עונת הקיץ שייכת בלי ספק למגלגלי השק"שים. כמעט בכל מקום בעולם יוצאים חבר'ה צעירים לטיולים הראשונים של חייהם עם פרוץ הקיץ. זו העונה להרפתקאות ראשונות. בוסריות. את החורף, במיוחד במדינות הצפון, מבלים האנשים הצעירים קרוב להורים שלהם, בקינים החמים והמוגנים. אבל בקיץ אפשר לצאת אל הכבישים, אל הקייטנות שביערות, ואל פסטיבלי המוזיקה האזוריים, אל המרחבים הגדולים "The great wide open" כמו ששר עליהם פעם טום פטי. כזהו הקיץ של האנשים הצעירים במרחבים הצפון מערביים של יבשת אמריקה. אבל גם במקומות אחרים בעולם אנשים צעירים עוזבים הכל, בית, משפחה, ילדים. סוגרים עסקים וגונזים חלומות, דוחים עבודות תיזה, ומעקבים ניירות עמדה, עולים על נעלים גבוהות ובגדי עבודה, והולכים לישון בשקי שינה למשך כמה שבועות מטורפים. הם עושים את זה, כי זאת חובתם, האישית, המוראלית, ההומנית, הלאומית. קראתי די הרבה פוסטים של מילואימניקים בחודש האחרון, מה אפשר לעשות חוץ מלהצדיע לאנשים הללו, שיריון המגן האמיתי של עם ישראל. גיבורים אמיתים. נחמץ הלב לשמוע על אלו שלא שבו מהקרב. זה קרה לאחד מחברי הקפה – ששמו כמו שלי, בנו נפל בקרב, בפוסט האחרון שלו תפסה אותו ההודעה בפסקה האחרונה של הטור, גם ממרחק אלפי קילומטרים אפשר היה לחוש את המכה בבטן, חדה מהירה וכואבת. תקראו את הפוסט הזה עד הסוף. תבינו על מה אני מדבר, מהקצה השני של הגלובוס, אנחנו שולחים אליכם תנחומים לכל משפחות הנופלים במערכות ישראל. החלמה מהירה לפצועים ורפואה שלמה לכל תושבי האזור. הלוואי שיגמר כבר מעגל האימה הזה. http://cafe.themarker.com/post/3123572/

**

אצלנו כאמור, עונת השק"שים כוללת שורה ארוכה של פסטיבלי מוזיקה בעיירות ציוריות טובלות בהרים וירק. הפסטיבלים הללו מושכים אליהם מדי קיץ כמה עשרות אלפי צעירים שאוספים את החסכונות שלהם, מגלגלים שק שינה, חמישים גרם קנאביס ויוצאים לדרך. במשך סוף שבוע שלם הם חיים על צ'יפס משקית וזרם בלתי פוסק של פחיות בירה. גם זו סוג של חוויה. סוף השבוע האחרון של יולי חגגנו את יום הפרובינציה, הבי.סי דיי, זהו סוף השבוע העמוס ביותר בפרובינציה. 400 אלף איש באים לראות את תחרות הזיקוקים, למחרת 600 אלף איש במצעד הגאווה השנתי של וונקובר. העיר מפוצצת בתיירים, אוניות נופש חונות בנמל, הכל צפוף וחגיגי, וביום שלמחרת הכל כאילו שב על מקומו בשלום. כולם בריאים ושלמים, כולם חוזרים הביתה שמחים, מאושרים והלומי אלכוהול. זו העיר שלנו, עיר של נופש ותיירות. אבל בפסטיבלים, שם בהרים הרחוקים והפסטורלים, שם כבר הרבה יותר קשה לשמור על חיים של צעירים. הקורבן היחיד של סוף השבוע הארוך היא בחורה בת 24 מאלברטה, ששמה לא פורסם, שנפטרה ממנת יתר של סמים בפסטיבל בונסטוק ליד העיירה פנטיקטון. 12 צעירים נוספים אושפזו בבית החולים, שניים מתוכם במצב קשה. הידיעה הזאת הגיעה לכותרות מחוף לחוף, אחרי הכל, בכל רחבי צפון אמריקה יושבות אמהות מודאגות שמחכות לעשות כביסה לשק השינה של הילד או הילדה. גם הן גיבורות של קיץ.

  http://www.pentictonherald.ca/prairies/bc/article_7fbd834a-3765-5055-a581-8b3afcc04e95.html

**

בשנים האחרונות כל קיץ אצלנו מביא איתו אסון טבע, כמעט מחזור קבוע. היו הצפות בקלגרי ומניטובה, היו לנו התמוטטויות של הרים בעומק הפרובינציה שקברו אנשים חיים, השבוע הגיע האסון האקולוגי של הקיץ הנוכחי. הוא מגיע אלינו מהעיירה הקטנה ליקלי (200 תושבים) שבחבל הקאריבו, 600 ק"מ צפון מזרחית לוונקובר. בליקלי פועל מכרה מתכת של חברה קנדית. ביום שלישי התמוטט הקיר של בריכת הפסולת של המכרה וזיהמה את נהר הקווינל ב 4.5 מיליון קוב של מים רעילים במתכות וחומצה. באזור שמיושב בדלילות, אין מים בצנרת, בני האדם ובעלי החיים בעמק הקאריבו, שותים את מי נהר הקוונל וחיים ממנו. כן, אנחנו מדברים על קנדה 2014. האסון בליקלי הוכרז כמצב חירום פרובינציאלי וראש הממשלה, כריסטי קלארק, טסה במסוק כדי להשקיף על אזור האסון שיפגע קשות באוכלוסית דגי הסלמון שבנהר. פעילי איכות הסביבה עוקבים אחרי הנעשה בליקלי מתוך דאגה לפרויקטים העתידים של צינורות הנפט, קלארק איימה בעונשי מאסר לאחראים אם החברה לא תנקה את הנהר. בנתיים המראות הם קשים והנהר מוצף בדרק. אסון קיץ אמיתי. http://www.thestar.com/news/canada/2014/08/06/bc_region_declares_state_of_local_emergency_as_investigation_into_dam_breach_begins.html

**

אחד המקומות הכי טובים לברוח אליו מאימת השרב וגדודי התיירים הוא אולם הקולנוע. ההמונים ילכו לשובר הקופות התורני של מארבל, מי שראה את "ניקיטה" של לוק בסון, לא באמת מוכרח לראות גם את "לוסי", אפילו אם הוא מתגעגע לסקרלט ג'והנסון. אז מה כן? ירית הפתיחה לאוסקר של השנה בקטגורית השחקן הראשי, פיליפס סימור הופמן בתפקידו הקולנועי הכמעט אחרון ("הכיס של אלוהים" יוצא בחודש הבא ואחר כך עוד הופעות קצרות ב סדרת "משחקי הרעב") של השחקן היהודי הניו יורקי זוכה האוסקר שהלך לעולמו בפברואר והוא בן 46 בלבד. עלילת "המבוקש" מתרחשת בהמבורג שבמערב גרמניה. הופמן מגלם את גונטר בכמן, איש מודיעין גרמני שבעברו פאשלה גדולה בביירות, שמועבר לתפקיד רכז מודיעין בעיר הנמל הצפונית, הרחק מהפיקוד המרכזי בברלין. הסרט יוצא לדרך כאשר פצצה מתקתקת מצ'צניה נוחתת בהמבורג באוניה תורכית. מכאן מתחיל בכמן במבצע מודיעין מרתק והפכפך תחת המטרה "להפוך את העולם למקום בטוח יותר". ר'ייצל מק'אדמס עושה תפקיד נהדר בתור עורכת הדין הבלונדינית של הפליט המוסלמי רב הערך, וויליאם דפו הוא בנקאי מבוגר ונרגן שצריך להפרד מהרבה כסף, רובין רייט הצוננת היא החברה מהCIA , והופמן שלנו שותה מעשן ומשתעל במבטא גרמני כבד לאורך 122 דקות של מותחן קצבי ויעיל שביים אנטון קורבין ("האמריקאי") על פי ספר של אמן הריגול הבריטי ג'ון לה-קרה. את המבורג לא ראיתי על המסך מאז הסרט הראשון שלקחתי בספריה העירונית של וונקובר (VPL) שנקרא "החבר האמריקאי", גם הוא מותחן ריגול שביים ווים וונדרס עם ברונו גנץ' ודניס הופר, סרט אדיר משנות השבעים שיכול גם היום לתת לכם משל מאלף על מדיניות החוץ של ארצות הברית של אמריקה, ממש כמו ש "המבוקש" עושה. בלי קשר ששניהם מתרחשים בהמבורג הקרה, האפרורית והגשומה. זה שיורד גשם לא הופך את הבעיטה האמריקאית בביצים ליותר נעימה. אל תחמיצו את הופמן שנותן כאן הופעה לפנתאון. גיבור אמיתי.

הקיץ הוא כאמור עונת הנדידה של בני האדם, אצלנו כמו תמיד מגיעות משפחות המהגרים החדשות אל העיר. יש גם תנועה בכיוון השני, אין ספק, אבל המלחמה בעזה בהחלט עיקבה במעט את חלק מאורזי המזוודות. או לפחות ככה הבנתי. כמו תמיד הקהילה המקומית נרתמת לקבל את פני הנקלטים. הסטודנטים והצעירים מוזמנים לבר. בי. קיו של הילל והמוישה האוס בחוף קיטס ב 11 לחודש. ביום א' ה 17 לחודש אפשר לסור לבראנץ' בהאוס שעל הגבעה. ב 21 לחודש השיט של ה JNF שהכרטיסים האחרונים אליו ימכרו השבוע. 25 לאוגוסט מפגש בJCC עם יועצי המשכנתאות יעקב ורינת ס. ומתווך הנדל"ן ג'קי ל. שינסו לעזור לכם להחליט האם לרכוש או לשכור נכס בעיר. ב 28 לחודש הכולל מייבא את ליל הפאב המפורסם שלו למועדון המדיה ברחוב קמבי, מיטב הקולקציה של מבשלת הבירה "האו-סאונד" תככב שם, אל תחמיצו. ב 4 לספטמבר פרופסור שלמה חסון מהאוניברסיטה העברית בירושלים ירצה ב JCC על הדילמה הגיאופוליטית הנוכחית של ישראל. ב 9 לספטמבר ערב ההכרות הרשמית של הקהילה למהגרים החדשים. אז תבואו, תצאו מהבית, אל תהיו עצלים.

**

השיר של השבוע שייך ללהקה מקליפורניה בשם "משפחת השנה", אמנם השיר כבר בן שנתיים ואפילו מככב בסרט אחר ("בוליווד") עדיין אני לא יודע אם הוא הגיע לחופי הים התיכון. קבלו את "גיבור" פס הקול של השבוע הזה. אם אתם מכירים אחד כזה, נגנו לו אותו, כי הרי כולנו גיבורים בדרכנו שלנו. מתפללים לשקט ביחד איתכם. שבוע טוב לכולכם.