כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג של עדן

    ארכיון

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    איפה השכל? איפה הלב?

    0 תגובות   יום ראשון, 17/8/14, 22:20

     לפתיחה – כמה ציטוטים:

    "נצטרך להיות חכמים וגם צודקים. כרגע אנחנו מנהלים מדיניות שהיא גם טיפשית וגם לא צודקת“ (האזרח דרור) (1)


    "
    עמישראל זה דבר מסובך. המזרח התיכון זה דבר מסובך. הכל כאן קשה ודורש המון סבלנות, הקשבה ומחשבה. יש כאלה שעדיין חושבים שבמקום זה מספיקים רק אומץ, נחישות ואמונה מוחלטת בצדקתנו. הם טועים כמובן וזה שאנחנו עדיין נותנים להם לאחוז במושכות, זה הלקח שלא נלמד - וזו הטרגדיה האמיתית של רצח רבין"
    (
    מתוך "סרק! סרק!" מאת אורן שני)

    "
    במקרה הזה (שלום פנימי כהכנה לאפשרות של עשיית שלום חיצוני) הדרך הארוכה יותר תהיה הדרך הקצרה ביותר שניתן למצוא"
    (
    אור-לי ברלב - אין קשר משפחתי אלי חיוך )

     

    שלא כדרכי, אנסה לקטלג את הגישות של הפעילים והפעולות לשינוי חברתי/סביבתי/כלכלי/מדיני לשלוש קטגוריות, ואני נותן בהן סימנים על פי שלוש שאלות:
    "
    איפה הכסף?"
    "
    איפה הצדק?"
    "
    איפה השכל והלב?"

    (
    הערה חשובה מראש: אני לא רומז בשום פנים, אופן או דרך שמי שמצדדים בגישה כזו או אחרת הם חסרי שכל או לב, או שאין להם חוש צדק. למשל, מי שתומכים בגישת "איפה הצדק" יכולים להיות חכמים מאוד ולכן אי צידודם בגישת "איפה השכל" לא מעיד על חכמתם ושכלם שום דבר, אלא מעיד על כך שהם מעדיפים ללכת עם מה שנראה בעיניהם כצדק ללא בחינה מעמיקה יותר ומזוויות אחרות של המציאות הנתונה) .

    השאלה: "איפה הכסף", שהיתה בשימוש במסע הבחירות של מפלגת "יש עתיד" מאפיינת את אלה שמחו בעיקר על נושאים נקודתיים או לא ממש רחבים (ולאו דווקא בנושאי כלכלה). היו בעבר לא מעט מחאות כאלה, חלקן השתלבו במחאת קיץ 2011 (ע”ע חרם הקוטג').
    אנשים אלה בדרך כלל ייטו להצביע למפלגות נושא או מי שכינו עצמן "מפלגות מרכז" כמו ד"ש, שינוי, “התנועה", “יש עתיד", או לפי דעותיהם הפוליטיות כשאלה אינן מושפעות מהפעילות שלהם (ליכוד? עבודה? הבית היהודי?).

    השאלה “איפה הצדק” אופיינית למי שלוחמים בכל מה שנראה להם לא צודק.
    מוחים אלה לא יתפשרו על הצדק, ולדעתם יש פתרונות ברורים לפחות ברמה הערכית (אם כי בניתוח מעמיק הם עלולים להתגלות כלא-ישימים באופן מעשי, לפחות בעתיד הנראה לעין).
    גם אנשים אלה נכחו באופן בולט במחאת קיץ 2011 ולאחריה, ומחו על מגוון הנושאים החברתיים—כלכליים בהם נראה שיש אי-צדק.
    אך בנוסף - שואלי “איפה הצדק” טוענים שעקרונות הצדק החברתי ובמיוחד השוויון חייבים להיות אוניברסליים "עד הסוף", ובהקשר שלנו – להיות מיושמים גם ברמה של כל ארץ ישראל המערבית/פלשתין, מהים עד הנהר. לגישתם הצדק החברתי חייב לכלול כל את כל המדוכאים באשר הם בלי ההבחנות שהן תולדה של הסכסוך הערבי-ישראלי.
    יותר מזה, לדעתם עקרונות אלה בהכרח פוסלים את זכות ההגדרה העצמית של היהודים (חלקם טוען שאין בכלל עם יהודי...) ודורשים מדינת כל אזרחיה, בין אם לפי מה שעזמי בישארה ניסה לקדם בעבר, ובין אם לפי העיקרון המרכסיסטי של זהות האינטרסים של הפרולטרים בכל המדינות, ומנגד, זהות האינטרסים של הבורגנות (2).
    פעילי "איפה הצדק" בגרסה ה”רכה” יותר שואפים לביטול זהותה היהודית של מדינת ישראל מפני הדמוקרטיה והשוויון (לא מדובר ב”הפרדת דת ממדינה” או ב”הפרדת דת מפוליטיקה” אלא בהליכה רחוק יותר של ביטול הזהות היהודית בכללה).

    אין בכוונתי לעמת כאן את הגישות הנ”ל עם הגישות של הציונות, הלאומיות וזכות ההגדרה העצמית של העם היהודי (בשביל זה צריך מאמר נפרד חיוך ), אבל לגישת "איפה הצדק" יש חולשות מהותיות שמונעות ממנה לצבור תמיכה ציבורית מעבר לקבוצות של "מוכיחים בשער".
    חולשה אחת כזאת היא יצירה של היררכיה של מדוכאים. כאשר יש לחימה בעזה, למשל, הבעיה של פגיעה בלא מעורבים (שלעתים משמשים "מגן אנושי" ללוחמי החמאס) מיד עולה בסדר העדיפויות על הבעיות החברתיות-כלכליות-סביבתיות של ישראל, ולכן פעילי “איפה הצדק” שותפים למה שמכונה "הפגנות שמאל" נגד המלחמה. לפעמים נשמעים בהן קולות שמאשימים את צה”ל בפשעי מלחמה ואת כל מי שאינם מסכימים אתם לכל הפחות כ”מי שעומדים מנגד”.

    אלא מה, אלה שלכאורה במעלה ההיררכיה של המדוכאים (אנשים שבמצוקה בישראל מן האוכלוסיה היהודית) מבינים שאותם דורשי צדק לא רואים אותם ממטר, לא נאמנים למדינה ולמעשה חותרים תחתם בהעדפה של אויבים על עניי ביתם שלהם.
    חלקם יפגין בהפגנות תמיכה במלחמה, ואף יתלהם נגד מי שעל-פניו מזדהים עם האויב ואילו פעילי "איפה הצדק" יראו בהם גזענים, כוחניים ואולי אף פשיסטים.

    כמו-כן עובדה קיימת (לפחות לפי מה שאני נוכח לדעת) היא שיש בישראל תמיכה רחבה בציונות, מה שמכתיב את עמדת המיעוט של שואלי "איפה הצדק" מראש גם בלי קשר לצדקת דרכם. אלה יטענו שלצדק לא דרוש רוב, מה שבעיקרון נכון, אבל מראש מאפס סיכוי לשינוי חברתי בלי שינוי בזהות של מדינת ישראל, ולפי תרחישים הגיוניים עלול להתקבל ממרחץ דמים לא עלינו. לא ברור שיש מודעות לסיכון הזה בקרב שוחרי הצדק.
    כך יוצא שפעילות שוחרי הצדק רק מזינה בהזנה חוזרת מדיניות של ”הפרד ומשול” המרחיקה מאוד שינוי חברתי-כלכלי, וזאת בגלל דרישתם חסרת הפשרות לכרוך טיפול בכלכלה ובחברה באבדן זהותה היהודית של מדינת ישראל ו/או בטיפול ברוח זו בסכסוך הערבי-ישראלי שהוא הרבה מעבר לטיפול בכלכלה ובחברה הישראלית, לפחות באופן שבו הוא נתפס על ידי הרוב המוחלט של הציבור בישראל.



    השאלה השלישית היא "איפה השכל/איפה הלב?”.


    את הגישה שלי הייתי כולל בקטגוריית "איפה השכל/איפה הלב?".
    גישה זאת מאופיינת במבט רחב על המצב החברתי והפוליטי של ישראל ולאורך זמן, ובהבנה שהמאבק הוא לא רק על עקרונות, אלא גם על התודעה.
    מי שדוגלים בגישה זאת תומכים במגוון רעיונות ועמדות שרובם בקירוב שמאל חברתי ואנטי-כוחנות, וחלקם אף קרוב עד זהה לאלה של “איפה הצדק?”. אבל גישה זאת אינה מתבטאת בהליכה אחר רעיון באש ובמים אלא בבחינה מתמדת שלו לאור המציאות והתובנות שנצברו.
    לפי גישה זאת יישום הרעיונות דורש לא רק נקיטת עמדות חד-משמעיות או פתרונות ערכיים, אלא התוויית דרכים שתובלנה למצב שמצדדי גישה זו היו רוצים להגיע אליו, עם קשר הדוק למציאות ולהבנת המציאות לאורך זמן ואף לאורך ההיסטוריה.
    על כן נובעת מגישה זו שצדק בלבד אינו מספיק לשינוי. צריך גם שכל וגם לב.
    במקום להסתנוור מצדק חסר-פשרות ו"לא לראות ממטר" את מי שאינם מסכימים אתם,
    אנשים המצדדים בגישה זו מבינים שלא כולם חושבים כמוהם ואולי ינסו לשכנע אחרים, אך גם להקשיב להם כדי ללמוד עוד על הבעיות שלפנינו, כי בסופו של דבר מדובר באנשים.

    מחשבה ותחושות-לב, מעצם טבען, יוצרות ספקות - ולכן גישת "איפה השכל/איפה הלב?" אינה מאופיינת בביטחון עצמי גבוה עד כדי דבקות בגישה אחת בלי סובלנות לגישות אחרות.

    חשוב להדגיש שגישת "איפה השכל והלב" אינה גישה פוסט-מודרנית של "אין אמת אחת", אלא יכולת להכיל אשכול של דעות (שהרי המצדדים בגישה זאת אינם בדעה אחת ויחידה אלא בעלי דעות שונות ורעיונות שונים שהגו, אבל הדעות והרעיונות הללו לרוב קרובים אלה לאלה), כמו שהיה קיים בדיונים רעיוניים מאז ומתמיד (והדוגמה הראשונה שעולה בדעתי – הציונות לפחות עד הקמת מדינת ישראל).

    ובנוסף חשוב להבהיר שמצדדי הגישה הזאת בדרך כלל אינם רואים עצמם “א-פוליטיים” במובן שעמדתם אינה פוליטית (לעומת מצדדי “איפה הכסף?” שלעתים רואים את עצמם או את מחאתם ככזו), אלא נוקטים עמדות שלא תמיד באות לידי ביטוי במרחב הפוליטי שמיוצג כיום בכנסת או בדיון הציבורי, או שאין להם אמון במערכת הפוליטית, אך מעצם ראייתם את התמונה הרחבה יש להם מה לומר במגוון הנושאים העומדים על הפרק.

    חשוב להבהיר שלעתים אלה שאמרו שהם “לא פוליטיים” התכוונו לומר ”לא מפלגתיים”.

    אם ניקח לדוגמה את “מבצע”/מלחמת “צוק איתן” ואת ליבוי היצרים הזוועתי שהיה לקראתו/ה, מצדדי “איפה השכל והלב?” לא יכחישו את מצוקות האוכלוסיה בעזה ולא ישירו שירי הלל לממשלה באופן אוטומטי (ולא מעט מהם שוללים כבר מזמן את מדיניות "ניהול הסכסוך" של ממשלות נתניהו האחרונות), ומטבע גישה זו לא יירתעו מביקורת, אבל יבינו שהפגנות בנסיבות הספציפיות של המצב במלחמה זו רק מתדלקות את ה"הפרד ומשול", מעודדות עוד יותר את ההשתקה של כל בדל ביקורת ויהיו "מטרה נייחת" לפרובוקציות שבאו או מ"אנשי הצל" או מפרובוקטורים שיש חשד כבד שהם "שתולים" מטעם – למשל, רעולי הפנים שביניהם.
    לסיכום הגישה בקצרה: להיות "צודקים וגם חכמים”.


    = = = = = = = = = =



    (1) האזרח דרור, 19.10.2010, תגובה לפוסט “הקלפים החזקים של התנועה הירוקה – וחזון אפשרי לעתיד הציונות” בבלוג הפעילים של התנועה הירוקה
    http://hayeruka.wordpress.com/2010/10/19/ace/


    (2)
    עיקרון זה לכאורה מביא למסקנה שאין שום היגיון ביריבות בין מדינות, ושהמאבק הרלוונטי היחידי היא בין המעמדות, ואם ניישם את המודל הזה על מה שמכונה "הסכסוך הישראלי-פלסטיני", אז האינטרס של הציבור הרחב הישראלי חובר לזה של הפלסטיני, כאשר היריבים, הם בעלי ההון משני הצדדים. מכאן מסיקים המרכסיסטים שבשואלי “איפה הצדק” שאין להפריד בין המאבק לצדק חברתי לשאלה הפלסטינית כשהתשובה של לפחות חלק מהם היא “מדינת פועלים אחת בין הים לנהר”.

    (מבוסס על דברים שג'רר דן כתב באחד השרשורים שעסקו בעשיית סדר בויכוח הפוליטי בקבוצת ”רשת אקטיביסטים”, וכן על מצע “הליגה הסוציאליסטית האינטרנציונליסטית”)


    דרג את התוכן: