוש, אלפי ההרוגים העזתים בפעולות צה"ל בשנים האחרונות - והאמונה הדתית הקיצונית. גורמים אלה מזינים את מאבקם של תושבי עזה ומחמירים את תחושת ההשפלה, הזעם ואין האונים בקרבם עם כל פעולה של צה"ל. את המחיר נשלם כולנו.

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/8/14 15:35:
      ודבר אחרון, תהיה גם לעזה תוכנית מרשל -תוכנית שיקום כלכלי כלכלה טובה מנטרלת את הרצון להיות שאהידים רק צריך לוודא שהכסף לא יגיע מקטאר ואיראן. ואם נסתכל למרחק קצת יותר גדול קם לנו, גם לחמאס וגם לישראל אויב חזק ומסוכן כן, אני מדברת על ISIS אז כמו ששיתוף פעולה עם מצרים וערב הסעודית היה חלום רחוק לפני כמה חודשים מי יודע... אגב, מה עם שאפו קטן להתקדמות השלום ביננו לבין מצרים.... ככה זה , בשביל ששניים יהיהו ביחד צריך להיות שלישי בשביל להיות נגדו..
        13/8/14 15:30:
      ואם כבר מזכירים את וייטנאם אז כמו שכתבתי לפני 9 שנים עזה היא לא וויטנאם אנחנו לא נאחז בהליקופטרים וננופף לשלום אנחנו נעזוב את עזה אבל היא תרדוף אותנו כתבתי לפני 9 שנים שהטילים של עזה יגיעו לכאן הבעיה היא שעל חטאי ההתנתקות אנחנו משלמים עכשיו
        13/8/14 15:27:
      אתה בן אדם נחמד אבל ממש לא מבין את המזרח התיכון ואת הערבים.
        13/8/14 15:26:
      איזו כיבוש?? נתנו להם את כל עזה לפני 9 שנים המצור זאת תוצאה של הטרור וכמובן הרגזת המצרים על ידי תמיכה במורסי העזתים הם אנשים מתוחכמים שמבינים את זה ובסוד הם לא ממש מתים על השלטת הדת שם באופן תוקפני
        13/8/14 15:24:
      וכן, בסופו של דבר, כנראה נצטרך לכבוש את עזה אבל זה לא יקרה עכשיו הטעות שלך לחשוב שהעזתים מרוצים מזה שהחמאס גנב להם את הכסף למנהרות הביא אותם להסגר ולא שם שקל בחינוך/רפואה זה וכמובן השלטון המוסלמי הטוטליטרי לא ממש עושים טוב ולא ממש גורמים להם למחות בקול פן יבולע להם
        13/8/14 15:22:
      הפוך, גוטא ,הפוך.. הם כמו תושבי דרזדן, שהבינו שהמלכת היטלר/החמאס וההבטחה שלו להלחם ביהודים ולשלוט בעולם/תל אביב הביאה להם חורבן. אם החמאס יקבל רק עוד כמה משאיות ועוד כמה מיילים לדייג , הפלשטינאים יבינו שהבתים שלהם נהרסו לשווא. דבר נוסף, נראה שהרשות תחזור לשלוט במעברי הגבול ומשם השליטה בכל עזה..קצרה..
        12/8/14 01:27:
      כתבת וכתבת נדבך על גבי נדבך, רק פתרון לא העלית. נו טוב, הישראלים מומחים גדולים בלדבר. רק ראה כמה "פרשנים" בירברו מתחת לכל עץ רענן, בתקשורת הכתובה והאלקטרונית. אבל את האמת היצוקה, הם לא אמרו. נו טוב, נקווה לטוב.
        11/8/14 21:27:

      פוסט מעניין ומדכא.

      הבעיה היא שהממשל שלנו לא רואה לטווח רחוק ולכן גם לא עושה.

      רק כיבוי שרפות, וגם זה לא נעשה באופן מושלם, נשארים גחלים.

        11/8/14 06:32:

      צטט: זונת הדואר 2014-08-11 04:26:17

      צטט: שלויימה 2014-08-11 03:20:22

      Hello my friend Gaza is not Berlin the American army didn't stay there for more then 40 years and didn't protect settlement of American peoples at the gates of Gaza the American army did not impose closer on Berlin like the Israeli army do in the Gaza stripe.

       

      שלויימ'ה !!! תראה מה עשית !!! 

      אסור להגיב באנגלית !!! 

      אנגלית מוחקת תמונות בוכה

       

      לא יפה ! לא יפה ! 

       

      }!{

       

       

      HELLO SISTER

      my computer don't speak Hebrew

      Sorry.

        11/8/14 04:26:

      צטט: שלויימה 2014-08-11 03:20:22

      Hello my friend Gaza is not Berlin the American army didn't stay there for more then 40 years and didn't protect settlement of American peoples at the gates of Gaza the American army did not impose closer on Berlin like the Israeli army do in the Gaza stripe.

       

      שלויימ'ה !!! תראה מה עשית !!! 

      אסור להגיב באנגלית !!! 

      אנגלית מוחקת תמונות בוכה

       

      לא יפה ! לא יפה ! 

