אתה מה זה מרגש? אומרת שרית חדד למסלסל האחרון.

לא נגעת בי- אומר צדי בכוכב נולד.

כל כך הרבה שירי הלל נכתבים על הרגשות.

שירי הרגש והכאב מתחברים אצלי תמיד בתודעה לתמונה של הילד הבוכה, שהייתה מאוד נפוצה כשהייתי ילד קטן.

תמונה מסעירה, כל מי שהתבונן בעיניו של הילד חש את העצב קורע הלב של אותו ילד בוכה.

זה בהחלט מעורר רגשות, אבל האם זה רגיש? לגרום לאורחים שלי להתעצב אל ליבם? לבכות בצוותא?

ובאותה נשימה

האם שירי הכלא הם הדבר שכדאי לחגוג אתו את ימי ההולדת לילדים?

ועם שירי דיכאון ועצב- לחגוג ברי מצווה וחתונה?

היי, היי- מה עם הרגישות שלך? מה פתאום הכאסח הזה על הרגשות?

המדינה שלנו נמצאת במלחמה, איפה הרגישות שלך?

אההה, מחפשים רגישות אצלי?

אין בעייה- בואו נדבר על רגישות!

סערת הרגשות הגדולה בעקבות המלחמה, יוצרת רגישות יתר אצל בני האדם.

והתוצאה? כל דבר מקומם. כל נושא מכעיס.

הצורך בקונסנזוס גדול! אבוי למי שמעז להביע דעה שונה. רגשות העדר מתעוררות, ובהמולה גדולה הם מסתערים לדרוס את האומלל.

רגישות היתר הזו מתישה, פוגעת, מעליבה - בקיצור אנחנו חיים בעולם של בית משפט יומיומי- תמיד חורצים דין- בכל נושא, ולכל אדם - אשמים ונאשמים, זכאים...

רגשות יתר, רגישות יתר, אהבת יתר- הם שיר הלל לפרץ רגשות שמובילים את כולנו לאט ובטוח לאבדון...

ואם מורידים את היתר- נותרת הרגישות

אבל, אני באופן אישי מעדיף, לא את זה ולא את זה.

האוטופיה שלי היא האינטליגנציה הרגשית. לשם אני שואף להגיע.

"אינטליגנציה רגשית"  היא:

•   * מודעות עצמית ושליטה בדחפים ,
•   * התמדה ודבקות במשימה,
•   * מוטיבציה עצמית,
•   * אמפתיה
•   * כשירות חברתית.

אוווופס- זה בדיוק ההפך מרגשות או רגישות יתר.

השתגעת? אתה מבין מה אתה מבקש?

לוותר על היצרים ופשוט צריך לשלוט בהם?

להשתלט על סערת הרגשות- לוותר על הסדרות המדמיעות?

להפסיק לחנך? ומה יעשו כל המחנכים שחרתו על דגלם להורות לנו את הדרך הנכונה- בכבישים, בחיי היומיום? בעבודה?

לא לשפוט את הזולת? בשמחה- אם היתה לנו משטרה טובה, אבל יש לנו משטרע- הטוב נעלם...

כפי שאמרתי בהתחלה אוטופייה!!!

נשארתי עם השאיפות לבדי!