3 תגובות   יום שבת, 9/2/08, 11:41
 

אם נכנסת לפוסט זה בפעם הראשונה, הרי שהוא השמיני בסדרה. כדי לקרוא את הראשון הקש/י על הלינק הזה: http://cafe.themarker.com/view.php?t=203599    

הבנתי שעלי ללמד, אך לא ידעתי כיצד להגיע לאנשים אחרי שהכרחתי את כל מי שהכרתי להשתתף בקורס לא נותרו לי אופציות, הייתי חייב למצוא פתרון כיצד להגיע לאנשים מחוץ למעגל החברים.

פחדתי, הביטחון העצמי שלי עדיין לא שוקם אך מה שעמד מאחורי היה הזיכרון של כל האנשים שנעזרו בי והחלימו בבית החולים הפרטי בקראקס.  פחדתי, מדחייה, מזה שלא אצליח, שיש לי שאיפות גדולות מדי, שאני אכשל..........נכנסתי לחנויות של מיסטיקה באזור תל-אביב, מרוב פחד שמתי מודעות כל כך קטנות שרק אדם עם מיקרוסקופ יכול היה להבחין בהם, מכל המודעות שהצבתי התקשרה אלי אישה אחת בלבד, שבסופה של שיחה לא נרשמה לקורס.

יום אחד במכון הכושר שבברכה, סיפר לי אחד המעסים שהוא הולך לרמת אפעל אחת לשבוע למפגשים של physical immortality" " בתרגום חופשי לעברית "לחיות לנצח". physical immortality  הייתה דרך חיים שהובאה לארץ על ידי רעיה שטראוס, והמייסדים היו שלושה אמריקאים שהאמינו כי מצאו שיטה למנוע את המוות הפיזי של האדם, רעיה ובעלה פגשו אותם בלונדון והושפעו מרעיונותיהם והחליטו להביא את דרך החיים הזו לארץ.

אז, בשנות התשעים של המאה הקודמת, נערכו המפגשים באולם הגדול שבסמינר רמת אפעל. כל יום חמישי נאספו באולם כ- 500 איש, חלק מהמפגשים הוקדשו לסיפורים אישיים של אנשים שביקשו לשתף קשיים והתמודדויות בחיים עם קהל מעודד ותומך.

החלטתי ללכת למפגשים הללו ולחוות אותם באופן אישי.

 אחרי שלושה מפגשים החלטתי שעלי לעשות מעשה, לעלות על הבמה לספר את סיפורי ולנסות ולהזמין אנשים לקורס חינם  באנרגיה אוניברסאלית שיערך בעוד  10 ימים.  נקבע תאריך לעליה לבמה ומאותו רגע נכנסתי ללחץ שהחריף שלושה ימים לפני יום השיתוף. הייתי עם בחילות ושלשולים, 10 פעמים ביום, ביני לבין עצמי, שאלתי את השאלה לשם מה אני צריך את זה, מה רע לי, מדוע אני מאתגר את עצמי כל כך, ומה כבר יצא לי מכך?.

 מצד שני ידעתי שאני עושה את זה ויהי מה, אני על הבמה עולה מת או חי ומדבר.

ועליתי. עמדתי מול 500 וסיפרתי במשך 10 דקות על חיי בוונצואלה, על הקורס לאנרגיה אוניברסאלית, ועל המחויבות שלי ללמד כל מי שיבוא מהקבוצה הזו בחינם. התגובה הייתה מדהימה, מייד נרשמו 10 אנשים, ומאותו הרגע, לא הפסיקו אנשים להגיע, תוך שמונה חודשים למדתי בתשלום כ- 600 תלמידים רמה א' ורמה ב' של השיטה כאשר אני גובה עבור הלימוד 100 ₪ עבור כל רמה.

עד אוקטובר 1994, עבדתי כסמנכ"ל בריכת גורדון, בבוקר בבריכה ואחר-הצהרים מארבע נסעתי באוטובוסים בכל רחבי הארץ כאשר אני מלמד את קורס רמה 1+2 באנרגיה אוניברסאלית. התחלתי להרוויח כסף. עד סוף חודש אוקטובר 1994 למדתי כ-600 איש, היגיע הזמן להתפטר מניהול הבריכה ולעסוק רק במה שאהבתי.

