<>inside.outside להכניס עקבים לבפנים, להכניס עקבים לבחוץ, סליחה - להוציא. נא לשים את הגרב האלסטית ברגל אחת. ברגל השניה לשים גרב חצי ברך. עדיפות בגודל של 3-8. מה? אבל אני מידה 39. אוקיי,סליחה, שימי גרב בגודל של הרגל שלך.

עכשיו לנעול את הנעליים. נו? מתאים?

ברור, הרגל שלי מתאימה לכל סוג של נעל, חוץ מבלרינות, בובה, והסגורות האלו, לא המגפיים, נו, איך קוראים להן?

אבל לא באנו לדבר על נעליים. היום אנחנו עוסקים בעניין אחר. סליחה. עוד פעם סליחה?

כבר פעם שלישית. מה יש לך?!

"אל תגידי לי 'מה יש לך', כי לא מדברים אליי בצורה כזו."

זה פוגעני ומזלזל.

מה נראה לך? עוד פעם התחלת? עם מי? הוא בכלל החבר שלך, לא שלי.

אה, אז עכשיו את גם מתחילה עם הגברים שלי? 'בטח, למה את חושבת ששאלתי לשמו?'

יה, ההליכה שלך ממש השתנתה מאז שהתחלת לרקוד.

כן, אבל נעלי בלרינות כזכור לך לא מתאימות לי.

אז תנסי נעלי בלט. עדיף בצבע ורוד, פוינט ברגל. רק אל תעשי לי פירואט..

אני בכלל לא יודעת מה זה פירואט. טוב, לא באנו לעסוק בריקוד, אה, איזו צפויה את - תבקשי סליחה עכשיו?

ברור שלא. אבל נא לקרוא את המילה החמישית הקודמת. מניפולציות כתיבה..אבל בכל זאת לא הגעתם למילה סליחה. עכשיו אתם בודקים...נו? אני מקסימה או לא?

כולם מקסימים. וכולן.

אגב, שמתי את עגילי הפלמינגו, אבל אף אחד לא שם לב אליי, ובמהלך הריקוד איבדתי אחד והיה לי כל כך קשה, כאילו אני איזו ילדה קטנה בת 3, שאיבדה את החפץ האהוב עליה.

די! לא חוזרים לעבר. בכל מקרה, אח"כ מצאתי..ושמחתי כל כך! פיו!

שכחתי לעשות כביסה! אני, שחולת כביסה רק בגלל שאפשר לקפל אח"כ את הבגדים...

אני מחכה ליד המכונה עד שתסיים, תולה וסופרת את הדקות עד הייבוש הסופי. לא אושוויץ ולא נעליים. וגם לא ערימות. אפשר לקפל קצת, ולסדר לפי קטגוריות.

אולי אתחיל לעבוד בסידור ארונות למחייתי? יש כזו עבודה, לא?

וזו תרפיה, יההה..מצאתי את עבודת חיי! רגע, חכי. קודם תחפשי ואז תמצאי. את העגיל? או את העבודה? וכמה שכר אקבל? כמה מגיע לי? ואיך אמצא לקוחות? ואם מישהו אוהב שיטת קיפול שונה משלי? ומה עם יש קטגוריות סידור אחרות בארון שלו/ה?

וואו, אני נסחפת. קודם אפרסם מודעה, desperetaly seeking suzan, כמו מדונה. (אייתתי נכון?) חזרנו לעבר לבסוף, שנות ה-80. אבל היא שרה גם כיום, יו, איזה קטע עכשיו השיר מהסרט מופיע בטלויזיה!! צירוף מקרים אדיר!! אני כוכבת. איזה כוכבת.

לא זה ולא נעליים. יש לי פיג'מה כזו, שזה כתוב עליה. הו, קופיפה, יש לך הכל.

'לא, חסר לי טייץ,

'איזה צבע? אולי יש לי להשאיל לך?',

'כותבת יקרה, אני לא מדברת במונולוג שיחתי. דברי אל הקיר התכלת.'

'אסתכל לשמיים ואחפש ציפור תועה.'

זה מה שקורה כשאת צובעת את החדר בצבע כזה, אח"כ את מצפה להאשים מישהו שהחדר שלך נראה ככה.'

'נכון.'

'ידעתי שאני צודקת.

'.קופיפה, מה הפואנטה?

מי בכלל דיבר על פואנטה? החלטתי להיות כמו סיינפלד, לדבר על לא כלום. זהו פוסט דדיקיישן (הקדשה בעברית) לכוכב ההוליוודי שלי. וחסר שאין לו מדרכה בשדרות המפורסמות, נכון?

שיואו, את חיה בעבר. תיכף תגידי לי שבאתר הרווקות שלך רשום שזו הסדרה האהובה עלייך.

'אני כזו צפויה?'

'ולמה אין מרכאות בכל משפט בו אנחנו מדברות? כי איבדתי את עצמי. אני עדיין רוצה את הנעל ההיא...

איזה מהן? b.unique. פרסומת סמויה. רגע, אולי הם צריכים עובדים? אני אסדר להם ארונות לפי צבעים וסוגי נעליים! וומה אם יש כסוף? לאיזו קטגוריה תכניסי אותו? לזו שבראשי. זכרון קולקטיבי שכזה. עכשיו הגענו לגלגול נשמות...קולקטיביזם..דיברנו כבר על אושוויץ. אבל זהו לא יום הזכרון. טוב, אז בואו נעזוב את זה להיום? סופ"ש, צריך לנוח ולאכול גלידה כל שעתיים. כי כך הדיאטנית המליצה. ועוקבים אחריה.