מפגש אנ"י מספר שלוש
מפגש אנ"י המתחדשת מספר שלוש
גילגולה של המילה זמן, באדיבותה של ד"ר עילם גינדין תמר.
(לקוח מתוך המדור בימת שיח "שיח על זמן" שבאתר אנ"י.) על חורבותיה של אנ"י הזכורה לטוב, אנחנו מספר חברות, מנסות לחדש ימי אנ"י העליזים. פנינה ואדלינה מלאות המרץ עושות במלאכה והמזל שלנו, שהן כל כך מלאות מרץ, רצון טוב וחרוצות, מתאמות את העבודה ביניהן ומזמנות אותנו למפגשים מלאי שירה. הפעם המפגש סבב סביב ספרה החדש של שושנה בן-עדי, משוררת שעד כה לא הכרנו וכעת אולי היא תצטרף לקבוצה שלנו. ספרה "ניסיתי לאחז בזמן", עמד במוקד המפגש. כאמור כלנו התבקשנו לשלוח שירים בנושא ה"זמן". כמובן שזה הזכיר את האתר של אנ"י, שכעת הוא מושבת אבל נתן להכנס לבקר ולהתרשם. נושא הזמן באתר היווה את אחד המוקדים המבוקשים שבין המדורים השונים. החברות היו שולחות חמרים סביב חגי ישראל, סביב ארועים שונים וכן קבלנו חומרים גם מאנשים מחוץ למסגרת אנ"י, ששלחו חומרים בנושא הזמן. כך הבאתי אתי את גלגולה של המילה "זמן", שבאה מהפרסית כשהיא ממוסגרת בצורת תמונה, על ידי החוקרת ד"ר תמר גינדין עילם, ששלחה לנו את התמונה המעניינת. כמו כן הבאתי להראות לחברות את מושג הזמן, ממצרים העתיקה, שנמצא גם הוא במדור זמן באתר, אבל אני מקדימה את המאוחר וזה לא בסדר, פשוט הגעגועים ....
 לוח שנה ממצרים הקדומה אתחיל בזה שההכנות שלי לקראת הנסיעה לראשון היו מדוקדקות וכל המשפחה עזרה לי בעצות איך וכיצד לנסוע. במיוחד אביר נעורי הכביר בעצות בענייני הרגליים, כן שלא יכאבו פתאום ולכן היה עלי להסתיר מהן את עניין הנסיעה. " אל תספרי להן שאת נוסעת רחוק, רחוק עד ראשון לציון ואז הן לא תדענה ולא תכאבנה". כמובן שעשיתי הכל לפי עצתו ובאמת הן שתקו כל הדרך הלוך וחזור. וכך עליתי על אוטובוס מספר ,174 כהדרכתה של פנינה ובקשתי מהנהג לומר לי לרדת ולהפרד לשלום מהאוטובוס כשנגיע לתחנה המרכזית הישנה של ראשון. הנהג היה איש יבש, חמור סבר וקפוץ שפתיים והמהם משהו, נתתי לו עשרה שקלים והוא צייד אותי בכרטיס שעלה 6.90 ₪ ועודף וזה חשוב לזכור, כי כפי שלומדים בספרות, אם רואים אקדח במערכה הראשונה, הרי שבזמן כל שהו האקדח יעשן. כן וגם המחיר של הכרטיס לא לשכוח, עוד נחזור אליו. נסענו, נסענו ואני שהתישבתי בספסל הראשון, להזכיר לנהג חמור הסבר, שלא ישכח לומר לי כשנגיע לתחנה המרכזית הישנה, ישבתי דרוכה, חוששת שלא ארד במקום הנכון. למזלי האוטובוס בעצמו היה מכריז בכל תחנה על המקום וחשבתי הנה עוד חיזוק, לא אטעה וארד במקום הנכון. אבל בדיוק כשהגענו לתחנה המרכזית הישנה, משום מה האוטובוס התעייף מההכרזות שלו, או שנרדם בשמירה ולא אמר דבר, סתם שתק, אתן חושבות שראיתי תחנה מרכזית ישנה? לא, לא היתה כל תחנה שם, אבל הנהג המהם משהו בין שפתיו הקפוצות ואני דרוכה שואלת: "אדני הנהג זה פה?" הוא כעס עלי מאד והמשיך להמהם ולמזלי הרב היו שם אנשים טובים מאד, שאמרו לי: "כן, כן כאן התחנה המרכזית הישנה." ירדתי למרות שלא זיהיתי כל תחנה וחשבתי, שאולי היא כבר בארכיאולוגיה. התקדמתי לפי ההוראות המדויקות של פנינה שאותן הדפסתי כשאני מרגישה מאד מסודרת. ולא תאמינו, הגעתי לכותר ראשון, קומה ארבע וכל החברות שם, איזו שמחה, איזו קבלת פנים, כל כך שמחתי לפגישה. לאחר מספר דקות של התארגנות התישבנו ופנינו לעבודה ולמלאכה. אדלינה החלה בקריאת תולדות החיים של שושנה, תוך הדגשים על עבודתה הספרותית וכן ציון ספריה שיצאו לאור. ספרה זה של שושנה נאה למראה, תמונת הכריכה ציור מעשה ידיו של בנה האדריכל והצייר ניב בן-עדי. למשוררת עוד בן, וטרינר ושני בניה יושבים בנכר עם בני משפחותיהם. 
