כל האהבות כולן...
אמא של טל, גננת, מאמנת אישית להעצמה בקבוצת יוזמות.
מאמינה באהבה, בגמדים ובפיות.
מאמינה בחינוך ובשינוי שמתחיל מבפנים.
מאמינה שכל אחד יכול לעשות שינוי בחייו, שלכל אחד מגיע להיות מאושר, גם לך.
בבלוג שלי תפגשו אותי דרך ספורים על הדרך שלי ועל האהבות בחיי. מזמינה אתכם להתרווח, להרגיש בבית ולקרוא עם הקפה.
החיים הם ספור בתוך ספור בתוך ספור בתוך ספור.. והסוף תמיד טוב.... אם עכשיו לא טוב, סימן שעוד לא הגעת לסוף הסיפור...
פוסטים אחרונים
- בחזרה למילים 6/11/10
- מסיבת יובל 7/5/10
- יומן מסע 26/3/10
- מהמרחקים 1/3/10
- תרקדי 23/2/10
- שיר נבואי קוסמי 3/2/10
ארכיון
אני לא "היא"
היא ישבה בפינה מכווצת כולה. ידעתי שהיא מזכירה לי מישהי בתנוחתה... לא הצלחתי לזכור את מי... או מתי... לרגע כאילו שכחתי הכל ואפילו כמעט ריחמתי עליה...
אשה נסיכה. רוב חייה הוא היה שם בשבילה. הנסיך שלה.. הוא העריץ אותה... היא היתה הדרך עליה הלך... כך נהג לומר...
האור של חייו... אהב אותה, שמר עליה, פינק אותה, טייל איתה, רקד איתה, היתה להם הזוגיות של סיר ומכסה... זאת של הנסיך וסינדרלה... עכשיו הוא הלך והדרך נגמרה....
היא יושבת מכווצת בפינה... מסדרת לרגע את הכתר שהוא הניח על ראשה ומתעשתת בשניה. אשה קשה. בעיקר עם עצמה. מסתכלת לצדדים לוודא שאף אחד לא רואה אותה בבושתה... בחולשתה... בדמעתה...
אוספת עצמה, חוזרת לדמות הגבורה, ההירואית...
אותה לא יתפסו חלשה... עצובה... כואבת... עליה לא ירחמו... לה זה לא יקרה... הוא לא היה רוצה... היא לא רוצה...
היא ישבה שם בפינה מכווצת כולה. כמעט הייתי מוכנה לסלוח, לשכוח, כמעט התפתיתי לגשת ולחבק אותה... כמו שהייתי ניגשת לכל אישה אחרת שאני לא מכירה...
והגוף נרתע...
|
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חומד...
חולה עליך... כמה חכם נהיית...
זה...כ.כ.ה.... קרוב....
וזה תלוי רק בי... המסע הוא שלי
וגם הרווח יהיה...
שלי ושל עוד מישהו שיהיה נורא מאושר בזוגיות איתי..............
עוד טיפ... טיפה... טיפונת....
סבלנות...
גילה
עקב הכרותי עם הנפשות, אני יכול לומר שזה היה
עושה לך המון, הרבה יותר מלה.
הרתיעה היא מהפחד של התוצאה, מכדור השלג שמהלך
כזה יוביל אליו.
והוא יעשה טוב אבל צריך מוכנות.
את היחידה שתשפטי מהו הזמן הנכון לך, למרות שבפועל,
כל זמן הוא נכון לתחילת המסע הזה.
את יודעת זאת טוב ממני, את כבר רחוק בדרך.
בהצלחה יקירתי
אני לא היא...
חיבוק, גילה
תודה. יום נפלא,
גילה
תודה שרי על תשובתך...
את מלכה...
מה שכתבת הבהיר לי מלא דברים...
הספור אכן נקטע באמצע... אין לי מושג מה יהיה המשכו...
סביר להניח שכאשר אדע -
יהיה לזה ביטוי מילולי..
גילה
נקטע לי הספור כאילו באמצע....
כנראה שהיא לא היתה מוכנה לחיבוק, אחרת היית נותנת .
נסיכות צריכות ללמוד למצוא את הנסיך הפנימי בתוכן(:
אוהבת שלך שרי
תודה נאוה שהגעת... דבריך תמיד נוגעים...
כשהגוף מסרב לעשות את שהנפש מכתיבה לו...
יש לו סיבה...
וצריך להקשיב לו...
כי המחויבות הראשונה שלנו היא לעצמינו...
ולפעמים זה מאד עצוב.... אתה יודע מה נכון לעשות ומה יעזור...
אבל אתה לא יכול לעשות את זה... עדיין....
גילה
תודה אלה,
את מקסימה כרגיל...
גילה
סיפור מהצנטרום של הקישקע :-(
כוכב על התעוזה *
רציתי... אבל לא יכולתי.... וזה באמת עצוב...
תודה שקפצת לבקר...
שיהיה יום מופלא,
גילה
מלכה אמיתית לא צריכה כתר.. ובטח ובטח לא להצטייר כהירואית...
לאב יו
לגמרי...
ובאמת חבל...
גילה
מקסים, כוכב ממני..
אוהבת אותך!
נשמע דווקא שאת מכירה את האשה הזו (היטב, אפילו.....או לא?....)
כן, אני מכירה את ההרגשה הזו - שהגוף נרתע, מסרב לבצע את הפקודה שהנפש הטילה עליו..... אולי דווקא משום שמדובר באשה גאה, אולי משום שמשהו בה גרם לך לחשוש מפני דחייה -
בכל אופן, אני למדתי, שגם את האנשים הקשים ביותר אפשר "להמיס" בחיבוק, בחיוך, בליטוף...
עצוב. כתבת מקסים - ברגישות רבה. אזלו כוכביי, אך עוד אשוב
שבת שלום, יקירתי,
נאוה
עצוב...
כמה פעמים בחיים שלנו אנחנו רוצים לעשות משהו ולא עושים
ואז מרגישים את הכאב הזה המציק בלב ובנשמה.
מחבקת, אלה
מסכים עם קודמי...
לחבק תמיד צריך
{{{{{{{{{
}}}}}}}}}
אולי דווקא החיבוק הזה שרצית לתת לה, זה מה שהיא הייתה צריכה באמת..
עצוב