כותרות TheMarker >
    ';

    קנולר

    כל מה שמרגיז אותי, או מהנה ומי יודע אולי גם אי אלו הגיגים

    ארכיון

    ניחוחות

    14 תגובות   יום שישי , 8/2/08, 19:29

    "בני, כאן כל אבן מדברת היסטוריה" אמר לאמא אביה, עת צעדו על האבנים הגדולות של האקרופוליס. כך אמא סיפרה לי. הפנייה בלשון זכר לבת, בהונגרית, באותה תקופה, הייתה מקובלת. היא הייתה בגדר הבעה  חגיגית ואינטימית  גם יחד. המון שנים מאוחר יותר נזכרתי באמירה, עת אני צעדתי על המרצפות דמויות השח במבואה המוליכה לבית סבתי מצד אבא ברחוב ראקוצי בבודפשט. הבטתי ברצפה הסדוקה והמשופשפת וחשבתי כי כאן בדיוק צעדה סבתי עם נעליה הכבדות, בדרך לחנות הסיטונאית לסוכר שהיא ניהלה לסבא. הוא נקרא "מלך הסוכר" אבל היא הייתה באמת הקיסרית. הוא איש גבוה ומרשים, עסק בענייני ציבור ובית הכנסת, היא הקטנה, בעלת הסנטר המחודד, שיער השיבה האסוף בפקעת, עסקה בפרנסה. בחנות עמדו תמיד ריחות של שקים ותבלינים וגם לסוכר היה ריח משלו.כשהבטתי ברצפה חשבתי גם על דודתי היפה, שטופפה על המרצפות הללו, אלגנטית על עקבים דקים, נושאת ריח מתוק של בושם המלווה אותה כשובל. 

    ***

     "בני, לאישה צריך להיות רק בושם אחד" הסביר סבא לאמא. "צעיפיה וסודריה צריכים לשאת את הנינוח המיוחד שלה, כך שגבר יריח את הריח בכל מקום בעולם, ייזכר בה, ירצה או לא יירצה". סבא מצד אמא היה חכם וגם מבין גדול בנשים היה.  הגלב היה נוהג לבוא אליו בכל יום, לגלחו ולטפח את שפמו. באותה הזדמנות סבא היה דוחף לידו פתק להתוועדות, עבור שחקנית מסוימת בתיאטרון העירוני, או מכתב עם איזו פואמה שכתב לנערה שעבדה בקונדיטוריה הסמוכה לבית. סבתא שעיוורת לא הייתה ולשונה השנונה חיפתה על עיצבונה קראה לגלב "מוציא הלכלוך"...לסבא היה מנוי ללודז'ה (תא ביציע, המיועד לשניים עד ארבעה אנשים) בתיאטרון. היתרון של הלודג'ה היה האינטימיות שניתן היה להשיג מאחורי וילאות הקטיפה שחיפו על צידי התא. סבא היה בא עם זר פרחים בהפסקה לאחת  השחקניות, אשר מצדה גמלה לו על כך במערכה השנייה באפלולית מושבי התיאטרון.

    *** 

    שעות יכולתי בעיני רוחי להתבונן בהם מתלבשים לכבוד אירוע חברתי.  סבא עם חזייתו המעומלנת הלבנה וצווארונו הנוקשה, נוטל את מקלו עם סיומת גולה מוזהבת, מתבונן ביציאה בשעון הזהב המשתלשל על כרסו, לאחר ששולף אותו ביד מאומנת מהכיס, ופותח בלחיצת כפתור בלתי נראה את המכסה, שעליו חרוטה הקדשה של סבא רבא לכבוד הבר-מצווה שלו, מסיט את כובע הצילנדר בצורה שובבית, תוך שהמשרתת מרישקה או שמא קראו לה אנה, מגישה לו את צעיף הסטן הלבן, להניח ברישול על צווארו, קישוט נאה למעילו השחור.  סבתא עם חולצת מלמלה הנפלאה ששרווליה תפוחים וצווארונה מוגבה, מכסה צוואר ברבור, כה הולם לתסרוקתה המוגבהת, שאניצי שיער שובבים קופצים ממנה, ומהווים מסגרת לפניה הקטנות, מפריחה נשיקה קלה ובעלת ניחוח באוויר.

    ***

    אחר-כך, ואת זה אני כבר זוכרת: דודי ודודתי מצד אבא מתכוננים ליציאה אף הם. דודי מבריש את שער הפשתן שלו הלוך והברש, מתבונן במראה בשביעות רצון, מיישר את כפל מכנסיו בתנועת יד מהירה ומפונקת. ודודתי האהובה מיישרת את חצאיתה הצרה, בוחנת בתנועה עיקולית-סיבובית אם התפר של גרבי המשי מונח כסדרו, מנופפת בשערה החום גלי. ואחר כך גם אמא – היפה מכלן עם חליפה שחורה וחולצת תחרה עשויה מחוטי זהב, מניחה סומק על לחייה. לא היה מראה נשגב מכך. והריחות, אהה הריחות.

    * * *

    רק את אבא איני יכולה לראות. הוא נמחק. לא דברנו עליו בבית כדי שלא לפתוח פצעים שמעולם לא הגלידו כליל. אפשר היה להתחבר לעולם שלפני ולעולם שאחרי אבל הוא היה שייך לעולם שאי אפשר היה להתחבר אליו. העולם ששם... נשרף למוות בצריף רעוע ששימש כבית חולים, בדרכו בחזרה מרוסיה.

