חברתי פטימה
 חברתי פטימה, הו איזו התפכחות... חִכִּית לוֹ שֶׁיּוֹצִיאוּהוּ הַצְּעִירִים מִתּוֹךְ הַמְּחִלָּה הָרְעָלָה שְׁלֵמָה עַל פָּנַיִךְ, שַׂלְמָתֵךְ הַשְּׁחֹרָה חוֹבֶקֶת חַמּוּקַיִךְ שָׁדַיִךְ מְלֵאִים, הַתִּינוֹק עֲדַיִן יָשֵׁן הַיַּלְדָּה לְיָדֵךְ מְחַכָּה בִּדְרִיכוּת לְאָבִיהָ. מֵאָז לֵדָתָהּ חוֹשֶׁשֶׁת מֵרֶגַע הַפְּגִישָׁה. אַתְּ, זְקוּפַת גֵּו רוֹגֶשֶׁת לִבֵּךְ פּוֹעֵם הַהִתְרַגְּשׁוּת רַבָּה כָּל כָּךְ לִפְנֵי הַהוֹפָעָה, עֲלִיָּתוֹ. הַתִּינוֹק הִתְעוֹרֵר בִּבְכִיָּה קַלָּה חָשַׁשְׁתְּ פֶּן תִּתְעוֹרֵר בְּעָיָה הוֹצֵאת אוֹתוֹ מֵהָעֲרִיסָה הִסְתּוֹבַבְתְּ אֶל מוּל הַקִּיר וְתָחַבְתְּ אֶת הַפִּטְמָה לְפִיו רֶגַע וְעוֹד רֶגַע חָלָב זוֹרֵם מִשָּׁדַיִךְ הַתִּינוֹק בִּזְרוֹעוֹתַיִךְ הַמְּחִלָּה סְגוּרָה עֲדַיִן. בְּאַחַת הַמְּחִלָּה פּוֹעֶרֶת פִּיהָ הָרַחַשׁ כִּמְעַט רַעַשׁ הַצְּעִירִים מַעֲלִים הָאֲלוּנְקָה אַתְּ חוֹשֶׁשֶׁת מְנַתֶּקֶת הַתִּינוֹק מִדַּדַּיִךְ הַגְּדוּשִׁים חוֹשֶׁשֶׁת שֶׁמָּא הַצְּעִירִים רוֹאִים מִתְחַלְחֶלֶת הוּא מְבָרֵךְ עִם בּוֹאוֹ מוֹרִידִים אוֹתוֹ עַל הַסַּפָּה דּוֹאֲגִים לְרַוְחָתוֹ. הוּא עוֹקֵב אַחֲרַיִךְ רוֹצֶה לִרְאוֹת הַתִּינוֹק מְבַקֵּשׁ מֵהַצְּעִירִים שֶׁיָּבִיאוּ הַשַּׁי מְבַקֵּשׁ מִבִּתּוֹ "הִתְקָרְבִי בִּתִּי, קַבְּלִי..." אַתְּ דּוֹחֶפֶת אֶת הַיַּלְדָּה הַמְּפֻחֶדֶת מֵעוֹלָם לֹא הִסְתַּגְּלָה לְנוֹכְחוּתוֹ הַנְּדִירָה וְהוּא כָּל כָּךְ אָהַב אוֹתָהּ אֶת בִּתּוֹ הַיָּפָה בְּנִיעַ רֹאשׁ רָמַז לַצְּעִירִים וְהֵם עָזְבוּ בְּנִיעַ רֹאשׁ נוֹסָף, הֵסִירָה הָרְעָלָה הָאֲוִירהַחָפְשִׁי לִטֵּף פָּנֶיהָ טוֹב, טוֹב... לִפְנֵי שֶׁמְּסָרוּהָ לוֹ, לִמְּדוּ אוֹתָהּ. הַכֹּל לִמְּדוּ אוֹתָהּ, אֵיךְ תַּנְעִים, אֵיךְ תְּהַנֶּה גֶּבֶר וְהִיא יִשְּׂמָה הַכֹּל. תְּחִלָּה נָשְׁקָה לְמִצְחוֹ הֶחָרוּשׁ, יָדְעָה מִתַּחְתָּיו הוּא חוֹרֵשׁ מְזִמּוֹתָיו, אֵיךְ לְשַׁלֵּחַ מְרַצְּחָיו אֱלֵי קְרָבוֹת אֲבוּדִים, אַחַר כָּךְ... רֶגַע וְעוֹד רֶגַע חָלָב זוֹרֵם מִשָּׁדַיִךְ הַתִּינוֹק בִּזְרוֹעוֹתַיִךְ הַמְּחִלָּה סְגוּרָה עֲדַיִן. כָּךְ הִתְגַּלְגְּלוּ מַחְשְׁבוֹתַיִךְ וְהוּא מִתְמַהְמֵהַּ, אַתְּ מַמְשִׁיכָהלְדַמְיֵן בּוֹאוֹ, הַתִּינוֹק שֶׁנֶּעֱלַב עַל שֶׁחָמְסוּ הַדַּד בּוֹכֶה וּבִתֵּךְ מַחְזִיקָה בִּשְׁחוֹר שִׂמְלָתֵךְ הִיא יוֹדַעַת, מְחַכִּים וְהוּא מִתְמַהְמֵהַּ, עֲדַיִן לֹא בָּא, רַעַשׁ נוֹרָא כֵּן בָּא, הִתְפּוֹצְצוּת אַדִּירָה וְאֵשׁ עָלְתָה הַשָּׁמַיְמָה, "הוֹ... תָּמִיד יָדַעְתָּ לְהִתְחַמֵּק