אחרי שמונה חודשים נוצר קשר מחודש עם הארגון של המאסטר ואני הוזמנתי להולנד לקורס רמה 5, כדי להכיר את המערכת ולהכין את הגעתו של המאסטר להעביר את השיטה בארץ.

ארגנתי את הקורס, שכרתי את האולם ברמת אפעל, ארגנתי משלוח מכתבים, יוסי ותחיה בוגרי הקורסים בארץ לקחו על עצמם להפיק את האירוע 473 איש נרשמו לרמה 3 ועוד כ-300 איש נרשמו לרמה 4.

ואז קבלתי הודעת ביטול!

מאסטר דאנג ביטל את הגעתו לארץ שלושה שבועות לפני הקורס בלי הסברים פשוט ביטול וזהו. חשבתי שאני יוצא מדעתי,  מייד שלחתי לנרשמים מכתב הודעה על ביטול הקורס, והבטחתי שהמאסטר יגיע לארץ אך כל מי שרוצה את כספו בחזרה יכול לקבל אותו מייד.

זה היה סיכון אדיר, אך המכתב עשה את שלו רק 10 אנשים בקשו את כספם בחזרה.

חשבתי שעברתי את המבחן, לא נכנסתי לפאניקה, פעלתי ביושרה, ואז קבלתי תאריך נוסף לקורס רמה 3+4.

שמחתי, שלחתי מכתבים, שכרתי שוב את האולם הזמנתי חדרים במלונות לפמליה שתגיע איתו ונשמתי לרווחה.

חודש לפני מועד הקורס קבלתי הודעת ביטול נוספת!

זה היה כבר יותר מידי.

עליתי על מטוס לשוויץ, שם המאסטר העביר קורס ופגשתי אותו לשיחה אישית שבסיומה הוא התחייב להגיע לארץ בתאריך הנקוב.

באפריל 1996 הגיע  מאסטר דאנג בפעם הראשונה והאחרונה שלו לארץ-ישראל. הקורס שהתקיים היה הצלחה, הרעש התקשורתי שנוצר הביא לפריחה והאצה בלימודי השיטה, הארגון שגשג כלכלית, היו לו כ-60 מורים, ואלפי תלמידים. הארגון הבינלאומי הסתמך כולו על הוראתו של המאסטר, כמורים היינו מונחים להעביר מידע בדיוק כפי שהמסטר דרש, לא יכולנו לגעת בנושאים רוחניים, זו הייתה הטריטוריה שלו, והיינו תלויים לחלוטים בדרישותיו.

מאסטר לואונג מינה דאנג, טען שהוא יכול לפתוח  צ'אקרות ב-100 אחוז, ולמרות שאנשים חלו ומתו, כל תלמידיו קבלו יכולות אלו כמובן מאליו. אף אחד מתלמידיו לא הורשה לפתוח צ'אקרות ב- 100%. בכל קורס מחדש נדרשנו ליצור קשר עם המאסטר כדי שהוא יעביר אנרגיה לכל התלמידים שבאולם. ללא העברות האנרגיה שלו, אף אדם לא קבל תעודה של בוגר קורס. במילים אחרות היינו תלויים לגמרי ביכולותיו, לטענתו הוא היה המעביר הטוב ביותר של אנרגיה בין המקור לבין בני האדם.

מאסטר לואונג מינה דאנג טען שכאשר הוא עומד על הבמה נשמותיהם של בודהה וישו מדברים דרכו, ומי יכול  או רוצה להתמודד אם אדם שהישויות המפורסמות ביותר במערב ובמזרח, מעבירים מידע, ישיר אלינו אל תלמידיו?

 התלות בו או הפחד מעונש הפחידו אותי, מי יהיה מוכן למרוד בבודהה או בישו?

בפרק הבא השינוי או איך עוזבים מאסטר.

 

דרג את התוכן: