מפגש אנ"י המתחדשת מספר שלוש                
ר. מיפו.                                

זמן - ד"ר עילם גינדדין תמר

גילגולה של המילה זמן, באדיבותה של ד"ר עילם גינדין תמר.

(לקוח מתוך המדור בימת שיח  "שיח על זמן" שבאתר אנ"י.)

    על חורבותיה של אנ"י הזכורה לטוב, אנחנו מספר חברות, מנסות לחדש ימי אנ"י העליזים.

פנינה ואדלינה מלאות המרץ עושות במלאכה והמזל שלנו, שהן כל כך מלאות מרץ, רצון טוב וחרוצות, מתאמות את העבודה ביניהן ומזמנות אותנו למפגשים מלאי שירה.

הפעם המפגש סבב סביב ספרה החדש של שושנה בן-עדי, משוררת שעד כה לא הכרנו   וכעת אולי היא תצטרף לקבוצה שלנו. ספרה "ניסיתי לאחז בזמן", עמד במוקד המפגש. כאמור כלנו התבקשנו לשלוח שירים בנושא ה"זמן". כמובן שזה הזכיר את האתר של אנ"י, שכעת הוא מושבת אבל נתן להכנס  לבקר ולהתרשם. נושא הזמן באתר היווה את אחד המוקדים המבוקשים שבין המדורים השונים. החברות היו שולחות חמרים סביב חגי ישראל, סביב ארועים שונים וכן קבלנו חומרים גם מאנשים מחוץ למסגרת אנ"י, ששלחו חומרים בנושא הזמן. כך הבאתי אתי את גלגולה של המילה "זמן", שבאה מהפרסית כשהיא ממוסגרת בצורת תמונה, על ידי החוקרת ד"ר תמר גינדין עילם, ששלחה לנו את התמונה המעניינת. כמו כן הבאתי להראות לחברות את מושג הזמן, ממצרים העתיקה, שנמצא גם הוא במדור זמן באתר, אבל אני מקדימה את המאוחר וזה לא בסדר, פשוט הגעגועים ....

 ספרה זה של שושנה נאה למראה, תמונת הכריכה ציור מעשה ידיו של בנה האדריכל והצייר ניב בן-עדי. למשוררת עוד בן, וטרינר ושני בניה יושבים בנכר עם בני משפחותיהם.

    אדלינה חילקה לפני תחילת המפגש  דפים מודפסים עם שירים מתוך הספר ועל כל דף צוין מספר, כלומר זה השיר שעל החברה לקרא מתוך הספר וצויין גם מספר העמוד. היו לאדלינה שאלות מוכנות, אבל התפתחה שיחה ספונטנית, מאד מושכלת ונעימה מיד עם תם קריאת השיר. החברות הגיבו על השירים ושושנה ספרה הוסיפה והסבירה את הדברים.

הנושא היה אומנם ה"זמן," אבל במהלך הקריאה, העירה שרה קרפנוס הערה מאד נכונה.  

"הנושא הוא הזמן, אבל השירים שאנחנו קוראות כאן, מדברים על מילים".  ובאמת כמו בשירים

 "דברים גלויים"

 "ולוכדת מלים"

 הרי שהמלים הן, הן אלה, שלוכדות אותנו בקריאה, אלא שמאחורי המלים מסתתר הרעיון המרכזי והוא הזמן, שהמלים מספרות עליו.

    בתחילת הראיון ספרה שושנה על מרכזיות שנוי, שחל בחייה וזה היה בתקופת ילדותה ועליתה לארץ. הדיור במעברה, על כל עליבותה של התקופה בחייה ואחר כך על התישבות הקבע בירושלים בבית ותחילת למודים בבית ספר רגיל ובעית ההשתלבות בחברת הילדים הצברים. תקופה זו בחייה שהיתה קשה מאד, אבל מכוננת והיא עברה שנוי היתה או עצבה עצמה כ"צברית" לכל דבר ועניין, החל בגלגול הר' ושנוי השם מרוזיקה, לשושנה. התפתחה השיחה בין החברות על השפעות הקליטה בארץ ועל קשיים שהיו לנקלטים ומכאן הדרך לנושא  שנוי השם, כלומר שנוי הזהות, כפילות הזהות, הזהות שהיתה עד כה והיא שייכת לבית, להורים, שלעולם ישארו אותם אנשים שהיו בגולה והזהות החדשה שקבלה הילדה ושבאותה חבילה ארוזות המילים החדשות, כל כך הרבה מלים, שלפעמים על אותו מושג יש מספר מלים, לדוגמא הביאה לנו שושנה את המלה ירח, היא למדה
שלעצם המבריק היפה ההוא בשמים קוראים ירח ויש לו שם גם בשפת אמה הרומנית והנה פתאום כאן יש לירח עוד שם, לבנה, למה  רבוי המלים האלה לאותו עצם? האם הילדה יכולה להכיל את כל זה? ואז נשמע רחש קל במפגש והחברות נחמו אותה והזכירו לה, שלירח קוראים גם סהר... וכל הזמן אני שומעת שעברית לעומת
שפות אחרות היא עניה.... (במיוחד מרגיז אותי משורר אחד מאד,  מאד מפורסם ונפוח...שמתבכיין על עניה של העברית. פויה לו)  אבל כפי שאנחנו למדנו מספרה של המשוררת שושנה בן-עדי במפגש השלישי הזה, הרי שהיא התגברה דוקא יפה מאד, בכל המובנים האלה, כלומר המלים, אפילו הצמות המוזכרות בשיר: "בעצם"