מִזֶּה, וַאֲנַחְנוּ בִּמְקוֹמְךָ אֶל אֱלֹהֶיךָ נַעֲלֶה"... אַתְּ עוֹד מְחַפֶּשֶׂת אֶת הָאֱלֹהִים שֶׁיְּקַבֵּל פָּנַיִךְ וְרוֹאָה גְּוִיָּתָהּ הַקְּטַנָּה הַמְּרֻסֶּקֶת וּבְנֵךְ הַקַּר כְּבָר אֵינֶנּוּ בּוֹכֶה. דִּמְעָתֵךְ נוֹשֶׁרֶת לְכַבּוֹת הַלֶּהָבָה שֶׁבְּלִבֵּךְ חֲבֶרְתִּי פָטִימָה מִסְכֵּנָה מְנֻצֶּלֶת שֶׁכְּמוֹתֵךְ... ר. מיפו חברתי פטימה יוצאת לשוח בים עֵינָיו נָצְצוּ, "אִמָּא, אֶקַּח אוֹתָךְ אִתָּנוּ לַיָּם!" לֹא יָכְלָה לְהִתְנַגֵּד, הֵכִינָה לוֹ הַצֵּידָה וַאֲדוֹנָהּ גִּדֵּף: "אִשָּׁה מְקוֹמָהּ בַּבַּיִת, בֵּן, אִמְּךָ נִשְׁאֶרֶת!" אֲבָל בְּנָהּ כְּבָר אִישׁ, וְהוּא רָצָה שֶׁאִמּוֹ תִּרְאֶה אֶת הַיָּם וְתֵהָנֶה מִמֵּימָיו הַמְּרַעְנְנִים. נָסְעוּ, הַמֶּרְחָק קָצָר, רֵיחַ מָלוּחַ הִכָּה בִּנְחִירֶיהָ, הַשֶּׁמֶשׁ זָהֲרָה ואֵי שָׁם הַיָּם, פָּשַׁט זְרוֹעוֹת שֶׁל קֶצֶף לָבָן וְהִתְעַרְסֵל בִּתְכֵלֶת רַכָּה. 'הוּא כָּל כָּךְ יָפֶה,' חָשְׁבָה, 'מֵעוֹלָם לֹא רָאֲתָה דָּבָר כָּל כָּךְ יָפֶה'... הַגְּבָרִים בְּצָהֳלָה רַבָּה הֵסִירוּ בְּגָדִים, קָפְצוּ עָלָיו וְהוּא בְּקִצְפּוֹ הִתִּיז, זַרְנוּקֵי מַיִם הִתְרוֹצְצוּ בֵּינֵיהֶם וּבְנָהּ צָחַק וְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַבַּמַּיִם. הִיא נֶהֶנְתָה לִרְאוֹת אוֹתוֹ כָּל כָּךְ שָׂמֵחַ. דָּאֲגָה לְצֵידָה, הֵכִינָה מִלּוּי בְּפִּתָּה. יָשְׁבָה בְּרַגְלַיִם מְשֻׂכָּלוֹת, הֵיטִיבָה הָרְעָלָה עַל פָּנֶיהָ. כָּל כָּךְ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים כָּאן, חָשְׁשָׁה פֶּן יְגַלּוּ פָּנֶיהָ. הַזְּמַן חָלַף, הִקְשִׁיבָה לְדִבְרֵי הָרָכִיל וְהַשֶּׁמֶשׁ צָהֲלָה וְשָׂמְחָה. רֹאשָׁהּ הָיָה סְחַרְחַר עָלֶיהָ. מַעְגָּלִים שְׁחֹרִים הִסְתַּחְרְרוּ מוּל עֵינֶיהָ, חָשְׁשָׁה לוֹמַר מִלָּה, הִבִּיטָה עוֹד בִּבְנָהּ הַמִּשְׁתַּעֲשֵׁעַ וְהַמַּעְגָּלִים לָכְדוּ עָלֶיהָ, רֹאשָׁהּ צָנַח, גּוּפָהּ נָפַל. הַנָּשִׁים נִבְהֲלוּ, הֵקִימוּ קוֹל צְעָקָה. בְּנָהּ רָץ נוֹטֵף מַיִם, "אִמָּא, אִמָּא, מַה קָּרָה לָךְ?" הוּא גִּלָּה הָרְעָלָה, גִּלָּה חִוְרוֹן פָּנֶיהָ, לָקַח מַיִם מֵהַבַּקְבּוּק הִתִּיז בְּפָנֶיהָ, הֵרִים גּוּפָהּ וְרָץ אֶל הַמְּכוֹנִית. אֲדוֹנָהּ כָּעַס: "אָמַרְתִּי לְךָ, אִשָּׁה מְקוֹמָהּ בַּבַּיִת, רְאֵה, קִלְקְלָה לָנוּ אֶת הַהֲנָאָה בְּיוֹם קַיִץ." ר. מיפו קבלת משרתך, מיום לידתך רָאִית, חֲבֶרְתִּי פָטִימָה, הָאֱלֹהִים שֶׁלּוֹ, הָעַל עַכְבָּר הַכַּבִּיר זָכַר, אַתְּ נְקֵבָה מִסְכֵּנָה, שֶׁנּוֹלַדְתְּ לְרַצּוֹתוֹ, לְשָׁרְתוֹ... ר. מיפו
|