זה היה יום ממוסגר בתמונה בתוך הבית. פשוט ללחוץ קליק! 'קודאק מומנט'. לא, זוהי לא עוד הפקת אופנה מאולתרת. אז מה זה? הייתי חייבת לתעד את הזקנה הזו! ראיתי אותה בטלויזיה, לבושה בקרדיגן סלאש ז'קט קל, עם הדפסים מסביב לקו המשווה, ולא יכולתי להוריד ממנה את עיניי, עד שפתאום תפסתי את עצמי ואמרתי 'קופיפה, נתקעת עליה. לשוב למציאות בבקשה.' הניתוקים האלו מהמציאות...כשהכל בסלואו-מושן (הילוך איטי) או מהיר לקיצוניות השניה. הרגע בו הכל נעצר ומגיע כביכול סוף העולם. אבל זהו! שלא! לא קורה כלום חוץ מסערה פנימית. 'אני חייבת להפנים' אמרה קופיפה בשנית לעצמה והבטיחה להישאר אופטימית. זהו, מעתה רק זקנים. הם מחזירים אותי למציאות. כמו הגברבר החמוד שנינט מחזיקה קצר על-פי התספורת הקודמת שלה, עבורה קיבלה מיליון ש"ח. שחור, אפור, או בכלל טרנדי לגמרי! חרציות או חמניות שזורות בו בד בבד. כמובן שישנם בין אנשי העולם גברים, שרוצים... להיות אופנתיים! מה חשבתם?אז הם נכנסים לקסטרו ורואים שם מוכר שמזכיר להם את המוכר הקודם שמזכיר להם את זה שלפניו, ואז הם קולטים שהם בסערת שלג! רק שלא שכבו עם כל אחד מהם, זה כבר שייך לפרסומת מהעבר. אבל זהו, שלא כל המוכרים הם הומואים, או בשפה יותר קורקטית - נטייה לגברים (ע"י גברים) או הומוסקסואליים וכדומה. וואי, פתאום עלה לי זכרון חווייתי. ישבתי באוטובוס, בדרכי חזור ממקום משמעותי, ושמתי לב, לכל אדם שעולה. ואז, נשארנו אני והוא לבדנו, אה, יחד עם הנהג. הוא היה לבוש במכנס חום-בז', חולצה כחולה, נעלי וואנס או משהו כזה, ותיק בריפקייס של מנהל מכירות או בעל תפקיד חשוב כלשהו או פשוט החליט ללכת על לוק כזה. זרקתי לעברו מבטים מתחננים של 'פליז, בוא תתחיל איתי!!' אך כלום! הוא המשיך לשבת שם ולבהות מהחלון, כאילו זה נורמלי.

את האמת, כשירדתי בתחנה בקרבת ביתי, הסתכלתי לכיוונו ולא ראיתי הבזק של כוונות כלפיי - נעלבתי לשניה, אבל הייתי גאה בו על הסטייל. כעת אני מבינה, אני לא מפסיקה לחפש את המורדים והסטייליסטים, השונים. איתם או לידם אני מרגישה טוב, אבל עדיין בתחרות סמויה של אני יותר טובה ממכם, עד לרגע הבא שבו אני משתווה אליהם, כי אני לא אוהבת להתיימר. יש לנו קטע כזה, לקופים, אנחנו מסתכלים על כולם בהתנשאות יתרה (הערת הכותבת: הערה זו אינה מכוונת לנמרות עם כיסוי ראש), אבל זה רק כי אנחנו מטפסים על העץ בתקווה למצוא בוטן, או למצוא כינים אצל החבר הקרוב. פעם הבאה אני כבר קונה הד אנד שולדרס - אה! זה לקשקשים ולא לכינים. טוב, כנראה שאיאלץ להמשיך לאכול אותן ואת שאר היתושים. אבל זה רק לראשי השבט. אמרנו שאנחנו אוהבים זקנים. עם מכנס מחוייט..'לא! קופיפה! התכוונתי לזקן שמתחת לסנטר, זה באופנה עכשיו..'

'איכס' השיבה קופיפה ועברה לדבר בגוף אחר. מה? היא כבר לא קופיפה? לא! אל תבינו לא נכון! היא פשוט מדברת עברית בשתי שפות לסירוגין.

הערה למתרגמת הדו-לשונית שפוסט זה נכתב לשני המינים ללא הבדל גזע, דת ומין.

כעת לכתיבת מאמר בנושא דקדוק. פסיק, נקודה (2 אלו נכללים בו) וסימן קריאה.

אבל לפני המאמר שלא יתפרסם פה, רציתי לציין את בית האבות בו התגוררה סבתי, כיוון שנהגה לשפוך תה חם על חסרת חוש הסריגה שלידה, בכעס רב, ולמרות זאת השאירו אותה. ובאמת היה אחד עם זקן, שהיה בא לבקר אותה. סלדתי ממנו רבות..ועד היום...

טהטה!!