    * ** 

     

    לימים היה אבא אחר, טוב, חכם, יפה ואז לא היה נעים להזכיר את המת. ועוד שנים

    חלפו והשתיקה הפכה להרגל, לאחר מכן לחוסר עניין וכשנפער חלל ריק שהיה צורך

    למלא, הרבה יותר מאוחר,כבר לא ידעתי איך. ואפילו את ריח השרפה אין ביכולתי

    לדמיין...

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/4/17 12:44:
      סיפור מרגש , מסופר עם הרבה כשרון .
        18/2/08 19:58:

      אהבתי את האלגנטיות האירופית, מוקפדת מאוד, המקפלת בתוכה געגועים, ומאחוריהם הכאב.

      תודה על השיתוף.

        9/2/08 20:52:

      קובי, חס וחלילה. הנסיבות כך כך, אבל כל כך לא דומות.

        9/2/08 20:06:

      בקטע האחרון על האבא,

      עוררת בי מחשבות שגם בעיני ילדיי אהפוך לאויר, הן בחיי ואין באחרי מותי.

       

        9/2/08 16:19:

       

      צטט: a.r 2008-02-09 16:12:30

      אני זוכר את טיבור רוזנבאום, במעורפל יש לזה קונוטציה של שערוריה מפאיניקית. לא ידעתי על פרשה זו, זה מרתק.

      נכון, לא רציתי להכנס לזה אבל הוא היה הבנקאי של המפלגה ועל כך יש גם סיפורים שכלל לא התפרסמו.

        9/2/08 16:12:
      אני זוכר את טיבור רוזנבאום, במעורפל יש לזה קונוטציה של שערוריה מפאיניקית. לא ידעתי על פרשה זו, זה מרתק.
        9/2/08 16:05:

       

      צטט: a.r 2008-02-09 15:53:50

      סליחה, אני לא מכיר את משפחתך אבל כשתיארת את קרובייך מתלבשים ציפיתי לקרוא בסיום תיאור אחר של תלבושות (בגדים מפוספסים ומספרים על היד). הצלחת איך שהוא להכניס את המתח מההתחלה. עשית את זה בדרכך ולאור ההיסטוריה האמיתית.

      א.ר היקר, שפר מזלם של יהודי בודפשט וההשמדה הגיעה אליהם די באיחור. הם גם נעזרו, כמובן בוולנברג, בלונץ השוויצרי ובפורטוגזים. סבא שלי היה בדרך לדנובה, במצעד מוות ואמא שלי הצילה אותו בעזרת צעיר יהודי אמיץ ביותר, עם פאות, שלבש בגדי קצין נאצי ובחוצפה עצומה הוביל את כל השיירה בחזרה. שמו היה טיבי (טיבור) רונזבאום, לימים נעשה בנקאי שויצרי עם קשרים חזקים ביותר עם ישראל.

        9/2/08 15:53:
      סליחה, אני לא מכיר את משפחתך אבל כשתיארת את קרובייך מתלבשים ציפיתי לקרוא בסיום תיאור אחר של תלבושות (בגדים מפוספסים ומספרים על היד). הצלחת איך שהוא להכניס את המתח מההתחלה. עשית את זה בדרכך ולאור ההיסטוריה האמיתית.
        9/2/08 15:12:

       

      צטט: בת יוסף 2008-02-09 14:20:04

      ניחוח בושם מעולם אחר. ההערה של סבא על בושם יחיד לאישה, חכמה. אהבתי זאת. איש מפולפל היה. ידע לחיות.

      אני אוהבת סיפורים שמביאים עולם שלא קיים יותר. שרק הדמיון עוזר להשלים את החסר.

      הפיסקה הסוגרת מצביעה על כאב וצער. חבל שכך.

      בת יוסף היקה, אירופה המבושמת כללה את השואה. זו כללה את התקומה. אבל התקומה לא מחקה את הכאב ולא מחקה גם את החרדה לעתיד.

       

       

       

        9/2/08 15:10:

       

      צטט: ענתיכ 2008-02-09 13:48:46

       

      סיפור על עולם אחר, של ניחוחות אירופאיים, של אלגנטיות ותרבותיות....

       

       

      ואז, הפסקה האחרונה.

      כהרגלך, את אומרת כל כך הרבה במילים ספורות,

      הכאב מלופף במילים דקות ושלוות, ומביע כל כך הרבה.

       

      *

       

      ענתי תודה. אכן, עולם הולך ונעלם ואני עדיין קצת שם.

        9/2/08 14:20:

      ניחוח בושם מעולם אחר. ההערה של סבא על בושם יחיד לאישה, חכמה. אהבתי זאת. איש מפולפל היה. ידע לחיות.

      אני אוהבת סיפורים שמביאים עולם שלא קיים יותר. שרק הדמיון עוזר להשלים את החסר.

      הפיסקה הסוגרת מצביעה על כאב וצער. חבל שכך.

        9/2/08 13:48:

       

      סיפור על עולם אחר, של ניחוחות אירופאיים, של אלגנטיות ותרבותיות....

       

       

      ואז, הפסקה האחרונה.

      כהרגלך, את אומרת כל כך הרבה במילים ספורות,

      הכאב מלופף במילים דקות ושלוות, ומביע כל כך הרבה.

       

      *

       

        8/2/08 21:02:

      אח של זאזא היה נשוי לבת דודה של אבא שלי.

        8/2/08 20:35:

      אופפפ הכל אני צריכה להזכיר לך?

      ומה עם זאזא?

      פרופיל

      קנולר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      הודעות מערכת קפה דה מרקר