אדלינה חילקה לפני תחילת המפגש דפים מודפסים עם שירים מתוך הספר ועל כל דף צוין מספר, כלומר זה השיר שעל החברה לקרא מתוך הספר וצויין גם מספר העמוד. היו לאדלינה שאלות מוכנות, אבל התפתחה שיחה ספונטנית, מאד מושכלת ונעימה מיד עם תם קריאת השיר. החברות הגיבו על השירים ושושנה ספרה הוסיפה והסבירה את הדברים. הנושא היה אומנם ה"זמן," אבל במהלך הקריאה, העירה שרה קרפנוס הערה מאד נכונה. "הנושא הוא הזמן, אבל השירים שאנחנו קוראות כאן, מדברים על מילים". ובאמת כמו בשירים "דברים גלויים"  "ולוכדת מלים"
הרי שהמלים הן, הן אלה, שלוכדות אותנו בקריאה, אלא שמאחורי המלים מסתתר הרעיון המרכזי והוא הזמן, שהמלים מספרות עליו. בתחילת הראיון ספרה שושנה על מרכזיות שנוי, שחל בחייה וזה היה בתקופת ילדותה ועליתה לארץ. הדיור במעברה, על כל עליבותה של התקופה בחייה ואחר כך על התישבות הקבע בירושלים בבית ותחילת למודים בבית ספר רגיל ובעית ההשתלבות בחברת הילדים הצברים. תקופה זו בחייה שהיתה קשה מאד, אבל מכוננת והיא עברה שנוי היתה או עצבה עצמה כ"צברית" לכל דבר ועניין, החל בגלגול הר' ושנוי השם מרוזיקה, לשושנה. התפתחה השיחה בין החברות על השפעות הקליטה בארץ ועל קשיים שהיו לנקלטים ומכאן הדרך לנושא שנוי השם, כלומר שנוי הזהות, כפילות הזהות, הזהות שהיתה עד כה והיא שייכת לבית, להורים, שלעולם ישארו אותם אנשים שהיו בגולה והזהות החדשה שקבלה הילדה ושבאותה חבילה ארוזות המילים החדשות, כל כך הרבה מלים, שלפעמים על אותו מושג יש מספר מלים, לדוגמא הביאה לנו שושנה את המלה ירח, היא למדה  החברות בעצם, בעידודה של אדלינה, התאהבו בשירים הקצרים דמויי ההיקו שבספר, הוקדש להם שער. חמישה שערים יש לספר ולשער הזה "שירים קצרים" הופנתה תשומת לבנו והתלהבנו בעקר מהשירים: "עם חלוף השנים" וממולו בספר השיר:  השיחה שהתנהלה סבבה הרבה סביב השיריםשל שושנה, המצביעים על התמורות שחלות במשך השנים בגוף וכל אחת מודעת להן. ואיך הן, החברות מושפעות מתמורות אלה. "כמו שנושרים" "בעצם" . השיחה התפתחה בעניין הגעגוע לשנים ההן של הילדות, של הנעורים, מסתבר שרב החברות אלו בקשו ממני לבחור בשיר מתוך המבחר האישי כל כך של שירת שושנה בן-עדי, ואיש לא בקש ממני, אז אני אבקש בעצמי מעצמי לבחור, הנה בחרתי, "מלים זה מצבים" כאן אני שוב רואה את החבור של המלים 
