אנשי הפרסום הם ברובם אנשים שמכרו את נשמתם לשטן פשוטו כמשמעו, ועל מנת להגיע לרווח כלכלי הם לא יבחלו באף אמצעי. 

  
זכורה לי לרע במיוחד הפרסומת של הילד שצועק בחוצפה מתריסה "אתם לא תחליטו עלי!" או משהו בסגנון. יוצרי הפרסומת והחברה ששילמה ואישרה את הקמפיין הזה, הם במידה רבה עבריינים באופן לא משפטי לכאורה, אבל באופן מוסרי בהחלט בלי לכאורה. הם מייצרים גל של התנהגויות שליליות אצל ילדים ויוצרים מציאות נתונה כמעט בלתי אפשרית להתמודדות להורים צעירים שהם עצמם קורבנות מנטליים של התעשייה הזו. 

 
אני באופן אישי חי בלי טלוויזיה כבר שש שנים. יש לי שני ילדים וכל מה שהם רוצים לראות נמצא ברשת האינטרנט, תחת השגחה ובקרה הורית מתמדת. 

 
יש דברים שאני לא מסכים שבני בן החמש יראה וכהורה אני מחנך אותו, שלא משנה מה כולם רואים, הוא "מיוחד יותר מהילדים האחרים" ולכן הוא לא יראה את מה שהילדים האחרים רואים. אני לא מייצר אצלו תסכול, אלא אולי אפילו סנוביות מסויימת, אבל זה עדיף על רגשי נחיתות או התנהגות מעוותת. 

  
ובאשר לאי הימצאות הטלוויזיה בביתנו, כך אנחנו חסינים מרוב הפרסומות. אני שם לב לזה שאנשים סביבי בעבודה מדברים על פרסומות, כחלק מנושאי שיחות החולין של העבודה. ואני כל כך אסיר תודה על כך ש"יצאתי ממעגל שטופי המוח". 

  
ובאשר לכל תוכניות הפריים טיים, אני מודה שאני צופה בחלקן (לא באח הגדול), אבל אני פשוט לא רואה אותם בזמן אמת. אוי לא. היום את כל הפרקים אפשר לראות באתרים של הזכייניות והפרסומות שם הם זניחות ומינוריות. 
דבר חשוב נוסף, מעבר לחופש מפרסומות, שקיבלתי בזה שאין לי טלוויזיה זה גם החופש מלוח השידורים. אני לא חי כבר כעבד ללוח השידורים. אני יכול בכיף עם כל המשפחה לראות מרתון של "דה וויס" או כל תכנית מוצלחת אחרת, מתי שמתאים לי! 

   
את מהדורות החדשות של כל הערוצים גם ככה משדרים חי בכל הזכייניות. 

   
אז חברים, אל תהיו עבדים לשטיפת המוח של התרבות המודרנית. שחררו את עצמכם קודם כל מההשפעות ההרסניות של הפרסומות וכך תשחררו גם את ילדיכם. 
והערה חשובה אחרונה - דרדסים ובוב ספוג אלה סדרות שהילד שלי לעולם לא יראה. תצפו אתם כהורים בכמה פרקים של דרדסים ובוב ספוג ותבינו לבד. 

 
בכל זאת אתן לכם שתי דוגמאות: 

1. דרדסים - יש שם הרבה דברים שליליים, אבל במיוחד יש את רגזני. זה שאומר על כל דבר "אני שונא". אצלי בבית המילה הזאת לא קיימת! אצלנו יש בעיקר אהבה וחיוביות. ואחרי כמה פרקים של דרדסים הילד שלי הפך לשטן קטן ש"שונא" פתאום כל מיני דברים. ואת זה אני לא רוצה.

 2. בוב ספוג - פעם אשתי ואני, עוד כשהיינו זוג לא נשוי, סתם הסתקרנו וראינו פרק של בוב ספוג, בשביל הצחוקים. לתדהמתנו עלילת הפרק שראינו היתה שמגיע משגיח ממשרד הבריאות למסעדה של בוב ספוג, או משהו כזה, ומוצא שם ליקויים שונים. אז בוב ספוג וחברו, ועכשיו תקשיבו טוב אחרי שהתיישבתם, רוצחים את המבקר ומנסים לאורך כל הפרק להיפטר מהגופה. 

 
אני צריך להוסיף על זה עוד משהו? זה מה שילדים בני שלוש ומעלה צריכים לראות?    

   
ולסיום, הדברים שהבן שלי בוחר לראות הכי הרבה מיוזמתו ומבחירתו החופשית, ותאמינו לי שזה מבחירתו החופשית, כי אנחנו לא הורים מושלמים ולא תמיד יש לנו כוח לכוון אותו לראות משהו מסויים, הם תוכניות לימודיות בעיקר והיום כילד בן חמש הוא יודע את כל האותיות בעברית ובאנגלית מלמידה עצמית (שוב, אנחנו לא הורים הכי טובים, פשוט יש לנו ילד אוטודידקט), יודע לאיית בעברית ולספור ועוד הרבה דברים שילדים אחרים בגן שלו לא יודעים או שאם הם יודעים אז זה בזכות ההורים שלהם שהם כנראה הורים יותר מסורים והם ביוזמתם מלמדים את ילדיהם. 

 
וכל זה נעשה בזכות החופש המבוקר שהילד זוכה לו בזכות זה שאין לנו טלוויזיה, שגם אותו היתה כנראה הופכת ליצור פסיבי שמולעט בתכנים מוכתבים על ידי אנשים שטובת הילדים ממש לא עומדת לנגד עיניהם, אלא רק כיצד ליצור ממנו מחלבת קניות של מוצרים ומותגים שהוא לא צריך  ועם בעיות שכיחות שיש לרובנו.