אינני אסטרטג גדול, אבל הדיבורים על המכה שחמס ספג הם עורבא פרח,  הם עדיין יורים ומתחזקים.  עוצמת האש לא פוסקת זה מה שחשוב.   במקום לדבר יש לעשות והעשייה חייבת להיות במכות לא  צפויות, במקומות מהם יורים.  קודם למקומות היורים פצמ"רים יש לירות באותו כלי נשק, ואם יש גדול יותר לעושת עם גדולים יותר.   מבלי לדבר, במסתורי הלילה יש להכניס כוח גדול של טנקים, אל מקומות הירי, לחסל כל מה שעומד וזז ולכבוש שליש הדרומי של הרצוע.  האזרחים לשלוח לעזה, למלא אותה באזרחים רעבים.  כמות המזון חייבים להקטין.  גם המים צריכים לתת במנסרה.    אחרי זמן לכבוש החלק הצפוני, כאשר כל הזמן עזה העיר מטווחת בארטלריה כבדה.  אין רחמים וגם לא צריכים להיות, הם מכוונים לשהידים ששואפים למות, מה שנשאר לנו לסייע להם בחפץ לב, אני מאחל להם שיהיו הרבה  מאוד שהיידים.   העזה יש לשטח עד עפר כמו שעשו הרוסים בברלין.  אני חושב שיש לפגוע גם בבית החולים בעזה.   מתחתו יש מחסנים של נשק ומסתור למנהיגים לכן יש להרוס.  להודיע להם לפנות תוך שעות מספר בית החולים וזהו, אחרי זה להרוס.  הם יורים על מנת להרוג אזרחים, זו המדיניות שלהם, אנחנו צריכים להשיב באותו המטבע.    רחמים רק מביא יותר פציעות והרס ופגיעה בתשתיות.   מספיק זה מספיק.  אי אפשר לדבר עם ארגון טרור, שמחנך לשהידי-ות .  אנחנו צריכים להראות הצלחותיו  לכיוון השמיים.