החברות בעצם, בעידודה של אדלינה, התאהבו בשירים הקצרים דמויי ההיקו שבספר, הוקדש להם שער. חמישה שערים יש לספר ולשער הזה "שירים קצרים"   הופנתה תשומת לבנו והתלהבנו בעקר מהשירים:

"עם חלוף השנים" וממולו בספר השיר:
"המים זורמים". השיר הקצרצר הזה כפי שאתם קוראי היקרים רואים, בן שתי שורות בלבד וכאן התפתחה השיחה על המים, הזרימה ועל הגוף שלנו, המכיל בעקר מים. 

השיחה שהתנהלה סבבה הרבה סביב השיריםשל שושנה, המצביעים על התמורות שחלות במשך השנים בגוף וכל אחת מודעת להן. ואיך הן, החברות מושפעות מתמורות אלה. "כמו שנושרים"  "בעצם" .

השיחה התפתחה בעניין הגעגוע לשנים ההן של הילדות, של הנעורים, מסתבר שרב החברות
מתגעגעות.

אלו בקשו ממני לבחור בשיר מתוך המבחר האישי כל כך של שירת שושנה בן-עדי, ואיש לא בקש ממני, אז אני אבקש בעצמי מעצמי לבחור, הנה בחרתי, "מלים זה מצבים" כאן אני שוב רואה את החבור של המלים
לזמן, שוב המצבים העושים שנויים, או טרנספורמציה מהמילה למצב, אולי זה שיר מסכם של
השיחה שהתנהלה בנעימים.

לאחר הראיון-שיחה עם שושנה בן-עדי וספרה החדש, "ניסיתי לאחוז בזמן", לא היתה לנו ברירה, אלא שכל אחת תביא  מפרי שירתה ותקרא בפנינו. כאן יש לי הערה אל  החברות ואל המארגנות, בעצם זו יותר נכון הצעה, מאשר הערה. אולי כדאי שכל חברה המביאה לפנינו שיר, תביא אתה את השיר מודפס   במספר עותקים, לפי מספר החברות וכך כאשר קוראים את השיר, אפשר לעקוב אחריו בקריאה בעיניים, אני לפחות מבינה אחרת את
השיר כאשר אני רואה בעיני ולא רק שומעת. מה עוד שלא כל החברות קוראות כקריניות, זו לא מלאכתן. איפה היתי, קראנו את השירים שהבאנו, מתוך השירים שהחברות קראו היה השיר של אוולין כץ, שרגש במיוחד ואני מביאה אותו כאן לקריאת הקוראים הנאמנים שלי. כן ואני מביאה גם את השיר שאני קראתי, ככה זה, כי יש לי פרוטקציה אצלי.

לילה אחר  /אוולין כץ

מִטָּה נוֹחָה מֶטֶר חֲמִשִּים עַל שְׁנַיִם

מִזְרַן מְלָכִים, שְׁלוֹשִׁים
 

וּשְׁמוֹנָה סֶנְטִימֶטְרִים,

רָךְ מְפַנֵק רמ"ח אֵיבָרַי.

לִפְנֵי יוֹבֵל שָׁנִים

חֲצִי מִטַּת בַּרְזֵל

מִמַּחְסְנֵי הַסּוֹכְנוּת הַיְּהוּדִית

מִזְרַן קַשׁ - רֵיחַ שָׂדוֹת וּפַּרְדֵסִים רְחוֹקִים

סֵפֶר - מִצְרָךְ יָקָר הָיָה,

עָבַר מִיָּד לְיָּד,

הוּאַר בְּלַהֶבֶת הָעֲשָׁשִׁית

בַּעֲרָבִים אֲרֻכִּים וְקָרִים.

רוּחַ פָּרְצָה בֵּין אַרְבָּעָה כָּתְלֵי הַפָּחוֹן

בִּקְּשָׁה לַחְבֹּק אוֹרָהּ בְּחֵיק

כְּנָפֶיהָ שׁוֹרְקוֹת בְּעֹז.

תַּן יִלֵּל בְּקוֹל,

יֶלֶד יִבֵּב אֲרֻכּוֹת.

הִתְכַּרְבַּלְתִּי בֵּין קִפְלֵי שְׂמִיכָה אֲפֹרָה מְחֻסְפֶּסֶת -

לֹא חַם דַּיוֹ.

אִמָּא עָבְרָה, אָטְמָה פְּתָחִים בְּצִדֵּי הַפַּחוֹן.

הַלַּיְלָה כָּבַשׁ אָז בִּמְהֵרָה רֹאשֵׁינוּ הַצְּפוּפִים.

מַחֲצִית הַמִּטָּה כְּבָר לָבְשָׁה חֲלוּדָה.

גם השיר "מצב"  פורסם באתר של אנ"י במדור "בימת שיח".
 

מַצָּב   / ר. מִיָּפוֹ

    להתרגשות רבה התרגשתי, כאשר אחר כך, זה היה למחרת אם אינני טועה, קבלתי בדאר האלקטרוני את המצגת שהכינה לנו פנינה ולא  יכלה להציג במפגש, כי לא היה ברקוד.  חריצותה והתמסרותה של פנינה, ממש
ראויים להערכה רבה.

אין לנו אלא להודות רב תודות למארגנות הנפלאות שלנו, שארגנו מפגש לדוגמא. תודה!

 
וחשבתם שסיימתי? אז לא, זוכרים שספרתי על האקדח המעשן במערכה הראשונה?

אז הנה, הנה המערכה האחרונה, עלי לעלות לאוטובוס 174, שאמור להסיע אותי בחזרה אל הכוורת שלי בעיר ללא הפסקה, כלומר תל-אביב היפה. הוא הגיע בהתלהבות רבה מצד החברים שלידי, המחכים כמוני חסרי סבלנות
ומתחממים בחם הנורא של ערב אוגוסט מהביל, כן זה דומה לחמם טורקי, אבל ברחוב ובביגוד מלא. אני סוטה מהנושא. עליתי לאוטובוס ואני מושיטה לנהג עשרה שקלים שלמים    ומספרת לו שעלי להגיע לתל-אביב העיר, שנודע שמה ברבים כעיר ללא הפסקה, אבל הנהג לא מעוניין ביעד שלי, אלא בדבר אחר ושואל לא
לעניין, אז אני הבנתי ואמרתי שהכרטיס שלי הוא של גימלאית, הוא הביט בי בחוסר אמון מוחלט ואמר שעלי להראות לו תעודת זהות, אחרת הוא לא מאמין שאני זכאית לכרטיס הנחה כמו לגימלאים. בסדר התחלתי לפשפש בארנקי ותור האנשים אחרי התרגש, על שעקבתי אותם בחפושי, אני התמלאתי רחמנות על המסכנים ששם בחוץ ואמרתי לנהג, "תשמע, אם תגיד שאני בת 18 אשלם לך כמו לגדולים". אבל הנהג הגיב בזעם ואפילו לא הבנתי מה הוא אומר. אז המשכתי בנדיבותי הרגעית ואמרתי "מה, אתה חושב שאהיה יותר עניה,
או  לחלופין יותר עשירה, תן לי עודף ונגמור את הספור". "מה את משלמת רגיל?" הוא התפלא פתאום. "כן ".
עניתי לו. ואז שמעתי רחש מצד הקהל, הנשמע דבר כזה?

התישבתי ואז המשכתי בחפוש אחר התעודה, שיכולה להעיד על כובד שנותי. מצאתי אותה. לא התעצלתי וברמזור האדם, כשהוא עצר הלכתי אליו והגשתי לא את התעודה. הוא הקים צעקה גדולה, כאלו שהלכתי לכבוש את עזה מחדש: "אחרי שנתתי לך כרטיס אני לא יכל להחזיר" למה הוא התכוון, כרטיס שנִתן לא יוחזר? לא הבנתי.

  
אחר כך ספרתי לבתי, בבית והיא יעצה לי : "פעם אחרת כשאת נוסעת  באוטובוס, קדם תכיני לך את התעודה, שתוכיח לנהג את כל ההוכחות הדרושות, כגון גיל, ניצולת שואה, יוצאת...." הבנתי, אני מבינה הכל, אחרי שמסבירים לי מספר פעמים.

אז נפגש בשמחה במפגש הבא!!!