       

      }!{

        11/8/14 03:20:
      Hello my friend Gaza is not Berlin the American army didn't stay there for more then 40 years and didn't protect settlement of American peoples at the gates of Gaza the American army did not impose closer on Berlin like the Israeli army do in the Gaza stripe.
        8/8/14 08:51:

      יש משהו מוזר שההגיון הפוליטי שלנו תמיד הולך למלחמת העולם השנייה (כמה פעמים שורבב שמו של צ'מבליין לוויכוחים הפולטים).

       

      יש גם משהו קצת מוזר במחקרים ההיסטוריים שהבאת. התזה של המחקר הראשון שמי שנפגע באופן ישיר מהפצצה (וכמובן נשאר בחיים) מתנגד למלחמה, בעוד מי שאינו נפגע באופן ישיר הופך לתומך יותר נלהב שלה - היא קצת מוזרה - ולא כל כך מתאימה לאזורינו. ככלל (שיש כמובן גם יוצאים ממנו) הפגועים ממעשי האיבה (אלו שבמשפחתם הגרעינית נפל קרבן) הופכים אצלנו (וכנראה גם אצל שכננו) לניצים יותר, ואף לדורשי נקמה (ראה לאחרונה את מקרה הרצח של שלי דדון).

       

      התזה השנייה על צריבת התודעה הגרמנית בעקבות התבוסה מוזרה בעייני לא פחות. מהמעט שידוע לי יש מעט מאוד מקרים בהיסטוריה (כמו המקרה של מרד בר כוכבא) שבהם אומות החליפו דיסקט בעקבות תבוסה צורבת במלחמה. הכלל הוא שצלקת התבוסה דרבנה אומות להתעצם כדי להחזיר לעצמן את כבודן. זו הסיבה לגל המרידות שפרץ מול הקולוניאליזם האירופי - למרות העדיפות הצבאית של האירופאים. אם אנו בכל זאת רוצים לחזור למלחמת העולם השנייה - אזי השואה על ההרג השלתי נתפס שלה הפכה להיות אחד המנועים המרכזיים לא רק להרגשת הצדק שלנו אלא גם לחיבה שלנו לעצמה צבאית. ואם נחזור שוב לתזה שהועלתה - למיעוט דעתי הסיבה המרכזית שהדיסקט הגרמני התחלף הוא לא התבוסה במלחמה אלא ההכרה שהם האיש "הרע" של האנושות. מה שמוטט לגמרי את האידאולוגיה הנאצית - וגם הפך את הגרמנים לאלרגים ללאומניות - היו התמונות והעדויות על הרוע האנושי.

       

      בפועל אפשר להסיק שהרתעה היא חרב פיפיות. מצד אחד היא מפחידה את "האויב" לא להתעסק איתנו. מצד שני היא מעצימה את הרצון של "האויב" לפגוע בנו. בדיוק קראתי פוסט של מישהו שמבכה על כך שלא ביצענו פגיעה לא פרופורציונלית... נדמה לי שהוא מכוון לדעת רבים ובכך חושף את החולשה של תזת צריבת התודעה - תמיד היא נזקקת למעגל גדול יותר של קרבנות (וכאמור בתודעה נצרבת לא רק הפחד אלא גם השנאה ושאיפת הנקם). השאלה היא איך מצליחים להפחית את יבול השנאה באזורינו שכל הצדדים עוסקים בזריעת פחד?

        8/8/14 07:46:
      ההשפלה או חוסר התקווה. וההישג הזה רק נשמר במו"מ אם אפשר לקרוא לשיח הזה במצרים , כשישראל מסרבת לתת לעזתים יותר ממה שהיא נתנה עד היום[פתיחת המעבר לסחורות] ולא מאפשרת לה לזקוף את קומתה מתחת להריסות. כשאין מה להפסיד הפצמ"רים יוצאים לדרך.
        7/8/14 19:16:
      הבעיה ידועה ואכן נתת לה סימוכים יפים וכתובים היטב. השאלה מה הפתרון?
        7/8/14 10:41:

       

      אהוד, בא לי לבכות :(

      מדכא עד אימה.

       

      אתה נביא זעם ללא ספק עם המסקנה שלך

      על סמך ניסיון העבר

      של הדוגמות המדכאות שתיארת פה מההיסטוריה בלונדון וברלין, 

      - ושאני מאד מקווה שלא תתגשמנה בסכסוך שלנו עם הפלסטינים.

        6/8/14 15:56:
      זה כמובן פוסט חשוב ומדויק וע"מ שלא להרחיק את עדותנו עד מלחמת העולם הראשונה או השניה ( אכן דוגמאות יפות הבאת ) אפשר להביא גם את מלחמת וויטנאם לדוגמה שהסתימה ב-1975, ואפילו במחיר הריסתה של הנוי בהפצצות האוויר האמריקאיות ובמחיר שני מיליון קורבנות בצפון ויאטנאם ( לעומת כ- 58 אלף חללים אמריקאיים ) גם במחיר הזה הובסה לבסוף ארה"ב.

      ארכיון

      פרופיל

      אהוד אמיר.
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין