כותרות TheMarker >
    ';

    ביום אבא עייף, כי בלילה אבא ער...

    26 תגובות   יום שישי , 8/2/08, 19:39

    מלחמה, אופרת רוק. זו לא רשימת ביקורת על עוד מופע בצוותא. זו הצהרה.


    משמרות המילואימניקים מול משרדי הממשלה בירושלים, היו - באופן אירוני - ההמראה העצוב ביותר שנותר בזכרון הלאומי מן המלחמה האחרונה. הם עמדו שם, כשכולנו רק רצינו לחזור לשגרה ברוכה ונטולת אימה ומוות, מעדיפים להשאיר את העבודה המלוכלכת לועדת וינוגרד, אולי לצקצק בשפתיים ולשנן קלישאות;


    מה שהיה זה מה שיהיה. כל הפוליטיקאים מושחתים, ממילא. אנחנו? אי אפשר לזעזע אותנו. הפסקנו לראות חדשות ועברנו למוזיקה. מתרכזים במה שחשוב. הפצצות נפלו בחיפה, כאן הכל בסדר. מת עוד ילד בן 18-19-20 על קרב אבוד מראש? ציקצוק שפתיים. העיקר שלהורים שלו נשארו עוד ילדים. המילואימניקים צודקים אבל לא יודעים לעבוד ולכן אין להם סיכוי להוכיח את זה.


    אפילו המשפט המצמרר "אולמרט הוא הרע במיעוטו, את מי רציתם - את ביבי?", כבר לא נשמע לנו משהו שלא נוכל לחיות איתו בשלום.


    לא, לא חשבנו להגיש מועמדות בעצמנו. לא יצאנו לרחובות, כי קר. או חם. או לח. לא התפקדנו למפלגה של ביבי כדי לבחור מישהו אחר במקומו או למפלגות אחרות כדי לייצר לו אלטרנטיבה. לא כתבנו מאמרי דעה לאתרי האינטרנט. לא שלחנו פקסים למשרד ראש הממשלה ודרשנו ממישהו, ויהיה זה הש"ג, לתת את הדין. לא יצאנו מעורנו בשום צורה ואופן.


    זה לא מה שקרה לקובי ויטמן. מאז ג'נין, התחלף לו העור לעור דק יותר. הוא ער בלילות, אולי - באופן אירוני - עבור חבריו שכבר לא יתעוררו. מישהו צריך להשלים שעות, הרי.
    בשונה מכולנו, קובי לא הדחיק את הטראומה האישית שלו. איך אפשר? הוא עשה ממנה אופרת רוק. כתבתי על זה, כאן.


    ראשית, תודה לקובי על ההזמנה למופע. זכות גדולה. מלחמה אופרת רוק הוא מופע רוק משובח שעומד בפני עצמו גם ללא הקשרים של אקטואליה פוסט טראומטית, שהיא המצב הטבעי שלנו כאן. תמיד יש טראומה שמייצרת את הפוסט הבא.
    הטקסטים, המוזיקה, העוצמות, המשחק המצויין, הדבקות המורגשת, ההרמוניה-הדיס-הרמונית שמביאה בשיאיה לתחושת התעלות. משהו שרק רוק יכול. ורק רוק טוב יכול להיות מחאה טובה.


    אם אתם אוהבים רוק, הדחקתם את המחאה אבל עדיין חשים שהיא שם, אכפת לכם, אתם לא מוכנים יותר להיות בשר תותחים - לא של מדינה שממתגת את מלחמותיה כטעם החיים, ולא של רובוטיקה הישרדותית שגומרת אותנו לאט, מכרסמת, הופכת אותנו למתים-חיים - לכו למלחמה אופרת רוק!


    ניגשתי, בסוף, לומר לקובי תודה על ההזמנה למופע, ושאפו. זה היה רגע מרגש, במפתיע: בבחינת 'האנשת הרוקיסט'.
    הרוקיסט הענק על הבמה, עם הלבוש המדוייק, התנועות, היציבה, השרירים, שב להיות האדם שמעבד את ה
    טראומה. אולי לכן ציינתי בפניו שאני חושבת שאני מבינה משהו מחלק מהתחושות, כבת של הלום-שבי.


    לא חשבתי לציין את זה. אבל אם זה נאמר שם - זה ייאמר גם פה. מסתובבים בינינו 4000 הלומי קרב. 10-15% מנפגעי המלחמות.

    במידה רבה, כולנו נפגעי הלם קרב. לכל אחד מאיתנו יש את הארוע הלאומי הטראומטי שהוא או היא מדחיקים.

    החיים הכי הנורמאלים שפגשתי בזמן האחרון, היו אמש בצוותא על הבמה.


    - טראקבק לבימאית, שהיתה אף היא במופע.

    - הרשומה, בשינויים קלים, ב- nfc

    דרג את התוכן:

    תגובות (25)

    התוכן ננעל וכעת לא ניתן להגיב.

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      14/2/08 18:10:

    בדיוק היום, בכנס מחקרי,  שמעתי הרצאה מעניינת על ארגוני סִנְגוּר. דרכי הפעולה בולטות בד"כ בדחיות (התיק אבד), בהקמת ועדות (חסרות טעם), בהעדר תקציב או בפעילות למען מטרה מזוהה עם אינטרסים שלטוניים ידועים מראש.

     

    לא אשכח את ועדת דברת. מאמצים אדירים הושקעו. דיאלוגים, כנסים, ישיבות, פורומים. שמענו את טובי המומחים בנושאים רלוונטיים. המטרות המוגדרות היו ענייניות, מקצועיות, מושתתות על מגוון מחקרים  - אבל, בסופו של דבר, כמסקנותיהן של שאר  ועדות, הכל התמסמס לבסוף.

     

    כמובן שאין להרים ידיים בכל תחום. יחד עם זאת, מסתמנת תחושה שמלחמה אידאולוגית משמשת מעשה נאיבי השמור לצעירים וחסרי ניסיון. רצון להוכיח את צדקתך מול מורך ידיים מנטרלים זה את זה, וחבל. 

      10/2/08 15:47:

     

    צטט: בימאית 2008-02-10 15:38:49

     

    ג'ק ג'ק הצלחת להרגיז אותי. באמת דבר שדי קשה לעשות, איך אפשר להפיל על תנועת ארבע אמהות החלטות פוליטיות וצעדים שננקטים על ידי מי שבאמת מחליט? זה לא ארבע אמהות שעשתה נזק לצבא זו ההנהגה הכושלת שלנו, הכיבוש וחוסר היכולת שלנו לפתור כך או אחרת את המצב הסבוך הזה.פתרון  שיתכן רק על ידי ראייה רחבה ונקיטת צעדים אמיתיים ומעשיים. ימין ,שמאל, מרכז ,אין לנו מנהיג, אנחנו מתפוררים מבפנים ומבחוץ, שדרות הפכה לעיר מוכת קרב והאמת לא נעים לומר ידינו קשורות, הן לא מושטות לשלום ולא יורות על ההדק.

    אז על תזלזל ביצירות כמו של קובי ויטמן, הוא את שלו עשה.

    ח"ח, יקירתי

      10/2/08 15:38:

     

    צטט: jeck12 2008-02-09 11:47:46

     

    ראיתי אתמול ראיון עם פרופסור דרור בערוץ 2. בין השאר הוא חיווה את דעתו, שהסתמכה על הרבה יותר נתונים ממה שיש לי. בין השאר הוא אמר: תנועת 4 אימהות עשתה נזק מאד גדול לצבא. המשפט הזה הדהד אצלי כנראה משום שחשבתי כך כבר קודם. הנזק המוראלי של 4 אימהות שראו אינטרס צר שלהם, כמו הנזק הנורא בחיי אדם שגרמה אמא של יוסקה גרוף מחטופי הנח"ל בלחץ הציבורי שאירגנה, שכדי להחזירם בגין לחץ על עיסקת ג'יבריל בניגוד לדעת אנשי המקצוע, והחזירו לשטחים מאות מנהיגי טרור שחוללו את האינתיפאדה. ואיני מדבר כבר על נזק מוראלי אלא על חיי אדם שנפגעו.

