לצפייה בווידאו לחץ כאן *הפוסט הבא הוא בעצם מענה שלי לשאלות של חבר על משיכתי לרובוטריקים ולאספנות של הצעצועים שלהם. בהיותי ילד קטן, הייתי הילד היחיד שהכרתי שידע אנגלית מלידה. זהו פרט חשוב, כי אז הרובוטריקים שודרו באנגלית עם כתוביות לעברית, ואני בטווח הגיל שלי, הייתי הילד היחידי בשכונה שיכל לצפות בסדרה ולהבין את מה שנאמר בה. ומה שאני אומר בזה בעצם, זה שנחשפתי לרובוטריקים מגיל מאוד צעיר. אז ההשפעה שהיתה לסדרה הזו היא מאוד שורשית בנפשי, בבחינת, חלק אינטגרלי מהזהות שלי.
כילד גם פונקתי על ידי סבתי עליה השלום, שהיתה עשירה כקורח והיו לי את כל הרובוטריקים. אבי עליו השלום, באחד ממשבריו הנפשיים זרק לפח את כל הצעצועים שלי! אז מילדות יש בי חלל שדורש להתמלא בחזרה במה שאבי "גזל" ממני. ויש לזה חלק בהסבר ליצר האספנות שהתעורר בי עכשיו (עד שלא קניתי לבני את אופטימוס פריים, לא התעורר בי היצר הזה). נחזור לנקודת האספנות בהמשך.
לגבי הרובוטריקים.
אני מתחבר באופן כללי לז'אנר האנימה, שהרובוטריקים סה"כ משתייכים אליו. הז'אנר הספציפי הזה שנקרא מֱכה (Mecha) - סגנון אנימה ומאנגה השם דגש על טכנולוגיה מתקדמת ורובוטים ענקיים. בסדרה הרובוטריקים מדובר בז'אנר של הרובוטים הגדולים בשילוב עם היותם חוצנים ולוחמים באמנויות לחימה. כמו בסרט המטריקס, שהוא מאוד מושפע בעצמו מסגנון האנימה, אמנויות הלחימה והמדע הבדיוני הם אלגוריה לעולמות הנפש.
כל הסגנון החזותי של האנימה בכלל ושל הרובוטריקים בפרט, מאוד "עושה את זה" לעין שלי. לא שאני יכול לומר לך שאני זוכר עכשיו על מה היתה הסדרה שראיתי בילדותי, אבל זו בהחלט היתה סדרה ברמת תוכן מאוד גבוהה, ולראיה הצלחתה הכבירה לאורך דורות ממש.
אופטימוס פריים. אוה, אופטימוס פריים... כפי שראית, המדובב של הדמות הוא אותו האדם כבר מאז שנות השמונים והוא השפיע רבות על עיצוב הדמות של אופטימוס פריים. הקול שלו לבדו משדר באוזניי סמכותיות, אבהיות, ביטחון וכל מה שקול אלוהים חיים להבדיל, צריך לשדר. ואכן ניתן לומר שאופטימוס פריים היווה למעני מעין דמות אב ומודל של מורה רוחני. למדתי מהדמות שלו הרבה דברים, שהם משהו שמעבר לידע ויותר משהו ברטט, בווייב, באנרגיה שלו. אנרגיה של מורה רוחני, מנהיג, אבא ואף אלוהים. רק מלהאזין לקול שלו, אני נכנס למעין מדיטציה או חוזר בלא מודע שלי לאותו מקום עמוק ורוחני. הוא המודל לחיקוי המושלם שלי, של מנהיג, סמכותי, רך אבל קשה, מורה רוחני אמיתי.
ומהם הרובוטריקים? מה הסוד שלהם? הרי משפט המפתח בשיר הפתיחה של הסדרה היה "more than meets the eye". וזה מרמז לצפייה עמוקה בנסתר, במכוסה מן העין. ומשחר קיומי כי אני זוכר שזה עניין אותי במודע כילד, אני נמשך אל הנסתר, אל המודל הסמוי שמעבר למציאות הגלויה. ואין לך מטפורה יפה מזו של מכוניות שהן בעצם רובוטים במסווה. וכשאני הולך ברחוב אחרי צפייה ברובוטריקים אני בטוח שמאחורי כמה מכוניות, מסתתר לו איזה רובוט... אבל כמובן שזה שיעור שמלמד אותי מילדות לחפש את הסמוי מן העין. את המעבר. ובנוסף, מוטיב שינוי הצורה, הוא גם מוטיב חזק וארכיטיפי. שכן, אין לך דרקון יורק אש ורשע במציאות, אלא ניצוץ של קדושה ששכח את שמו האמיתי. וברגע שאתה מזכיר לו את שמו האמיתי הוא משנה את צורתו חזרה לצורתו המקורית היפה והקדושה.
בסדרה המוטיב הזה הוא מוטיב מרכזי, שהמציאות היא בעצם תחפושת של מציאות אחרת. ניתן גם לומר שהסדרה רומזת לכך שמאחורי המכונית ומאחורי כל דבר דומם לכאורה יש "רובוט", שהוא אלגוריה לנשמה של הדבר. ובחיים למדנו לראות נשמה, ניצוץ של אלוקות, בכל דבר. אני חושב שפה הגעתי לנקודה. הרובוטים הם בעצם גילוי הנשמה שנסתרת מן העין. אמרנו "more than meets the eye" ורובוטים במסווה, ובעצם אמרנו שבמציאות יש יותר ממה שנראה לעין הבשר ובעצם המציאות כולה היא נשמה במסווה.... הרובוטים בסדרה שמשו לייצג את הנשמה שמאחורי המציאות היומיומית ובעצם לימדו בצורה חתרנית את ילדי העולם לפתח ראייה מיסטית. אני מאוד בטוח בזה. ואני אף בטוח כמעט במאה אחוז שזו היתה גם כוונת המשורר, שכתב את הסדרה המקורית.
כל הדיבורים האלה עושים לי חשק לראות את הסדרה המקורית שוב. וזה יקרה... מתישהו.
עד כאן בנושא הזה. ועכשיו ליצר האספנות. יש ביצר הזה משהו אלילי לדעתי ביחס אל עצמי. כי אם הרובוט מייצג נשמה, והרובוט אופטימוס פריים מייצג בשבילי את הארכיטיפ של המורה הרוחני או אפילו של אלוהים, רחמנא ליצלן ולהבדיל, הרי ש"בעלות" על הייצוג הצעצועי של הארכיטיפ מנכס את הדבר הרוחני ומעורר אותו. כמו שמנטרה או פסוקים מסויימים יש בהם להדהד מקומות עמוקים ומיסטיים בנשמה.
הרצון שלי לאסוף כמה שיותר דגמים של הדמות, הוא הדחף לאסוף כמה שיותר גילויים של הדבר הרוחני. כמה שיותר אפשרויות חזותיות להתחבר לייצוג הפיזי של הדבר הרוחני וכך גם להתחבר לכמה שיותר ייצוגים רוחניים של הדבר.
הרצון לשחק עם הצעצוע והמשחק עם הצעצוע מחבר אותי אליו, מאחד אותי עם הדבר הרוחני בעצם. אין פה עניין של בעלות ושליטה אלא מימוש הרצון הקמאי להיות אחד עם השורש שלך, עם הארכיטיפ שלך; להיות הוא, ואת זה ניתן להשיג באמצעות משחק עם הצעצוע. וכשיש לך כמה שיותר צעצועים, דגמים, אתה כאילו עשיר במלבושים האפשריים של הארכיטיפ שלך.
ומכאן גם האקסטזה שלי מלצפות בתמונות של אופטימוס פריים ואיסופן. צירפתי כמה תמונות שימחישו לך את מה שאני רואה באופטימוס פריים. לסיום דבריי, להלן קטע מהסדרה הנוכחית, שהיא ממשיכה נאמנה של הסדרה המקורית מבחינת רוח הדברים. הסצנה הבאה אינה באה אלא כדי להדגים משהו ספציפי מאוד. הצורה שבה הדמות של מגהטרון, שהוא הרשע האולטימטיבי בסדרה, עומדת מול פנים מול פנים מול הדמות המיסטית הזו, היא אותה תחושה שיש לי כשאני מתקשר ועומד מול המורה הרוחני שלי. אז תתעלם מזה שמדובר כאן על מגהטרון, ותתייחס רק לצורה החזותית בה הצליחו להראות את החזיון המיסטי האישי שלי.
https://www.youtube.com/watch?v=zGhnJEh8osg
אבל גם לא תוכל שלא לשמוע בשיחה שבקטע את הניחוח המיסטי... |
