חברתי פטימה
 ההתחלה והסוף מְקוֹשֶׁשֶׁת בֵּין הַהֲרִיסוֹת, מְקַבֶּצֶת זִכְרוֹנוֹת בְּמִצְבּוֹר הַגְּרוּטָאוֹת, חַיִּים שָׁקְקוּ פֹּה הָיָה מִטְבָּח. יוֹם אֶחָד אֲדוֹנֵךְ גָּעַר, "לְכִי,אִשָּׁה, עִזְבִי הַמִּטְבָּח." וְהוּא הִסְתּוֹדֵד עִם חֲבֵרָיו, חִשְּׁבוּ, תִּכְנְנוּ, מָדְדוּ, אַחַר כָּךְ שַׁלְמוֹנִים לַאֲדוֹנֵךְ נָתְנוּ. "אַל תִּתְלוֹנְנִי,אִשָּׁה, נִבְנֶה לָךְ מִטְבָּח חָדָשׁ וְלֹא תָּרִיבִי עוֹד עִם יְרִיבָתֵךְ, צָרָתֵךְ." מִיָּד נִכְנְסוּ הַחוֹפְרִים לַמִּטְבָּח וְחַיֵּי גֵּיהִנֹּם שֶׁל חֲפִירָה, חוֹל, אָבָק בָּהֶם אַתְּ וּבָנַיִךְ נִזּוֹנִים. וְהַשַּׁלְמוֹנִים? אֲדוֹנֵךְ בָּנָה עוֹד מִטְבָּח וְכַלָּה חֲדָשָׁה הוֹבִיל אֶל הַנִּטְבָּח. הַהֲקָלָה הָיְתָה לִהְיוֹת לְבַד בַּמִּטְבָּח, אֲבָל הָרַחַשׁ הַזָּר מִתּוֹךְ הַבּוֹר שֶׁנִּפְעַר וְהַפַּחַד פֶּן יֶלֶד יִמְעַד, עִרְבֵּל עָלַיִךְ חוּשִׁים וְאָז הֵחֵלּוּ מְבִיאִים אֶל הַבּוֹר אֶת כְּלֵי זֵינָם, וְאָז הִתְעַרְבְּבוּ רֵיחַ תַּבְשִׁילַיִךְ בּסֵרָחוֹן, בֵּיתֵךְ הָיָה לְפָרוּץ, זֵעָתָם שֶׁל גְּבָרִים זָרִים הִשְׁחִיתָה רֹגַע מַאֲכָלִים. הָיָה עָלַיִךְ לַעֲטוֹת הָרְעָלָה, בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה לֹא הָיְתָה רְגִיעָה. הַחֹם, הַחֹם הִרְתִּיחַ רֹאשֵׁךְ, אֲבָל לֹא יָדַעְתְּ עֲדַיִן פְּגִיעַת הָאֵשׁ. פָטִימָה חֲבֶרְתִּי, דִּמְעָה מְלוּחָה מִתְדַּרְדֶּרֶת לָךְ עַל לֶחִי, יָדֵךְ מְנַסָּה לְקַבֵּץ כֵּלִים וְאֵין מַיִם לְנַקּוֹת וְאֵין מַיִם לִשְׁתּוֹת, רַק הַבּוֹר עֲדַיִן פּוֹעֵר פֶּה צָמֵא לְדָם, רַק הַבּוֹר עֲדַיִן עוֹמֵד שָׁם, לוֹעֵג לָךְ וּלְאָזְלַת יָדֵךְ. ר. מיפו ביום שאחרי חֲבֶרְתִּי פָטִימָה, חָשַׁבְתְּ אוּלַי, בַּיּוֹם שֶׁאַחֲרֵי חָלִילָה וְחַס לֹא תִּהְיֶה יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל כָּךְ מַפְרִיעָה לָהֶם, מַה יִּקְרֶה? אֲדוֹנֵךְ יַמְשִׁיךְ לִשְׁלֹט בָּךְ, הָרְעָלָה עַל פָּנַיִךְ תָּצִיק, חֻמָּהּ יְשַׁגֵּעַ וְאַתְּ תַּמְשִׁיכִי לִהְיוֹת הַשִּׁפְחָה הַחֲרוּפָה שֶׁלּוֹ. הַאִם גּוֹרָלֵךְ יִשְׁתַּנֶּה? הַאִם תִּזְכִּי לְחַיֵּי אִשָּׁה? לֹא! חֲבֶרְתִּי פָטִימָה, לָמָּה אַתְּ לוֹחֶמֶת אֶת מִלְחַמְתּוֹ שֶׁל אֲדוֹנֵךְ? ר. מיפו
* לְפָטִימָה חֲבֶרְתִּי, רָאִיתִי אוֹתָךְ בְּהַפְגָּנָה רָאִיתִי אוֹתָךְ מַצְבִּיעָה רָאִיתִי אוֹתָךְ עוֹשָׂה דְּבַר אֲדוֹנֵךְ וְאַתְּ חֲנוּקָה בְּתוֹךְ שְׁחוֹר גְּלִימָתֵךְ. אֲנִי מְבִינָה, פָטִימָה חֲבֶרְתִּי, הָפַכְתְּ לַצֵּל שֶׁלּוֹ הִזְדַּהֵית אִתּוֹ עָשִׂית אֶת כָּל רְצוֹנוֹ. פָטִימָה חֲבֶרְתִּי, אֵינֶנִּי יְכוֹלָה לְגַנּוֹתֵךְ, הוּא כָּבַל אוֹתָךְ לָאֵל שֶׁלּוֹ וְאַתְּ עוֹבֶדֶת אוֹתוֹ לַמְרוֹת אַכְזָרִיּוּתוֹ. פַּחְדֵךְ מִמֶּנּוּ וּמֵאֱלֹהָיו מְעַרְעֲרִים יוֹמֵךְ הֲוָיָתֵךְ ר. מיפו
|