     

    ג'ק ג'ק הצלחת להרגיז אותי. באמת דבר שדי קשה לעשות, איך אפשר להפיל על תנועת ארבע אמהות החלטות פוליטיות וצעדים שננקטים על ידי מי שבאמת מחליט? זה לא ארבע אמהות שעשתה נזק לצבא זו ההנהגה הכושלת שלנו, הכיבוש וחוסר היכולת שלנו לפתור כך או אחרת את המצב הסבוך הזה.פתרון  שיתכן רק על ידי ראייה רחבה ונקיטת צעדים אמיתיים ומעשיים. ימין ,שמאל, מרכז ,אין לנו מנהיג, אנחנו מתפוררים מבפנים ומבחוץ, שדרות הפכה לעיר מוכת קרב והאמת לא נעים לומר ידינו קשורות, הן לא מושטות לשלום ולא יורות על ההדק.

    אז על תזלזל ביצירות כמו של קובי ויטמן, הוא את שלו עשה.

      9/2/08 13:58:

     

    צטט: חנה בית הלחמי 2008-02-09 13:15:57

     

    צטט: tuvi-po 2008-02-09 12:59:41

    (מתוך אופרת הרוק של לפני 25 שנה)

    וחוזר חלילה, אה? על זה הכאב.

     

    ביום כיפור ההוא הייתי בן 15 -והמחזור של בוגרי התיכון שלוש שנים מעלי פשוט נכחד.

    ב- 1978 במבצע ליטאני הייתי חייל בסיני, והטיסו אותי בן לילה ללבנון.

    ב- 82' הייתי מילואימניק צעיר, וחצי מחיילי החטיבה שלנו שעטו בכביש החוף הלבנוני, בין צור לצידון בואך ביירות.

    ב- 1987 הייתי ברפיח כשפרצה האינתיפאדה הראשונה. כן, ממש שם.

    ב- 1990 לקחו אותי בצו שמונה למלחמת המפרץ, שמו אותי על טנק - כאשר אשתי והילדים חטפו סקאדים בת"א.

    בשנת 2000 שוחררתי סופית משירות המילואים שלי, ודקה אחר-כך פרצה האינתיפאדה של הר הבית.

    וב- 2006 לקחו בצו שמונה את הילדים של החברים הקרובים שלי.

    לפני יותר מ-20 שנה הבת שלי שיחקה בארגז החול עם יונתן לוין, בנו של ראש מועצת גני תקווה (שם גרנו אז), אבישי לוין.

    ויונתן - הפצוע הכי קשה מלבנון השנייה - הוא מין צמח עכשיו. כמו הצמח של מאמי מ- 1982 (מיטלפונקט).

    וככה, בכל 5 עד 7 שנים, השבט חוזר אל השדות האדומים. כאילו כלום

     

      9/2/08 13:15:

     

    צטט: tuvi-po 2008-02-09 12:59:41

     


    (מתוך אופרת הרוק של לפני 25 שנה)

     

    וחוזר חלילה, אה? על זה הכאב.

      9/2/08 12:59:

     

    מתוך המשרדים.

    מתוך המפעלים.

    מבין רגלי נשים.

    מבין הילדים.

    הצפירה תיקח אותנו

    לשדות האדומים.

    איך, איך חלפו שנים.

    השבט חוזר אל השדות האדומים

    (מתוך אופרת הרוק של לפני 25 שנה)

     

      9/2/08 12:56:

     

    צטט: jeck12 2008-02-09 12:47:48

     

    חנה יקירתי,

     

    אני שומע בדברייך את הכאב הרב שיש למי ששילם את המחיר בבשרו. ובאמת מי שמשלם מחירים אישיים קשה לו.

     

    ויחד עם זה, עד כמה שאני זוכר, מלחמת יום כיפור לא פרצה בגלל שרצינו לכבוש את סכר אסואן. מלחמת ששת הימים לא קרתה בשל רצוננו להגיע לשארם א שייך או לכותל, מלחמת 48 גם לא הייתה כזאת. ומאחר ושירתתי בצבא (ושילמתי מחיר אישי לא קטן) בתקופת מלחמת של"ג ומבצע ליטאני, זכור לי פעילות אגרסיבית של הפת"חלנד נגד הישובים, לפני ששרון נכנס למשרד הביטחון.

    אינני אומר כזה ראה וקדש. וכל המלחמות מוצדקות. אבל איני מאלה השוללים על הסף כל פעולה צבאית. ולו רק בשל העובדה ששלילה כזו מובילה בשל הססנותה (וראי את הביקורת על ההתנהלות מלחמת לבנון השנייה בסרט "תדע כל אם עברייה"), לפגיעה בחיי אדם.

     

    בתורה יש מושג של מלחמת רשות ומלחמת מצווה. הראשונה זו מלחמה לכיבוש שטחים. השנייה לכיבוש שטחי ארץ ישראל. הרמב"ם מוסיף מושג חדש: מצוות מלחמה. והוא מתייחס לאותם מקרים בהם העם צריך להגן על עצמו ועל עצם קיומו. נדמה לי שאנחנו שם...

    אני לא שוללת על הסף כל פעולה צבאית וגם לא פציפיסטית בתפיסתי. רק שכאן, רובן נעשות שלא לצורך, בתזמון הלא מתאים, ללא תכנון הולם, בחובבנות מצמררת של לקיחת ההחלטה ובחירת המבצעים, ללא אחריות או גיבוי, מתוך מניעים אישיים ופוליטיים ללא כל ראייה מערכתית, מתוך תפיסה של סימון עיגול המטרה (טוב למות בעד ארצינו? קידוש הצבא? האדמה?) סביב הפגיעה. לצערי, כמו שאני רואה את זה ממרום שנותי (ואני כאן מזמן....עברתי מספיק מלחמות שאני זוכרת כאזרחית המדינה, מ- 67 והלאה), הרוב המכריע של המקרים ניתן היה למניעה, או לביצוע אחר ואפקטיבי. אישית, אני לא רוצה לשלוח ילד לצבא במדינה כזו שדם ילדיה הוא מים עבורה. שילך לשירות לאומי ויתרום לחברה האזרחית, במקום. מודה ומתוודה. רוב היישומים של הצבאיות, הרי ממילא בטחון המדינה מהם והלאה.

      9/2/08 12:47:

     

    צטט: חנה בית הלחמי 2008-02-09 12:19:17

     

    אני מכירה את הגישה הזו ושוללת אותה על הסף. את הנזק עשו שרון ורפול במלחמת לבנון הראשונה, ולפניהם אותן פיגורות וחבריהן ביום כיפור, ואחר כך בכל התלהמויות האגו הבטחוניסטיות שבזבזו כאםן מאות חיים לשווא ובשביל שום דבר. זה אינו קשור למה שאמר לך הסעודי, כי ישראל לא משחקת את המשחק, אלא של עצמה. ולא של עצממה, אלא של תרבות צבאית רקובה בהלכי המחשבה שלה. זה לא קשורגם לזכות שלנו על הארץ או למימוש.

    ארבע אמהות עזרו לנו לצמצם נזקים שגרמו כל אלו שחושבים, מדברים, וגרוע מכך - עושים, כדברי הפרופסור שהבאת. יש אמירה: "מה יותר גרוע מטיפש? טיפש חרוץ". זה מה שאני יכולה לומר, באיפוק סביר, על המדיניות, התרבות והשיטה שמביאים אותנו - כלאום, מדינה וכפרטים - אל פי הפחת.

    הכיבוש הוא אחד הביטויים היותר עצובים לדברי, אגב.

    ג'ק ידידי, תחשוב רגע כמו בן אדם מהעולם, לא כמו מי שעובר כאן לצידנו את שטיפת המוח והמיתוג האינסופי לצדקתה של המלחמה.

     

    חנה יקירתי,

     

    אני שומע בדברייך את הכאב הרב שיש למי ששילם את המחיר בבשרו. ובאמת מי שמשלם מחירים אישיים קשה לו.

     

    ויחד עם זה, עד כמה שאני זוכר, מלחמת יום כיפור לא פרצה בגלל שרצינו לכבוש את סכר אסואן. מלחמת ששת הימים לא קרתה בשל רצוננו להגיע לשארם א שייך או לכותל, מלחמת 48 גם לא הייתה כזאת. ומאחר ושירתתי בצבא (ושילמתי מחיר אישי לא קטן) בתקופת מלחמת של"ג ומבצע ליטאני, זכור לי פעילות אגרסיבית של הפת"חלנד נגד הישובים, לפני ששרון נכנס למשרד הביטחון.

    אינני אומר כזה ראה וקדש. וכל המלחמות מוצדקות. אבל איני מאלה השוללים על הסף כל פעולה צבאית. ולו רק בשל העובדה ששלילה כזו מובילה בשל הססנותה (וראי את הביקורת על ההתנהלות מלחמת לבנון השנייה בסרט "תדע כל אם עברייה"), לפגיעה בחיי אדם.

     

    בתורה יש מושג של מלחמת רשות ומלחמת מצווה. הראשונה זו מלחמה לכיבוש שטחים. השנייה לכיבוש שטחי ארץ ישראל. הרמב"ם מוסיף מושג חדש: מצוות מלחמה. והוא מתייחס לאותם מקרים בהם העם צריך להגן על עצמו ועל עצם קיומו. נדמה לי שאנחנו שם...

      9/2/08 12:25:

     

     

    צטט: jeck12 2008-02-09 11:47:46

    וגם, מפנה לפוסט של בימאית.

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=313402

     

      9/2/08 12:22:

     

    צטט: בימאית 2008-02-09 11:13:09

    שאפו ענק לקובי על מעטפת מוסיקלית מדהימה לחרא של מצב.

    מדוייקת שכמוך ♥

      9/2/08 12:21:

     

    צטט: מיא 2008-02-09 09:39:47

    אנחנו? אי אפשר לזעזע אותנו. הפסקנו לראות חדשות ועברנו למוזיקה. מתרכזים במה שחשוב. הפצצות נפלו בחיפה, כאן הכל בסדר.....

    תשמעי, ההדחקה היא לפעמים המעשה  - בשבילי - הסביר היחידי. הכלבים נובחים, והשיירה עוברת. וכשאני נובחת, נהיים לי קמטים לא סימפטיים של מרירות בצדי הפה. במילא איש לא שומע, ואני מרגישה שהשפעתנו שואפת לאפס. אז אנשים עם עור דק - או שבאמת עדיין מוחים כמו קובי, או שמוצאים מפלט בהבלים. אני, אחרי שנים של מעורבות, מצאתי בעוונותיי מפלט בהבלים. אולי פעם עוד אחזור לצרוח. 

    טוב, כבר גילית אצלך בבלוג שאת בכ"ז קוראת/שומעת מתוך ה"הבלים" קורץ

      9/2/08 12:19:

     

    צטט: jeck12 2008-02-09 11:47:46

     

    ראיתי אתמול ראיון עם פרופסור דרור בערוץ 2. בין השאר הוא חיווה את דעתו, שהסתמכה על הרבה יותר נתונים ממה שיש לי. בין השאר הוא אמר: תנועת 4 אימהות עשתה נזק מאד גדול לצבא. המשפט הזה הדהד אצלי כנראה משום שחשבתי כך כבר קודם. הנזק המוראלי של 4 אימהות שראו אינטרס צר שלהם, כמו הנזק הנורא בחיי אדם שגרמה אמא של יוסקה גרוף מחטופי הנח"ל בלחץ הציבורי שאירגנה, שכדי להחזירם בגין לחץ על עיסקת ג'יבריל בניגוד לדעת אנשי המקצוע, והחזירו לשטחים מאות מנהיגי טרור שחוללו את האינתיפאדה. ואיני מדבר כבר על נזק מוראלי אלא על חיי אדם שנפגעו.

     

    הרבה יותר יפה להיות נגד מילחמות ולומר שהפוליטיקאים מושחתים וחסרי לב (במידה רבה של צדק). אבל לצערנו, אנחנו נמצאים במזרח התיכון, כעצם בגרונם של שכנינו הערבים. גם אלה שהצליחו לבלוע את העצם, לא ממש אוהבים אותה והיו שמחים להיפטר ממנה.

     

    בטיול בחו"ל התחברתי למהנדס מערב הסעודית ושוחחנו רבות, הוא אמר לי: אתם טיפשים. אתם לא מבינים שלעולם לא נקבל אותכם כאן?

     

    סליחה שאני לא מתפעל מתנועות מחאה או מופעי רוק נגד מילחמות.

