אם קשטן הזקן והצליח להבין שהקהל רוצה לראות גולים ולא חלוצים ש"עושים הגנה", גם גיא לוי ועדת מלחכי הפנכה יכולים להבין זאת

נהוג לומר על אנשים מבוגרים שהם כבר לא יכולים להשתנות לעולם. רבים מוותרים מראש על ניסיונות השכנוע מתוך ידיעה, די מבוססת, שכמה שלא ינסו להסביר, לייעץ, להוכיח, לעזור - גורנישט. הראש סתום. לעומת זאת, מקובל לחשוב שאצל הצעירים יש מרווח פעולה גדול יותר לשכנוע, למחשבות, לשינויים ולהפקת לקחים חיונית. האקסיומה הזו נשברה השבוע במשחקי שתי נבחרות הכדורגל הבכירות שלנו.

רבים וטובים (גם באתר זה) תקפו בעבר את ראשי ההתאחדות על המשך הקדנציה של דרור קשטן בנבחרת ישראל, מינוי שהיה בו ריח של ועדה מסדרת מתקופות היסטוריות של שמות כמו ירוחם משל וחיים הברפלד, מינוי שיבזבז ארבע שנים נוספות של כישרונות ישראלים שיסיימו קריירה ללא השארת חותם משמעותי. גם היום אני עדיין סבור שקשטן הוא לא האיש שיביא אותנו למונדיאל, ואם לראשי ההתאחדות היו שני איברים חזקים יותר בין הרגליים הם היו אומרים למאמן העבר תודה ושלום ומביאים במקומו טאלנט אירופאי בכיר.

בעיניים כלות אנו מסתכלים בימים אלה על אליפות אפריקה הנהדרת, ומבינים עד כמה מאמנים אירופאים יכולים היו לקדם את הכדורגל שלנו. אבל זה כבר בגדר חלב שנשפך. קשטן קיבל קדנציה נוספת והלוואי שכולנו נתבדה.

ולמרות הביקורת על קשטן, אי אפשר להתעלם מהעובדה שניכר בו, בפרד העקשן הזה, שמשהו מהביקורות הרבות שספג במהלך הקמפיין הקודם בכל זאת נכנס לראשו. למרות שהמשחק נגד עשרה רומנים, שלא עשו רושם שבאו לתת יותר מידי במשחק הזה, איננו אינדיקציה אמיתית ליכולת של הנבחרת, אפשר היה לראות שינוי גישה מרענן אצל המאמן הלאומי. פתאום שמנו לב, למגינת ליבם של הבונקריסטים החשוכים שממלאים את הכדורגל הישראלי (חקייני ומעריצי גרנט הרבים), שגם הרכב עם שני קשרים אחוריים, ואפילו, שומו שמיים, כאלה שיודעים לתת מסירה ולבעוט לשער, אפילו הרכב כזה הכולל ארבעה כלים התקפיים מובהקים שלא עסוקים רק בסגירות וכיסויים, יכול להשיג תוצאות יפות. ראינו נבחרת ישראל יוזמת, נבחרת שרוב שחקניה יודעים מה לעשות עם הכדור כאשר הוא ברגליים שלהם. אם זה יביא מונדיאל, אני לא יודע, אבל כדורגל חיובי, שערים והנאה (זוכרים עדיין את המילה הזו?) זה בטח יביא.

שלא נשכח, מדובר על אותו קשטן ששיחק בסגנון התקפי שובה עין עם בית"ר ירושלים בשנות ה-90, אותו קשטן ששיחק בונקר הרואי עם הפועל תל-אביב באירופה, אותו קשטן שהעלה בקמפיין הקודם הרכבים עם שבעה ושמונה בלמים ואותו מאמן שעכשיו, בדמדומי הקריירה שלו, חוזר לימי הזוהר שלו עם כדורגל שמכניס קצת עניין בקרב האוהדים.

למזלו הטוב של קשטן עמדה העובדה שחצי שעה לפניו סיימה נבחרתו של מאחז העיניים, גיא לוי, הופעה מבישה מול נבחרת ברמה של ליגה שלישית אצלנו בארץ. קשה לנתח מקצועית את ההרכב איתו בחר גיא לוי לעלות, יותר מכך את סגנון המשחק שלו (סגנון משחק? בעט ורוץ...), לכן אין אפילו ניסיון לעשות זאת. מוזרה עד מפתיעה הזהירות הרבה בה מלטפים כלי התקשורת בארץ את האתרוג החדש שלהם. תראו, הוא מאמן טוב, אבל... למרות הטעויות שלו הוא מאמן עם עתיד גדול... הוא טעה עם בוזגלו אבל הוא טקטיקן... הוא שיחק הגנתי אבל הוא מביא תוצאות... כך, פחות או יותר, נערך השיח התקשורתי בעניינו של גיא לוי. אתרוג.

מעניין אותי אם יש חובב כדורגל אחד במדינה, רק אחד (חוץ מהנומרולוג של גיא לוי), שחושב שחוליית קישור עם שלושה וחצי נגרים (ג'אן, כהן, כיאל ונאתכו) יכולה לגרום לו הנאה מהמשחק? האם מישהו חושב שאותו גיא לוי, זה שעשה סיכול ממוקד לאבירם ברוכיאן באליפות אירופה, לקח שיקול מקצועי בשיבוצו של היהלום בוזגלו על הספסל? אם השיקול היה לא מקצועי זה חמור, אבל אם היה כאן שיקול מקצועי זה חמור שבעתיים. מדובר על מאמן לאומי שרואה עצמו מועמד לתפקיד מאמן הבוגרת!

לי אין ספק שגיא לוי ודומיו הם הסכנה הגדולה ביותר של הכדורגל הישראלי. צומח כאן דור צעיר של מאמנים שמקדשים את התוצאה על פני ההנאה. אנשים שבזים לקהל שמפרנס אותם. מתי נהנינו ממשחק מרתק, פתוח והתקפי בכדורגל שלנו? לא זכורים לי הרבה משחקים כאלה בשנים האחרונות. שימו לב איך ממוצע ההבקעות ירד השנה. בשעה שליגות באירופה מתחילות להבין את חוקי המשחק החדשים, חוקי משחק שמכתיבה טלוויזיה שרוצה בידור והנאה לקהל הצופים, חוקי משחק שמכתיבים צופים במדינות מערביות המשופעות בזמן פנוי וגירויים ללא סוף, אצלנו בארץ עדיין תקועים במבחן התוצאה. בעוד ניצחון משמים. בעוד הישג חמוץ שכבר לא מעניין יותר מידי אנשים. בשעה שהליגות באירופה מפוצצות בקהל שנוהר למגרשים לראות בידור, אצלנו מאמן שעולה עם שלושה שוברי רגליים במרכז המגרש נחשב מאמן התקפי.

אם קשטן הזקן השתנה והצליח להבין שהקהל שוחר הכדורגל רוצה לראות גולים ולא חלוצים שבעיקר "עושים הגנה", גם גיא לוי ועדת מלחכי הפנכה שלו בתקשורת יכולים להבין זאת.

המאמר פורסם באתר ספורטאנטר, מאת שבי כהן