כותרות TheMarker >
    ';

    הפוך על הפוך- הצד השני של המטבע

    אני במבי. נולדתי עדין נפש, הורי הם אריות. הם למדו אותי לטרוף, לשרוד בג'ונגל החיים.
    מאז אני חיי בשני עולמות- לוחך עשב וטורף.
    השקפת החיים שלי להציג תמיד את כל הצדדים של המטבע- את הטוב והרע, את היפה והמכוער. תמיד תחושו שמשהו לא בסדר-תמיד יש מסר כפול, מתנגש, מתנגד.
    אני נגד דוגמטיות. זוה היא התכונה השנואה עלי ביותר. אני מאמין שאנשים חייבים לצאת מהמקום הנוח להם כדי להתפתח ולעבור את השינוי, וזה חייב להתבצע אצל כולם, כל הזמן.
    בלוג זה הוא הרשומון שלי.

    0

    החיים במיץ של הזבל

    2 תגובות   יום שישי , 8/8/14, 20:14

    המלחמה הזו כנראה טרפה אצל כולנו את הקלפים, אחרת, לא מצליח להבין כיצד התהפכו להם היוצרות.

     

    חבר שלי גר בשכונה ותיקה בחדרה של עולי מרוקו ותימן- האשכנזי היחידי בשכונה.

     

    כל התושבים חיים בבתים פרטיים, בוילות, שלושה דומם אדמה, שוק השכרת דירות נפלא קיים שם. שכונה שנראית עלובה כלפי חוץ, אבל- כסף לא חסר- ברוך השם.  

     

    כולם חובשי כיפות הולכים יום יום לכולל- הכל כלול.. - הוא החילוני היחידי בשכונה ששום דבר לא כולל אותו.

     

    תושבי השכונה ימניים- שונאי ערבים. מה לעשות - הוא כמובן השמאלן היחידי.

     

    הוא חי אתם בשלום – הסטטוס קוו ברור, הם מנסים להחזיר אותו בתשובה, והוא מתחמק בנועם.

     

    כל ערב, אחרי שחוזרים כולם מבית הכנסת, נעצרים מול הבית שלו, אוכלים אבטיח וצולבים את הערבים!

    אצלם עזה נמחקה מעל האדמה. מוות לערבים- היא ברכה שגורה בפיהם. שימותו יימח שמם- מברכים זה את זה לשלום. הציונות והדת חברו להם יחדיו לפטריוטיות לאומית ולאומנית. ארץ ציון ירושלים!

     

     

    ויש בסיפור הזה, כמובן, גם ערבים. עובדי הזבל השכונתיים – הם ערבים.

    כל ערב,  מאז המלחמה החליטו שניים מעובדי הזבל להביע את שאט רוחם מהמלחמה בהתעללות בתושבי השכונה- היהודים.

    בימים החמים הללו של המלחמה, הם משאירים תמיד אשפה בפחים. מפוצצים בעדינות את השקית שבפח, ומשאירים את הנינוחות מהנוזלים, להנאת העוברים ושבים ואורחיהם.

    עם ריח כזה ברור לחלוטין שזוהי שכונה במצוקה.

     

    בשבועיים האחרונים, החליטו להעניש את הפח של חברי. הפעם תורו היה להישאר מלא. לא רוקנו אותו כבר מספר ימים- תורו לסבול. הריח היה בלתי נסבל. קיץ, חום אימים, והמיץ של הזבל, מתבשל לו בסיר ושר שירי הלל לשמש היוקדת.

     

    אבל חברי, עקשן, הוא לא מוכן לוותר. הוא חייב להרחיק את הצחנה מהשכונה. השכם בבוקר, כששמע את המשאית חולפת מול ביתו, טס החוצה עם שקית האשפה בידו.

    הפעם, לא ייתן להם לנצח, הוא רץ לעבר המשאית, כשהוא צורח במלוא גרון, "רגע! רגע!, רגע!- יש לי שקית שלא לקחתם.. אני רוצה שתקחו ת'זבל".

    המתולתל הסתכל עליו במבט מלא בוז וגיחך- "לך, אתה יא זבל".

    לחץ על פעמון המשאית, וטס מהמקום, מותיר את חברי אבל וחפוי ראש,

    מרגיש מה זה זבל-

    במיץ של הזבל,

    האמא של הזבל.

     

    מרגיש נרדף ורדוף, שאילו מישהו שם עליו טלאי של זבל- אשכנזי אמרנו- לא?

     

    הוא לא מוותר- מתקשר מייד למוקד העירוני, ודורש שישלחו את פועלי הזבל לרוקן את הפח....

    כמובן שזו לא הפעם הראשונה- יש לו תיק של מתחנן סדרתי- "אנא קחו את הזבל", "אני מוכן לשלם יותר ארנונה", "רק קחו ממני בבקשה את הזבל"!!

    לאחר שיחות רבות, תחנונים, איומים, בכי, כעס, וריח ניחוח מהפחים המלאים שנותרו בשכונה, שהציף את כל השכונה- הגיע אוטו הזבל, המיוחל לפנות ערב, לפנות את הפח. הנהג, בחיוך רחב, אסף את השקיות ונסע לדרכו.

     

    חלפו יומיים והגיע שוב יום איסוף הזבל.

     

    הגיעו השניים שוב לפנות את הפח. הפעם, חברי, חכם, חיכה להם בחוץ, קורא בקולי קולות- "אתם תיקחו את הזבל, מבינים?" ו"זוהי הפעם האחרונה שאתם קוראים לי זבל", "אני לא עשיתי לכם שום דבר רע", "אני לא זבל של אף אחד".

     

    לא עזר כלום... המתולתל התבונן בו במבט מזלזל – והתחיל ללגלג, להוציא הברות לא ברורות, כשאפשר היה לקלוט רק את המילים- יהודי-זבל, יהודי-זבל, יהודי- זבל!

    זהו, חברי לא היה צריך יותר. הקוף השתחרר לו מהמוח, הוא מצא עצמו רץ אחר המתולתל עם קנה סוכר, שפתאום הגיע לו ליד., מתוך רצון, כנראה, להכניס משהו מתוק למתולתל הדוחה הזה...

     

    השכנים התבוננו מהחלונות, חלקם חזרו מבית הכנסת. הוא היה משוכנע שכל השכונה תרוץ אחריו, תגן עליו, תעזור לו. השריף השכונתי- שונא הערבים הגדול אכן רץ אחריו, אחרי חברי, אבל לתדהמתו- שמע אותו צורח בקולי קולות- חזור הביתה, מה אתה רוצה מהם"? "הם לא אשמים", "מה הם עשו לך?"!!!

     

    ועוד פעם לובש חברי את הטלאי ונכנס הביתה.

     

    הסיפור הזה מלמד אותי דבר אחד.

    היום נוכחתי לדעת- ששנאת מזרחיים לאשכנזים, כנראה גדולה פי כמה מהשנאה לערבים.

    וזה קרה בתשעה באב-

    חורבן הבית אמרנו, לא?

    שנאת חינם אמרנו, לא?

     

    ללא ספק-  עם שכנים כאלה, החיים בזבל

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      אשמח מאוד. הדדי!! חזרתי בעיקר בגללך ועוד כמה אנשים יצירתיים -חסרתם לי...
        8/8/14 20:19:

      לא התגעגעתי לסיפורים שאתה יודע לראות.

      מאד התגעגעתי לכתיבה שלך. ואליך בעיקר.

      אני עוד אחזור לפה [קצת יותר מאוחר] ...

      ארכיון

      פרופיל