"והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות (יחקאל כ' ל"ב).
יסודו של עם ישראל הוא אידיאי, רוחני. העם היהודי כפרט וככלל פעל מתוך אידיאה רוחנית דתית מעצם היווצרותו ולאורך ההיסטוריה שלו. אבות האומה - שורשי העם יצרו משהו חדש מהפכני, למהפכה זו הצטרפו מי שהיה מוכן לשיגעון הזה... בני ישראל משנגאלו ויצאו אל החירות סוף סוף לא יצאו להתפרע, אלא קיבלו על עצמם תורה, הגבלות, חוקה... הם מעצמם רצו לקבל אותה עליהם!!! ממש מוזר .,
האידאה של העם שעמדה לנו לאורך הדורות הייתה האמונה בכוח עליון ואהבת האדם כאמצעי לאהבת האל. מנהיגיו הרוחניים של העם תמיד העמידו את היחסים בין אדם לאדם בראש ובבסיס הקשר של העם היהודי לאלוהיו ולארצו. הנביאים העמידו יחסים אלו בראש סולם הערכי שלהם ואף ר' עקיבא שהוא אבי המשנה ותלמידיו העמידו את כללות התורה על המצווה האחת "ואהבת לרעך כמוך" וכשהרבינו שנאה בינינו נותקנו מארצנו. כן, לגלות העניק העם נופך וטעם ערכי – שנאת חינם, ולגאולה העניקו עיתוי מושלם - אהבת חינם.. לא תהליך מדיני הידברות עם שועי עולם או מדינאים אלא אהבת חינם די מוזר ממש חסר כל היגיון!!!
גם אם ברבות השנים החל העם בתהליך החילון, תמיד אימץ לעצמו אידיאות ותורות חדשות.... תמיד רודף היהודי אחרי הערכי גם כאשר נוסע הוא להודו...
כשחתרו אבות הציונות להקמת מדינה יהודית לעם היהודי ביקשו הם בחלקם לפחות ל"נרמל" את העם, שיהיה כמו כל העמים... וזה הפרדוקס הגדול ביותר של העם היהודי.!!!!
המעניין הוא שאבות הציונות בחלקם ביקשו אחרת, הם ביקשו להקים כאן חברת מופת, חברה מיוחדת, אידאליסטית, גם המדינות האחרות ציפו מאיתנו שנהיה עם שהוא דוגמא ומופת לכלל. אבל אנחנו בגדול נהיינו עם נורמאלי.... ניפצנו במדינה היהודית את הערכים שהיו נר לרגלנו במשך עשרות ואלפי שנים ובעטנו בהם ככלי אין חפץ בו, אימצנו תרבות מערבית על כל הטוב והרע שבה, במיוחד הרע שבה.
וכשהגיעו הצרות, המלחמה הזאת חסרת הפשר, שגילתה כלפינו שנאה ממש לא הגיונית נתגלה עם ישראל במלוא הדרו... כאילו ששכחנו שאנחנו בעצם כאלה... .. עם ישראל בעת צרה מתחבר, פתאום ראינו שהלכידות החברתית קיימת, מתעוררת, לא יודעת היכן התחבאה לה בחיי יום יום... כאילו שהצרות, הבכי המשבר, ממרק את החספוס שנוצר בינינו, ופתאום יש משהו נוצץ וזה הלב הענק והאוהב..
ברגע שהייתה אתנחתא קלה (הפסקת אש) ישר עטנו אל הנורמליות... (מיותר לציין שבנורמליות הזאת הלב הענק והאוהב החל למצוא מפלט ולאט לאט נעלם...) עטנו אל הקניונים כאל מוצאי שלל רב, חזרנו אל תוכניות רדודות בה החיצוניות והנהנתנות הם המרכז חזרנו למצב של "נורמליות", ושוב החמאס מתעורר לפעולה אבל כאן אנחנו בצומת דרכים מיוחדת במינה. עם ישראל מחוייב לשנות כיוון באם הוא רוצה לשרוד מול השנאה הקיימת בנו נולד החמאס שכותש אותנו וזה לא נורמאלי. לא נורמאלי שאנשים שוחטים את בני עמם רק כדי לממש את חלומם להביא חורבן על עם ישראל.... לא הגיוני שהאנטישמיות גואה למרות שאנחנו מתגלים כמוסריים יותר מכל העמים.. אנחנו מבודדים יותר ויותר - וזה לא רציונאלי!!!!
מנת הצרות המוענקת לנו היא כדי לדחוף אותנו למימוש האידיאה שלנו ואת זה אנחנו לא קולטים מרוב ברבורים מאוד רציונאליים..
בעל הסולם, הרב יהודה אשלג מי שפירש את ספר הזוהר וכתב מאמרים רבים בנושא כותב במאמרו "הגלות והגאולה" "הנני להציע לבית ישראל, שיאמרו לצרותינו די, ויעשו חשבון, חשבון אנושי על כל פנים, מכל אלו הרפתקאות, ששינו ושילשו עלינו, וגם פה בארצינו[..] שאין לנו כל תקוה להאחז על הקרקע בתור אומה, כל עוד שלא נקבל את תורתינו הקדושה, בלי שום הקלות, זולת בתנאי האחרון של העבודה לשמה, ולא לשם עצמו, בשיור אנוכיי. [..] במשפט אחד, כל עוד שלא נגביה את מטרתינו מתוך חיים הגשמיים, לא יהיה לנו תקומה גשמית, כי הרוחני והגשמי שבנו אינם יכולים לדור בכפיפה אחת, כי אנו בני האידיאה. ואף אם אנו שקועים במ"ט שערי החומריות, עם כל זה לא נוותר על האידיאה, ועל כן למטרה הקדושה שלשמו יתברך אנו צריכים. (בעל הסולם, הגלות והגאולה)
הקשר הרוחני תמיד נמצא בקרבנו, רק שהוא נסתר מאחורי דאגות היום יום. אולם אנחנו יכולים לעורר את הקשר הזה לא רק בעת מלחמה, אלא גם בחיים הרגילים. אז חיי היום יום שלנו יהפכו להיות רוחניים יותר ומכוונים למטרה נעלה. ניתן להשתמש בחיי היום יום כדי כל הזמן לחדש ולהחיות יותר ויותר את הקשר הפנימי.... והלוואי ונצליח
|