    אני מכירה את הגישה הזו ושוללת אותה על הסף. את הנזק עשו שרון ורפול במלחמת לבנון הראשונה, ולפניהם אותן פיגורות וחבריהן ביום כיפור, ואחר כך בכל התלהמויות האגו הבטחוניסטיות שבזבזו כאםן מאות חיים לשווא ובשביל שום דבר. זה אינו קשור למה שאמר לך הסעודי, כי ישראל לא משחקת את המשחק, אלא של עצמה. ולא של עצממה, אלא של תרבות צבאית רקובה בהלכי המחשבה שלה. זה לא קשורגם לזכות שלנו על הארץ או למימוש.

    ארבע אמהות עזרו לנו לצמצם נזקים שגרמו כל אלו שחושבים, מדברים, וגרוע מכך - עושים, כדברי הפרופסור שהבאת. יש אמירה: "מה יותר גרוע מטיפש? טיפש חרוץ". זה מה שאני יכולה לומר, באיפוק סביר, על המדיניות, התרבות והשיטה שמביאים אותנו - כלאום, מדינה וכפרטים - אל פי הפחת.

    הכיבוש הוא אחד הביטויים היותר עצובים לדברי, אגב.

    ג'ק ידידי, תחשוב רגע כמו בן אדם מהעולם, לא כמו מי שעובר כאן לצידנו את שטיפת המוח והמיתוג האינסופי לצדקתה של המלחמה.

     

      9/2/08 11:47:

     

    ראיתי אתמול ראיון עם פרופסור דרור בערוץ 2. בין השאר הוא חיווה את דעתו, שהסתמכה על הרבה יותר נתונים ממה שיש לי. בין השאר הוא אמר: תנועת 4 אימהות עשתה נזק מאד גדול לצבא. המשפט הזה הדהד אצלי כנראה משום שחשבתי כך כבר קודם. הנזק המוראלי של 4 אימהות שראו אינטרס צר שלהם, כמו הנזק הנורא בחיי אדם שגרמה אמא של יוסקה גרוף מחטופי הנח"ל בלחץ הציבורי שאירגנה, שכדי להחזירם בגין לחץ על עיסקת ג'יבריל בניגוד לדעת אנשי המקצוע, והחזירו לשטחים מאות מנהיגי טרור שחוללו את האינתיפאדה. ואיני מדבר כבר על נזק מוראלי אלא על חיי אדם שנפגעו.

     

    הרבה יותר יפה להיות נגד מילחמות ולומר שהפוליטיקאים מושחתים וחסרי לב (במידה רבה של צדק). אבל לצערנו, אנחנו נמצאים במזרח התיכון, כעצם בגרונם של שכנינו הערבים. גם אלה שהצליחו לבלוע את העצם, לא ממש אוהבים אותה והיו שמחים להיפטר ממנה.

     

    בטיול בחו"ל התחברתי למהנדס מערב הסעודית ושוחחנו רבות, הוא אמר לי: אתם טיפשים. אתם לא מבינים שלעולם לא נקבל אותכם כאן?

     

    סליחה שאני לא מתפעל מתנועות מחאה או מופעי רוק נגד מילחמות.

      9/2/08 11:13:
    לא ניתן לדרג אותך פעמיים ביום אז אחזור לעשות כך אחר כך. גם אני הייתי שם וחשבתי שזה הדבר השפוי והנכון והמהנה ביותר לעשות בימים אלו, שאפו ענק לקובי על מעטפת מוסיקלית מדהימה לחרא של מצב.
      9/2/08 10:44:

     

    צטט: מיא 2008-02-09 09:39:47

    אנחנו? אי אפשר לזעזע אותנו. הפסקנו לראות חדשות ועברנו למוזיקה. מתרכזים במה שחשוב. הפצצות נפלו בחיפה, כאן הכל בסדר.....

    תשמעי, ההדחקה היא לפעמים המעשה  - בשבילי - הסביר היחידי. הכלבים נובחים, והשיירה עוברת. וכשאני נובחת, נהיים לי קמטים לא סימפטיים של מרירות בצדי הפה. במילא איש לא שומע, ואני מרגישה שהשפעתנו שואפת לאפס. אז אנשים עם עור דק - או שבאמת עדיין מוחים כמו קובי, או שמוצאים מפלט בהבלים. אני, אחרי שנים של מעורבות, מצאתי בעוונותיי מפלט בהבלים. אולי פעם עוד אחזור לצרוח. 

    אחת הבעיות שלנו זה שאין לנו כבוד לשום דבר אין ערכים , כל אחד מסתכל רק על בעיותיו הוא, המדינה שלנו רווייה בכל כך הרבה כאב שכבר לאנשים אין כח יותר להאבק, וכל פעם קם דור חדש ומנסה כן להראות מאבק אבל זה כבר לא מה שהיה פעם. אני יודעת שמה שאני הולכת להגיד עכשיו הרבה אנשים לא יאהבו אבל חשוב לי להגיד, אותי מרגיש שכל פעם שיש יום זכרון לרבין עושים מזה בתקשורת הרבה יותר ממה שצריך, למה לחיילים שלנו לא עושים כזה תקשרות. זה מרגיז אותי. וחנ'לה רעות זה שם באמת יפה לאחיינית שלי קוראים כך ויש לי גם עוד ידיד שנולדה לו בת עם השם רעות. ושוב חנה כתבת פוסט כל כך רגיש ויפה שאפו לך

      9/2/08 09:39:
    אנחנו? אי אפשר לזעזע אותנו. הפסקנו לראות חדשות ועברנו למוזיקה. מתרכזים במה שחשוב. הפצצות נפלו בחיפה, כאן הכל בסדר.....

    תשמעי, ההדחקה היא לפעמים המעשה  - בשבילי - הסביר היחידי. הכלבים נובחים, והשיירה עוברת. וכשאני נובחת, נהיים לי קמטים לא סימפטיים של מרירות בצדי הפה. במילא איש לא שומע, ואני מרגישה שהשפעתנו שואפת לאפס. אז אנשים עם עור דק - או שבאמת עדיין מוחים כמו קובי, או שמוצאים מפלט בהבלים. אני, אחרי שנים של מעורבות, מצאתי בעוונותיי מפלט בהבלים. אולי פעם עוד אחזור לצרוח. 
      9/2/08 07:11:

     

    צטט: אישון 2008-02-08 22:25:21

    "התחלף לו העור לעור דק יותר. "בניגוד לפקידים/ות במשרד הביטחון שבמספר בקשות של חילים לקבל תיקים רפואים שלהם קיבלו תשובה כמו " התיק אינו נמצא"...או שכפי שמיא שתגיע ותתלונן שאני לא חוזר עם תובנות לשוןתכתוב "התאיינתם "...טרי גיליאם היה מקבל מספיק חומר לביים "ברזיל 2".. אז מה ? להיות הלום קרב/פוסט טראומה נעשה מותרות במדינה הזו ? יכול להיות. השרדות של הלאומן והמאצ'ו ?רוצחים ללא מצפון ?

    מותרות, מותרות. לך לקרב מיותר, תתפוצץ, תחזור בשקט עד לצו 8 הבא על עוד מלחמה שאף אחד לא יודע למה יצאו אליה ואיך מנהלים אותה [חוץ מהאולמרט לסוגיו, שהיא חלק מההתמקמות הפוליטית שלו וגם עוזרת - טפו טפו טפו - לתחושת הגבריות בחדרי חדרים (החדר בהמשך המסדרון - תחנת נישוק חיילות בכפייה)]. למה, בחייאת אילן, למה אתה מטריד אותם עם שטויות? כולם קמים עלינו לכלותינו ואתה בא למדינה עם נדודי השינה שלך? קח כדור ושתוק. יש מבחר. כדור בג'נין, כדור בכפר לבנוני או קלונקס.

      9/2/08 07:08:

     

    צטט: שיקשקשוק 2008-02-08 21:07:18

    חנה תודה. מקסים מה שכתבת.

    הולכת לראות את המופע הבא!!!

    וגם את, שובי לספר איך היה לך!

      9/2/08 07:07:

     

    צטט: המטיף 2008-02-08 20:33:49

    תודה חנה.

    עוד לפני שקראתי את רשימתך, על סמך קטעים ששמעתי בMYSPACE, הזמנתי כרטיסים לשבוע הבא. בימים אלה, קשה אפילו לומר שהיאוש נעשה יותר נוח (גם לא בלונדון או באיי הבתולה).