לאחר הראיון-שיחה עם שושנה בן-עדי וספרה החדש, "ניסיתי לאחוז בזמן", לא היתה לנו ברירה, אלא שכל אחת תביא מפרי שירתה ותקרא בפנינו. כאן יש לי הערה אל החברות ואל המארגנות, בעצם זו יותר נכון הצעה, מאשר הערה. אולי כדאי שכל חברה המביאה לפנינו שיר, תביא אתה את השיר מודפס במספר עותקים, לפי מספר החברות וכך כאשר קוראים את השיר, אפשר לעקוב אחריו בקריאה בעיניים, אני לפחות מבינה אחרת את
לילה אחר /אוולין כץמִטָּה נוֹחָה מֶטֶר חֲמִשִּים עַל שְׁנַיִם
מִזְרַן מְלָכִים, שְׁלוֹשִׁים וּשְׁמוֹנָה סֶנְטִימֶטְרִים,
לִפְנֵי יוֹבֵל שָׁנִים
חֲצִי מִטַּת בַּרְזֵל
מִמַּחְסְנֵי הַסּוֹכְנוּת הַיְּהוּדִית
סֵפֶר - מִצְרָךְ יָקָר הָיָה,
עָבַר מִיָּד לְיָּד,
הוּאַר בְּלַהֶבֶת הָעֲשָׁשִׁית
רוּחַ פָּרְצָה בֵּין אַרְבָּעָה כָּתְלֵי הַפָּחוֹן
בִּקְּשָׁה לַחְבֹּק אוֹרָהּ בְּחֵיק
כְּנָפֶיהָ שׁוֹרְקוֹת בְּעֹז.
תַּן יִלֵּל בְּקוֹל,
יֶלֶד יִבֵּב אֲרֻכּוֹת.
לֹא חַם דַּיוֹ.
אִמָּא עָבְרָה, אָטְמָה פְּתָחִים בְּצִדֵּי הַפַּחוֹן.
הַלַּיְלָה כָּבַשׁ אָז בִּמְהֵרָה רֹאשֵׁינוּ הַצְּפוּפִים.
מַחֲצִית הַמִּטָּה כְּבָר לָבְשָׁה חֲלוּדָה.
מַצָּב / ר. מִיָּפוֹ
הַצְּלִילִים נִתְפְּסוּ עַל הַוָּו לָכֵן הַזְּמַן אִבֵּד כִּוּוּן, הָיָה כְּזָר וְהַשֶּׁמֶשׁ לִהֲטָה בְּכָל כֹּחָהּ לְהָשִׁיב סֵדֶר בַּמַּמְלָכָה, אֲנִי תִּכְנַנְתִּי סְפּוֹנְגָּ'ה נְקִיָּה וְנִתְפַּסְתִּי בְּקִסְמֵי חַרְטֻמִּים שָׁמַעְתִּי שִׁירִים סְתוּמִים וּמֵרֹב הַקְשָׁבָה שָׁכַחְתִּי תִּכְנוּנִים קוֹדְמִים. מִי יַצִּיל אֶת הַמַּצָּב? אוּלַי סְתָם "הַיֵּשׁ מַצָּב".
אין לנו אלא להודות רב תודות למארגנות הנפלאות שלנו, שארגנו מפגש לדוגמא. תודה! אז הנה, הנה המערכה האחרונה, עלי לעלות לאוטובוס 174, שאמור להסיע אותי בחזרה אל הכוורת שלי בעיר ללא הפסקה, כלומר תל-אביב היפה. הוא הגיע בהתלהבות רבה מצד החברים שלידי, המחכים כמוני חסרי סבלנות התישבתי ואז המשכתי בחפוש אחר התעודה, שיכולה להעיד על כובד שנותי. מצאתי אותה. לא התעצלתי וברמזור האדם, כשהוא עצר הלכתי אליו והגשתי לא את התעודה. הוא הקים צעקה גדולה, כאלו שהלכתי לכבוש את עזה מחדש: "אחרי שנתתי לך כרטיס אני לא יכל להחזיר" למה הוא התכוון, כרטיס שנִתן לא יוחזר? לא הבנתי. אז נפגש בשמחה במפגש הבא!!! |
