. . . הוא מזכיר כיום קומדיה איטלקית משנת 1958. סרטו של מריו מוניצללי על חבורת לא יוצלחים איטלקית המנסה לשווא לארגן "מכה" אבל לא מצליחה בכל תכנון שוד ויוצאת עם ידיה על ראשה. באחת הסצנות שהצחיקה אותי כל כך עד שקפצתי ושברתי את הכיסא בקולנוע "מיגדלור" ז"ל שברחוב בן יהודה בתל אביב: "שודד" איטלקי ניגשא אל הפקיד בבית עבוט, מוציא אקדח כדי לאיים עליו. הפקיד מרים את ראשו מעל ערימת ניירותיו, לוקח את האקדח מידי "השודד", מסתכל עליו בבוז, מחזיר לו אותו ואומר: "ברטה ישנה, אני לא מקבל" וחוזר להביט בניירותיו. "השודד" המתוסכל מרים ידיים ומורידם על מקטורנו הישן שמעלה אבק והסצינה מסתיימת במבטו המתוסכל של "השודד" הלא יוצלח.

זה תיאור מדוייק של החמס במצבו כיום, "שודד" שמנסה להשיג מהקהילה הבינלאומית כסף לקיומם של רוצחיו על ידי ירי רקטות על אוכלוסיה אזרחית בישראל.

התשובה של ישראל אל הנשיא סיסי המצרי עבור איומי הסרק של רוצחי החמאס צריכה להיות בוז ללא הסכמה להידבר איתו, דרך הנשיא סיסי, עד שלא יפסיק לירות טילים על אזרחי ישראל. וגם אז להפסיק את המכות הישראליות על החמאס רק אחרי שימסור את נשקו אל הנשיא סיסי המצרי.

תאור המצב על ידי דובר האו"ם היא שערוריה בזכות עצמה. הדובר מתחמק מלהזכיר שהחמאס יורה אל אוכלוסייה אזרחית. האו"ם הגיע אל שפל המדרגה מבחינה מוסרית.