    כן, חשוב ללכת. אני אשמח אם תחזור לספר כאן את התרשמותך, בשובך מהמופע. אנא.

      9/2/08 07:05:
    ותוספת קטנה - לבת שלי קוראים רעות. היא בטוחה שהשיר הזה נכתב עבורה ומאוד אוהבת אותו. זה קצת אירוני מרובשזה נכון. הוא נכתב עבורה ועבור כל הילדים, כדי ליצור בהם כיס נוסטלגי שיהפוך אותם לחיילי עופרת על סוללות בהתבגרם.
      9/2/08 07:05:

    יעלי, אכן - יחס הצבא והמדינה לקורבנותיה ומשפחותיהם בעייתי. נכתב על כך ספר מצויין של גדעון דורון ואודי לבל: הפוליטיקה של השכול.

    אני רק רוצה להתייחס לאלמנט אחד מדברייך - אהבה מקודשת בדם. על זה מוחה אופרת הרוק. וגם אני. לא ניתן לקדש אהבה בדם. יש קטע במופע בו מדברים על הקופירייטר במשרדי הממשלה שכותב את הסלוגנים כדי למתג את ההליכה המטומטמת הזו לקרבות מיותרים והסתערות על האוייב... המיתוג עושה את זה. בעיני, גם אין שום דבר קדוש באדמה. יש קדושה רק בחיים.

    צטט: אוסטרליה 2008-02-08 20:01:45

     

    אהבה מקודשת בדם
    את תשובי בינינו לפרוח.

     

      8/2/08 22:25:
    "התחלף לו העור לעור דק יותר. "בניגוד לפקידים/ות במשרד הביטחון שבמספר בקשות של חילים לקבל תיקים רפואים שלהם קיבלו תשובה כמו " התיק אינו נמצא"...או שכפי שמיא שתגיע ותתלונן שאני לא חוזר עם תובנות לשוןתכתוב "התאיינתם "...טרי גיליאם היה מקבל מספיק חומר לביים "ברזיל 2".. אז מה ? להיות הלום קרב/פוסט טראומה נעשה מותרות במדינה הזו ? יכול להיות. השרדות של הלאומן והמאצ'ו ?רוצחים ללא מצפון ?
      8/2/08 21:07:

    חנה תודה. מקסים מה שכתבת.

    הולכת לראות את המופע הבא!!!

      8/2/08 20:33:

    תודה חנה.

    עוד לפני שקראתי את רשימתך, על סמך קטעים ששמעתי בMYSPACE, הזמנתי כרטיסים לשבוע הבא. בימים אלה, קשה אפילו לומר שהיאוש נעשה יותר נוח (גם לא בלונדון או באיי הבתולה).

      8/2/08 20:01:

    חנל'ה כתבת כל כך יפה את הפוסט.

    אני כבר אצל דבורית התראתי על העניין הנ"ל יותר בעצם לכיוון של המשפחות השכולות.

    איך המדינה כל כך אדישה אליהם שזה מעורר זעם רב. ושלא נדבר על אדון לפיד שאמר את המשפט "מי שאמר דברים רעים על אולמרט שייחנק" איך בנאדם במעמד כמו שלו אומר דבר כזה זוועתי. חנה את האמת כואב לי על כל חייל שאיננו פה ולחם שיעל וחנה וכולם ישנו טוב טוב בלילה. לי הכי כואב באופן אישי זה אסון המסוקים ארוע מזעזע בפני עצמו שגם לצערי התקשורת לא עושה מי יודע מה. אגב שבוע הבא לפי התאריך העברי יחל יום הזכרון לארוע זה. יהיה זכרם ברוך. לגבי המופע כל הכבוד לבחור שאפו לו בשמי על התעוזה והיופי. באסה אין לי כוכב אז קבלי כוכב וירטואלי נוצץ למענך ולמען כל החיילים ששומרים עלינו כל הזמן.

     

    אך נזכור את כולם
    את יפי הבלורית והתואר
    כי רעות שכזאת לעולם
    לא תיתן את ליבנו לשכוח
    אהבה מקודשת בדם
    את תשובי בינינו לפרוח.

    פרופיל

    חנה בית הלחמי
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין